רקויאם אחר

11/05/2012 מאת שרון רוזנר (תגובה אחת)

הרקויאם הגרמני של ברהמס הוא אחת מאותן יצירות רבות, אשר זוכות לביצוע לעיתים תכופות, ואשר משתייכות למה שקרוי בעגה המקצועית "הרפרטואר הסטנדרטי", בדומה למשל לפאסיונים של באך והרקויאמים של ורדי ומוצרט. בביצועים שכאלה מספר גורמים שונים חוברים יחד בחיבור חד פעמי: תזמורת, מקהלה, זמרים סולנים ומנצח. בביצוע שלנו לרקויאם אנו מציעים אלטרנטיבה.

בדומה לגישה הייחודית שלנו ליצירות באך, כך גם לרקויאם הגרמני אנו ניגשים כקבוצה אחת מגובשת של זמרים ונגנים, אשר לומדת את היצירה ביחד מתוך רצון לרדת לעומק המשמעות של המוזיקה. תהליך העבודה שלנו על הרקויאם הגרמני העלה הרבה שאלות עליהן להן היה עלינו למצוא תשובות, ומתוך השאלות האלה התגבשו יחסים חדשים בין הזמרים והנגנים, הסולנים והמקהלה, איזון חדש בין כל חלקי הקבוצה שיש בו כדי להאיר את היצירה באור חדש ולתת לה משמעות חדשה.

מתוך כתב היד של הרקויאם הגרמני

סגנון הכתיבה של ברהמס הוא יוצא דופן: מצד אחד ברהמס הוא אוהב מסור של המוזיקה העתיקה, ובמיוחד של המסורת הלותרנית מפרטוריוס, שיץ ועד באך, שהיא פוליפונית בכל נימיה, ומצד שני הוא איש המאה ה-19 ושפתו ההרמונית היא שפה רומנטית. המתח בין שני היבטים אלה של אישיותו המוזיקלית בולט על פני השטח לכל אורך הרקויאם הגרמני ומקנה לו את אותו ייחוד שרכש את אהדת הקהל והמוזיקאים מהביצוע הראשון ב-1868 ועד היום.

שלושה עקרונות הנחו את עבודתנו מתחילתה: ההרמוניה כמבנה שמיוסד ונובע מהבאס, הקצב כאלמנט בסיסי עליו מיוסד כל מבנה היצירה, והטקסט הגרמני כמקור לכל הפרטים הקטנים והמקומיים, הן במקהלה והן בכלי הנגינה השונים.

הרמוניה

בבסיס הגישה שלנו לגיבוש צליל נמצאת ההתייחסות ההרמונית למוזיקה. במבט ראשון מוזיקה שהיא פוליפונית, כמו ברקויאם הגרמני, דורשת עבודה על כל קו מלודי לחוד, אך זו בעצם גישה לא נכונה. אמנות הפוליפוניה היא ביסודה אמנות הרמונית, כאשר כל קול מודע לתפקידו בהרמוניה. האיזון בין הקולות השונים מתקבל כאשר הם מופקים כצליליים עיליים של צליל נמוך בסיסי, בין אם הוא קיים בבאס, ובין אם הוא משתמע.

אחת העובדות המצערות בעשיית מוזיקה כיום היא ההתבססות על כיוון מושווה (equal temperament) כשיטת אינטונציה אוניברסלית. בכיוון המושווה קיים רק מרווח זך אחד: האוקטבה. יתר המרווחים - טרצות, קוינטות, ספטימות וכולי - נמצאים בדרגות שונות של דיסוננס (צרימה), וכך גם הרמוניות שהן לכאורה קונסוננטיות (כלומר לא צורמות) כגון משולש דו-מי-סול הן בעצם צורמות במובן שהיחסים בין הצלילים אינם זכים ומייצרים פעימה, או התאבכות לא נעימה של צליל.

