2012-10-12T01:55:04-07:00 http://bachsoloists.org/ שרון רוזנר bachsoloists@gmail.com שרון רוזנר 2012-05-11T00:00:00-07:00 http://tom.preston-werner.com/2012/05/11/requiem <div dir="rtl"> <p>הרקויאם הגרמני של ברהמס הוא אחת מאותן יצירות רבות, אשר זוכות לביצוע לעיתים תכופות, ואשר משתייכות למה שקרוי בעגה המקצועית "הרפרטואר הסטנדרטי", בדומה למשל לפאסיונים של באך והרקויאמים של ורדי ומוצרט. בביצועים שכאלה מספר גורמים שונים חוברים יחד בחיבור חד פעמי: תזמורת, מקהלה, זמרים סולנים ומנצח. בביצוע שלנו לרקויאם אנו מציעים אלטרנטיבה. </p> <p>בדומה לגישה הייחודית שלנו ליצירות באך, כך גם לרקויאם הגרמני אנו ניגשים כקבוצה אחת מגובשת של זמרים ונגנים, אשר לומדת את היצירה ביחד מתוך רצון לרדת לעומק המשמעות של המוזיקה. תהליך העבודה שלנו על הרקויאם הגרמני העלה הרבה שאלות עליהן להן היה עלינו למצוא תשובות, ומתוך השאלות האלה התגבשו יחסים חדשים בין הזמרים והנגנים, הסולנים והמקהלה, איזון חדש בין כל חלקי הקבוצה שיש בו כדי להאיר את היצירה באור חדש ולתת לה משמעות חדשה. </p> <div class="insert_left" style="text-align: center"> <img src="/assets/img/brahms-op45-manuscript.jpg" style="width: 270px" class="pretty"> <br/><small><strong>מתוך כתב היד של הרקויאם הגרמני</strong></small> </div> <p>סגנון הכתיבה של ברהמס הוא יוצא דופן: מצד אחד ברהמס הוא אוהב מסור של המוזיקה העתיקה, ובמיוחד של המסורת הלותרנית מפרטוריוס, שיץ ועד באך, שהיא פוליפונית בכל נימיה, ומצד שני הוא איש המאה ה-19 ושפתו ההרמונית היא שפה רומנטית. המתח בין שני היבטים אלה של אישיותו המוזיקלית בולט על פני השטח לכל אורך הרקויאם הגרמני ומקנה לו את אותו ייחוד שרכש את אהדת הקהל והמוזיקאים מהביצוע הראשון ב-1868 ועד היום. </p> <p>שלושה עקרונות הנחו את עבודתנו מתחילתה: ההרמוניה כמבנה שמיוסד ונובע מהבאס, הקצב כאלמנט בסיסי עליו מיוסד כל מבנה היצירה, והטקסט הגרמני כמקור לכל הפרטים הקטנים והמקומיים, הן במקהלה והן בכלי הנגינה השונים. </p> <h3>הרמוניה </h3> <p>בבסיס הגישה שלנו לגיבוש צליל נמצאת ההתייחסות ההרמונית למוזיקה. במבט ראשון מוזיקה שהיא פוליפונית, כמו ברקויאם הגרמני, דורשת עבודה על כל קו מלודי לחוד, אך זו בעצם גישה לא נכונה. אמנות הפוליפוניה היא ביסודה אמנות הרמונית, כאשר כל קול מודע לתפקידו בהרמוניה. האיזון בין הקולות השונים מתקבל כאשר הם מופקים כצליליים עיליים של צליל נמוך בסיסי, בין אם הוא קיים בבאס, ובין אם הוא משתמע. </p> <p>אחת העובדות המצערות בעשיית מוזיקה כיום היא ההתבססות על כיוון מושווה (equal temperament) כשיטת אינטונציה אוניברסלית. בכיוון המושווה קיים רק מרווח זך אחד: האוקטבה. יתר המרווחים - טרצות, קוינטות, ספטימות וכולי - נמצאים בדרגות שונות של דיסוננס (צרימה), וכך גם הרמוניות שהן לכאורה קונסוננטיות (כלומר לא צורמות) כגון משולש דו-מי-סול הן בעצם צורמות במובן שהיחסים בין הצלילים אינם זכים ומייצרים פעימה, או התאבכות לא נעימה של צליל. </p> <p>למעשה, כיום אנחנו כל כך מורגלים לכיוון המושווה, עד שרובנו כבר לא מודעים לצרימה האופיינית לו. המוזיקה בכיוון מושווה נעה בין דרגות שונות של דיסוננס ואף פעם אינה מגיעה לזכּוּת הרמונית אמיתית. הדבר דומה להבדל בין יום ולילה בעיר, כאשר התאורה הלילית מונעת מאיתנו לחוות חושך אמיתי, אלא רק את ההבדל בין אור חזק לאור פחות חזק. </p> <p>בעבודתנו על הרקויאם הגרמני, כמו גם ביצירות באך, אנו שואפים ליחסים הרמוניים זכים, במיוחד עבור הטרצות, שהן מאוד צורמות בכיוון מושווה. האינטונציה הזכה היא דבר שלא תמיד מתאפשר, במיוחד במקומות סבוכים בהם יש שינויי טונאליות תכופים או מהלכים אנהרמוניים - שינוי איות של צלילים מבמול לדיאז ולהיפך; אך במקומות בהם הטונאליות יציבה, אין סיבה שלא להשתמש במרווחים זכים. להיפך - ההרמוניה נעשית הרבה יותר עשירה וצבעונית. מתוך היחסים ההרמוניים הזכים נוצר גם איזון חדש של כל מרכיבי ההרמוניה. </p> <p>הצליל נובע מתוך כלי הבאס העומדים במרכז - הטימפני, הקונטרבאס, הצ'לו והבאסון - כמו גזע ממנו יוצאים הענפים ימינה ושמאלה: הקוינטה, הטרצה ושאר המרווחים מקבלים את הפרופורציות הנכונות בהיותם צלילים עיליים, או "מוטציות" אם להשתמש במונח מתחום העוגבים, של הצליל היסודי. האיזון הנכון של המרווחים הזכים גם מאפשר לנו להדגיש בעדינות רבה יותר את המרווחים הצורמים שמופיעים לעיתים קרובות במוזיקה של ברהמס. </p> <h3>קצב</h3> <p>אחד המאפיינים יוצאי הדופן של הרקואם הגרמני הוא הקצביות הרבה שלו, אלמנט שלאורך כל היצירה בולט על פני השטח, עד כי נדמה שהזמן, והתקדמותו הבלתי נמנעת, הם הם נושא היצירה. למעשה ניתן לחוות את כל הרקויאם הגרמני כמדיטציה על הזמן ככח טבע בלתי נמנע. </p> <p>הדבר ניכר באופן הכי ישיר בטימפני ובקונטרבאס, שבנוסף להיותם היסוד ההרמוני של המוזיקה, אחראים גם לדחף הקצבי. קצבי האוסטינטו הרבים שמופיעים בכלים אלה כמעט בכל פרק מזכירים שוב ושוב את התקדמותו הבלתי נמנעת של הזמן, ואת אפסותו של האדם אל מול הזמן. גם במקומות בהם הקונטרבאס והטימפני שקטים, ניתן עדיין לשמוע את ההד שלהם בכלים האחרים, וכל התנועות הקצביות הן פועל יוצא של אותו דחף ראשוני. </p> <p>כך בגישתנו ניסינו להגיע למצב מדיטטיבי בו אנו לא מנסים להכתיב את התקדמות הזמן, אלא חווים את הזמן כדבר נתון, זרם שבו עלינו להתמזג. ניסינו לשים את עצמנו במצב מדיטטיבי בו אנו מתבוננים במוזיקה שהיא כולה מחשבות ורגשות שבאים וחולפים, אבל תמיד מתוך שלווה פנימית. </p> <p>בתוך ההמולה של הקיום האנושי אנו מוצאים מקום שקט במרכז מעגל הסחף, אנו פשוט קיימים, חווים את הרגע הנוכחי, ללא דאגה לרגע הבא או השתהות על הרגע שחלף. לגישה כזו השפעה עמוקה גם על הדרך בה אנו מעצבים את הפראזות. במקום "להוביל" כל הזמן אל הרגע הבא, אנחנו פשוט עוסקים בלהרגיש נוח בתוך הרגע הנוכחי, והמוזיקה מתרחשת כמעט מעצמה. </p> <h3>טקסט</h3> <p>הקשר ההדוק בין מוזיקה