למעשה, כיום אנחנו כל כך מורגלים לכיוון המושווה, עד שרובנו כבר לא מודעים לצרימה האופיינית לו. המוזיקה בכיוון מושווה נעה בין דרגות שונות של דיסוננס ואף פעם אינה מגיעה לזכּוּת הרמונית אמיתית. הדבר דומה להבדל בין יום ולילה בעיר, כאשר התאורה הלילית מונעת מאיתנו לחוות חושך אמיתי, אלא רק את ההבדל בין אור חזק לאור פחות חזק.

בעבודתנו על הרקויאם הגרמני, כמו גם ביצירות באך, אנו שואפים ליחסים הרמוניים זכים, במיוחד עבור הטרצות, שהן מאוד צורמות בכיוון מושווה. האינטונציה הזכה היא דבר שלא תמיד מתאפשר, במיוחד במקומות סבוכים בהם יש שינויי טונאליות תכופים או מהלכים אנהרמוניים - שינוי איות של צלילים מבמול לדיאז ולהיפך; אך במקומות בהם הטונאליות יציבה, אין סיבה שלא להשתמש במרווחים זכים. להיפך - ההרמוניה נעשית הרבה יותר עשירה וצבעונית. מתוך היחסים ההרמוניים הזכים נוצר גם איזון חדש של כל מרכיבי ההרמוניה.

הצליל נובע מתוך כלי הבאס העומדים במרכז - הטימפני, הקונטרבאס, הצ'לו והבאסון - כמו גזע ממנו יוצאים הענפים ימינה ושמאלה: הקוינטה, הטרצה ושאר המרווחים מקבלים את הפרופורציות הנכונות בהיותם צלילים עיליים, או "מוטציות" אם להשתמש במונח מתחום העוגבים, של הצליל היסודי. האיזון הנכון של המרווחים הזכים גם מאפשר לנו להדגיש בעדינות רבה יותר את המרווחים הצורמים שמופיעים לעיתים קרובות במוזיקה של ברהמס.

קצב

אחד המאפיינים יוצאי הדופן של הרקואם הגרמני הוא הקצביות הרבה שלו, אלמנט שלאורך כל היצירה בולט על פני השטח, עד כי נדמה שהזמן, והתקדמותו הבלתי נמנעת, הם הם נושא היצירה. למעשה ניתן לחוות את כל הרקויאם הגרמני כמדיטציה על הזמן ככח טבע בלתי נמנע.

הדבר ניכר באופן הכי ישיר בטימפני ובקונטרבאס, שבנוסף להיותם היסוד ההרמוני של המוזיקה, אחראים גם לדחף הקצבי. קצבי האוסטינטו הרבים שמופיעים בכלים אלה כמעט בכל פרק מזכירים שוב ושוב את התקדמותו הבלתי נמנעת של הזמן, ואת אפסותו של האדם אל מול הזמן. גם במקומות בהם הקונטרבאס והטימפני שקטים, ניתן עדיין לשמוע את ההד שלהם בכלים האחרים, וכל התנועות הקצביות הן פועל יוצא של אותו דחף ראשוני.

כך בגישתנו ניסינו להגיע למצב מדיטטיבי בו אנו לא מנסים להכתיב את התקדמות הזמן, אלא חווים את הזמן כדבר נתון, זרם שבו עלינו להתמזג. ניסינו לשים את עצמנו במצב מדיטטיבי בו אנו מתבוננים במוזיקה שהיא כולה מחשבות ורגשות שבאים וחולפים, אבל תמיד מתוך שלווה פנימית.

בתוך ההמולה של הקיום האנושי אנו מוצאים מקום שקט במרכז מעגל הסחף, אנו פשוט קיימים, חווים את הרגע הנוכחי, ללא דאגה לרגע הבא או השתהות על הרגע שחלף. לגישה כזו השפעה עמוקה גם על הדרך בה אנו מעצבים את הפראזות. במקום "להוביל" כל הזמן אל הרגע הבא, אנחנו פשוט עוסקים בלהרגיש נוח בתוך הרגע הנוכחי, והמוזיקה מתרחשת כמעט מעצמה.