לשפה הנחה אותנו תמיד. גם במקרה שלפנינו גישתנו לצליל, עבור הזמרים והנגנים כאחד, נובעת מתוך המילים: הצליל שלהן, ההטעמה שלהן, המשקל הפואטי, המנגינה הטבעית שלהן. ברקויאם הגרמני מתגלה ברהמס כרב-אמן של הלחנת טקסטים: ההתאמה בין מנגינות למילים היא כל כך הגיונית וכל כך נכונה, עד כי התוצאה היא רושם עמוק שמותירים הטקסטים היפים אותם בחר ברהמס מתוך כתבי הקודש השונים. </p> <p>דגש מיוחד אנו שמים על התאמת התנועה הקצבית והדינמית של הזמרים על פי הטקסט. הברות קצרות או ארוכות, העיצורים הכפולים והמשולשים, לכולם יש לתת את האורכים הנכונים, לדאוג להטעמה נכונה על פי הנסיבות ולמתן צורה נכונה לסופים השוואים הנפוצים בגרמנית. הטקסט הוא אף יותר חשוב לנגנים. אצלם הוא רק משתמע ולכן עליהם להתאמץ יותר על מנת להשיג איכות של דיבור, שמשלימה את הטקסט המושר. </p> <p>ברקויאם הגרמני מיטיב ברהמס לתאר בצלילים את הקיום האנושי השביר. לכל תנועה במוזיקה משמעות פילוסופית ורגשית ותפקידנו אנו הוא לתת ביטוי לעולם השלם שנמצא בתוך היצירה הזו, עולם שנובע ממחשבתו של ברהמס. </p> <p>טקסט, קצב, הרמוניה: שלושה היבטים מרכזיים של עבודתנו, בהם ניסינו למצוא יסודות מהם נוכל ליצור את המבנים והיחסים ההרמוניים שיתנו למוזיקה תהודה מירבית ויאירו אותה באור שיאפשר לחוות אותה במלוא עושרה ויופיה. </p> </div> שרון רוזנר 2012-04-17T00:00:00-07:00 http://tom.preston-werner.com/2012/04/17/brahms <div dir="rtl"> <p>בחודש הבא נקיים את הקונצרט האחרון שלנו לעונה הנוכחית, בו נבצע את הרקויאם הגרמני מאת יוהאנס ברהמס. ברקויאם הגרמני, בחר ברהמס פסוקים מתוך תרגום מרטין לותר לתנ"ך ולברית החדשה. בניגוד לטקסט הלטיני השגור של מיסת האשכבה הקתולית, אשר מתמקד במתים, הרקויאם של ברהמס מדבר אל האבלים. ברהמס התייחס ליצירתו גם כ"רקויאם אנושי", ובמכוון נמנע מהכנסת כל דוגמה נוצרית ליצירה. הרקויאם בוצע לראשונה בשנת 1868 בברמן. </p> <p>ברקויאם הגרמני משלב ברהמס את השפה המוזיקלית הייחודית שלו עם כתיבה קונטרפונקטית רבת עוצמה ופוגות נרחבות. הרקויאם עשוי בשבעה פרקים בתצורה סימטרית, כאשר הפרק האמצעי, על פי תהילים פ"ד, משמש כציר מרכזי. את הרקויאם כתב ברהמס לתזמורת ומקהלה, ומאוחר יותר פרסם גרסה נוספת לביצוע ביתי, אשר מחליפה את התזמורת בפסנתר. </p> <div class="insert_left" style="text-align: center"> <img src="http://kennethwoods.net/blog1/wp-content/uploads/2012/03/Brahms_1853a.jpg" style="width: 270px" class="pretty" title="יוהאנס ברהמס"> <br/><small><strong>יוהאנס ברהמס</strong> - רקויאם אנושי</small> </div> <p>ברקויאם ניכרת אהבתו הרבה של ברהמס למוזיקה של הבארוק ולמסורת המוזיקלית הגרמנית המפוארת של המאות ה-17 ו-18, ובמיוחד המוזיקה של היינריך שיץ ויוהאן סבסטיאן באך, אשר כתבו גם הם מוזיקת אבל לטקסטים מתוך תרגום מרטין לותר לכתבי הקודש. </p> <p>את הרקויאם הגרמני נגיש בעיבוד ייחודי להרכב קאמרי ובו 11 נגנים ו-8 