טקסט

הקשר ההדוק בין מוזיקה לשפה הנחה אותנו תמיד. גם במקרה שלפנינו גישתנו לצליל, עבור הזמרים והנגנים כאחד, נובעת מתוך המילים: הצליל שלהן, ההטעמה שלהן, המשקל הפואטי, המנגינה הטבעית שלהן. ברקויאם הגרמני מתגלה ברהמס כרב-אמן של הלחנת טקסטים: ההתאמה בין מנגינות למילים היא כל כך הגיונית וכל כך נכונה, עד כי התוצאה היא רושם עמוק שמותירים הטקסטים היפים אותם בחר ברהמס מתוך כתבי הקודש השונים.

דגש מיוחד אנו שמים על התאמת התנועה הקצבית והדינמית של הזמרים על פי הטקסט. הברות קצרות או ארוכות, העיצורים הכפולים והמשולשים, לכולם יש לתת את האורכים הנכונים, לדאוג להטעמה נכונה על פי הנסיבות ולמתן צורה נכונה לסופים השוואים הנפוצים בגרמנית. הטקסט הוא אף יותר חשוב לנגנים. אצלם הוא רק משתמע ולכן עליהם להתאמץ יותר על מנת להשיג איכות של דיבור, שמשלימה את הטקסט המושר.

ברקויאם הגרמני מיטיב ברהמס לתאר בצלילים את הקיום האנושי השביר. לכל תנועה במוזיקה משמעות פילוסופית ורגשית ותפקידנו אנו הוא לתת ביטוי לעולם השלם שנמצא בתוך היצירה הזו, עולם שנובע ממחשבתו של ברהמס.

טקסט, קצב, הרמוניה: שלושה היבטים מרכזיים של עבודתנו, בהם ניסינו למצוא יסודות מהם נוכל ליצור את המבנים והיחסים ההרמוניים שיתנו למוזיקה תהודה מירבית ויאירו אותה באור שיאפשר לחוות אותה במלוא עושרה ויופיה.

לקראת הרקויאם הגרמני

17/04/2012 מאת שרון רוזנר (תגובה אחת)

בחודש הבא נקיים את הקונצרט האחרון שלנו לעונה הנוכחית, בו נבצע את הרקויאם הגרמני מאת יוהאנס ברהמס. ברקויאם הגרמני, בחר ברהמס פסוקים מתוך תרגום מרטין לותר לתנ"ך ולברית החדשה. בניגוד לטקסט הלטיני השגור של מיסת האשכבה הקתולית, אשר מתמקד במתים, הרקויאם של ברהמס מדבר אל האבלים. ברהמס התייחס ליצירתו גם כ"רקויאם אנושי", ובמכוון נמנע מהכנסת כל דוגמה נוצרית ליצירה. הרקויאם בוצע לראשונה בשנת 1868 בברמן.

ברקויאם הגרמני משלב ברהמס את השפה המוזיקלית הייחודית שלו עם כתיבה קונטרפונקטית רבת עוצמה ופוגות נרחבות. הרקויאם עשוי בשבעה פרקים בתצורה סימטרית, כאשר הפרק האמצעי, על פי תהילים פ"ד, משמש כציר מרכזי. את הרקויאם כתב ברהמס לתזמורת ומקהלה, ומאוחר יותר פרסם גרסה נוספת לביצוע ביתי, אשר מחליפה את התזמורת בפסנתר.

יוהאנס ברהמס - רקויאם אנושי

ברקויאם ניכרת אהבתו הרבה של ברהמס למוזיקה של הבארוק ולמסורת המוזיקלית הגרמנית המפוארת של המאות ה-17 ו-18, ובמיוחד המוזיקה של היינריך שיץ ויוהאן סבסטיאן באך, אשר כתבו גם הם מוזיקת אבל לטקסטים מתוך תרגום מרטין לותר לכתבי הקודש.

את הרקויאם הגרמני נגיש בעיבוד ייחודי להרכב קאמרי ובו 11 נגנים ו-8 זמרים, אשר הוכן על ידי המוזיקאי הגרמני יואכים לינקלמן. שימו לב: את הרקויאם הגרמני נבצע רק פעם אחת בודדת ביום רביעי 16/5/2012 בשעה 20:30 במרכז ענב בתל אביב.

להזמנת כרטיסים התקשרו: 03-5466228.

סולני באך בעונת 2012-2013

לאורך כל שנות פעילותנו עמדנו על הגשת תכניות מגוונות ומרתקות בהן אנו מבצעים את מיטב המוזיקה הליטורגית של הבארוק ובמיוחד המוזיקה של באך, בביצועים אשר זכו פה-אחד לתשבוחות הקהל והביקורת. 

העונה הבאה שלנו מבטיחה להיות גם היא עשירה במוזיקה משובחת ללא פשרות. בין היתר נבצע בעונה הבאה את דרשות הצללים של פרנסואה קופראן, מדריגלים מאת קלאודיו מונטוורדי ומוטטים מאת היינריך שיץ, תכנית המוקדשת למוזיקה של ז'וסקן דה פרה, וכמובן באך: הקונצ'רטו הברנדבורגי החמישי, המוטט "ישוע שמחתי", סונטות לויולה דה גמבה וצ'מבלו, מבחר של קנטטות, עוד.

את הפרטים המלאים על העונה הבאה שלנו נחשוף בשבועות הקרובים. אנחנו מזמינים אתכם להצטרף אלינו שוב ולחוות את היופי המיוחד של הרקויאם הגרמני מאת ברהמס!

לקראת "ימי באך"

01/03/2012 מאת שרון רוזנר (תגובות)

השנה מתחילים סולני באך הישראלים במסורת חדשה במסגרת פעילות האנסמבל. מדי שנה בחודש מרץ נערוך מספר קונצרטים במרוכז במעין מיני-פסטיבל תחת הכותרת "ימי באך", ובו נציין את יום ההולדת של יוהאן סבסטיאן באך, ה-21 במרץ. השנה נקיים את הפסטיבל על פני יומיים בהם נגיש שלושה קונצרטים ובהם מוזיקה מגוונת, עתיקה ועכשווית.

דו-שיח של שתי שושנים

שלישי 20/3/2012 בשעה 20:30
בית מזרח-מערב, יפו (רחוב ארליך 16)

ואלטר צימרמן - יצירה מלאת-סוד

את "ימי באך" אנו פותחים עם קונצרט משותף לסולני באך הישראלים ואנסמבל מיתר, איתו כבר שיתפנו פעולה בעבר. בקונצרט זה נבצע מוזיקה עתיקה מאת יוהאן סבסטיאן באך וסנט קולומב, עם מוזיקה חדשה המשלבת כלים היסטוריים ומודרניים מאת עמוס אלקנה, אראל פז, ואורח הפסטיבל, המלחין הגרמני ואלטר צימרמן, אשר מפרי עטו נבצע שתי יצירות בבכורה עולמית, אחת לויולה סולו ואחת להרכב מורחב ובו שישה זמרים, כינור, חליל ושתי ויולות דה גמבה.

ואלטר צימרמן הוא מהחשובים שבמלחינים הגרמניים כיום, אשר הלחין יצירות לבמה, לתזמורות, להרכבים קאמריים, למקהלות וכן יצירות אלקטרו-אקוסטיות שבוצעו והוקלטו בכל רחבי אירופה. הוא זכה במגוון פרסים, בהם הפרדרפרייז של קלן ופרס איטליה היוקרתי. כיום הוא משמש כפרופסור להלחנה באקדמיה לאומנויות בברלין.

צימרמן הוא מלחין בעל קול ייחודי, אשר לו תפקיד משמעותי בהבאת המוזיקה הנסיונית של אמריקה, ואיתה הרעיונות החדשים של ג'ון קייג' ועמיתיו אל גרמניה בשנות ה-70. במוזיקה של צימרמן, שנשמעת בהקשבה ראשונה זרה ואחרת, ניתן להבחין ברגישות נדירה לשירה (פואטיקה) ופתיחות לרעיונות וסגנונות שונים, בלי לכפות על המוזיקה "אידאולוגיה".

ביצירתו החדשה "דו-שיח של שתי שושנים", אשר נתנה את שמה לתכנית, מבוססת על טקסט מתוך "ספר השאלות" מאת המשורר היהודי ממוצא מצרי אדמון ז'אבס, ובו חילופי דברים של שני אוהבים, שרה ויוּקל, השזורים בדברי רבנים פיקטיביים, אשר על פי המלחין "מהרהרים על מהות המבט, על הדיבור, ומשערים שבהולדת המילה קיים ניצוץ תקווה… זוהי יצירה שקטה, פשוטה ומלאת-סוד."

בקונצרט ישתתפו שמרית כרמי, ענת צ'רני, אביטל דרי, אלון הררי, גיא פלץ ויואל סיון בשירה, משה אהרונוב בכינור וויולה, רואי אמוץ בחליל, עירא גבעול ואנוכי בויולה דה גמבה, זהר שפי בצ'מבלו ועמית דולברג בפסנתר. מנצח: גיא פדר.

יום הולדת לסבסטיאן

רביעי 21/3/2012 החל מ-19:30
מרכז ענב, תל אביב

בערב השני של "ימי באך" נקיים שני קונצרטים ברצף: ב-19:30 רסיטל לשני צ'מבלים בהשתתפות דוד שמר, המנהל המוזיקלי של תזמורת הבארוק ירושלים זהר שפי, נגנית הקונטינואו של סולני באך הישראלים. הם ינגנו קונצ'רטי מלהיבים לשני צ'מבלי מאת יוהאן סבסטיאן באך ותלמידו יוהאן לודוויג קרבס, פוגות מתוך אמנות הפוגה, וכן את "מוזיקת מחשב", יצירה חדשה לשני צ'מבלי מאת המלחין הפולני פיוטר קלימק. זוהי הזדמנות נהדרת לשמוע שני צ'מבלים יחד, הרכב מאוד נדיר על הבמות בארץ.

מתוך רי"ב 155

לאחר הפסקה קצרה נמשיך בשעה 21:00 עם הקונצרט המרכזי של "ימי באך", תכנית ובה ארבע קנטטות מוקדמות מאת באך: רי"ב 150 "אליך ה' אשא נפשי", רי"ב 155 "עד מתי אלוהי, עד מתי?", רי"ב 165 "הו מרחץ קדוש של רוח ומים", ורי"ב 196 "ה' זכרנו, יברך". בקונצרט זה ישתתפו הדס פארן, אביטל דרי, דוד נורטמן וגיא פלץ בשירה, נדב כהן בבאסון, רחל רינגלשטיין ויונתן קרן בכינור, עירא גבעול בצ'לו, שרון רוזנר בגמבה וזהר שפי בעוגב.

הקנטטות המוקדמות של באך הן מן המיוחדות והיפות ביותר במכלול הקנטטות שלו. ביצירות אלה, אשר חלקן עוד כתוב בסגנון ה"קונצ'רטו הכנסייתי" של המאה ה-17, ניחנות באופי מיסטי שמייחד אותן מהיצירות היותר מאוחרות של המלחין.

הצטרפו אלינו וגלו את סוד הקסם של באך!

כרטיסים לקונצרטים

בעקבות מספר פניות שקיבלנו ממנויינו, הנה הבהרה: הכרטיס שקיבלתם ל-21/3 תקף לשני הקונצרטים באותו ערב, הרסיטל לשני צ'מבלים ותכנית הקנטטות המוקדמות, כך שאתם מקבלים קונצרט כפול במחיר של קונצרט אחד. מנויי סולני באך הישראלים גם זכאים לכרטיסים מוזלים לקונצרט הראשון של ימי באך (ראו להלן).

מחירי הכרטיסים לערב הראשון, שלישי 20/3:
רגיל: 100₪, גמלאי או מנוי: 80₪, צעיר: 40₪.

מחירי הכרטיסים לערב השני, רביעי 21/3, אשר תקפים לשני הקונצרטים באותו ערב:
רגיל: 120₪, גמלאי: 100₪, צעיר: 90₪

ניתן גם לרכוש כרטיס משולב לשלושת הקונצרטים:
רגיל: 180₪, גמלאי: 160₪, צעיר: 120₪

להזמנה התקשרו למרכז למוזיקה קאמרית - שטריקר: 03-5466228.