זמרים, אשר הוכן על ידי המוזיקאי הגרמני יואכים לינקלמן. שימו לב: את הרקויאם הגרמני נבצע רק פעם אחת בודדת ביום רביעי 16/5/2012 בשעה 20:30 במרכז ענב בתל אביב. </p> <p>להזמנת כרטיסים התקשרו: <b>03-5466228</b>. </p> <h3>סולני באך בעונת 2012-2013 </h3> <p>לאורך כל שנות פעילותנו עמדנו על הגשת תכניות מגוונות ומרתקות בהן אנו מבצעים את מיטב המוזיקה הליטורגית של הבארוק ובמיוחד המוזיקה של באך, בביצועים אשר זכו פה-אחד לתשבוחות הקהל והביקורת.  </p> <p>העונה הבאה שלנו מבטיחה להיות גם היא עשירה במוזיקה משובחת ללא פשרות. בין היתר נבצע בעונה הבאה את דרשות הצללים של פרנסואה קופראן, מדריגלים מאת קלאודיו מונטוורדי ומוטטים מאת היינריך שיץ, תכנית המוקדשת למוזיקה של ז'וסקן דה פרה, וכמובן באך: הקונצ'רטו הברנדבורגי החמישי, המוטט "ישוע שמחתי", סונטות לויולה דה גמבה וצ'מבלו, מבחר של קנטטות, עוד. </p> <p>את הפרטים המלאים על העונה הבאה שלנו נחשוף בשבועות הקרובים. אנחנו מזמינים אתכם להצטרף אלינו שוב ולחוות את היופי המיוחד של הרקויאם הגרמני מאת ברהמס! </p> </div> שרון רוזנר 2012-03-01T00:00:00-08:00 http://tom.preston-werner.com/2012/03/01/bach-days <div dir="rtl"> <p>השנה מתחילים סולני באך הישראלים במסורת חדשה במסגרת פעילות האנסמבל. מדי שנה בחודש מרץ נערוך מספר קונצרטים במרוכז במעין מיני-פסטיבל תחת הכותרת "ימי באך", ובו נציין את יום ההולדת של יוהאן סבסטיאן באך, ה-21 במרץ. השנה נקיים את הפסטיבל על פני יומיים בהם נגיש שלושה קונצרטים ובהם מוזיקה מגוונת, עתיקה ועכשווית. </p> <h3>דו-שיח של שתי שושנים </h3> <p><strong>שלישי 20/3/2012 בשעה 20:30 <br>בית מזרח-מערב, יפו (רחוב ארליך 16) </strong> </p> <div class="insert_left" style="text-align: center"> <img src="http://www.moderecords.com/profiles/images/zimmermann.jpg" style="width: 200px" class="pretty" title="ואלטר צימרמן"> <br/><small><strong><a target="_blank" href="http://www.moderecords.com/profiles/walterzimmermann.html">ואלטר צימרמן</a></strong> - יצירה מלאת-סוד</small> </div> <p>את "ימי באך" אנו פותחים עם קונצרט משותף לסולני באך הישראלים <a target="_blank" href="http://meitar.net/">ואנסמבל מיתר</a>, איתו כבר שיתפנו <a href="/2010/10/31/past-present-future/">פעולה</a> <a href="/2011/12/02/season-opening/">בעבר</a>. בקונצרט זה נבצע מוזיקה עתיקה מאת יוהאן סבסטיאן באך וסנט קולומב, עם מוזיקה חדשה המשלבת כלים היסטוריים ומודרניים מאת עמוס אלקנה, אראל פז, ואורח הפסטיבל, המלחין הגרמני ואלטר צימרמן, אשר מפרי עטו נבצע שתי יצירות בבכורה עולמית, אחת לויולה סולו ואחת להרכב מורחב ובו שישה זמרים, כינור, חליל ושתי ויולות דה גמבה. </p> <p>ואלטר צימרמן הוא מהחשובים שבמלחינים הגרמניים כיום, אשר הלחין יצירות לבמה, לתזמורות, להרכבים קאמריים, למקהלות וכן יצירות אלקטרו-אקוסטיות שבוצעו והוקלטו בכל רחבי אירופה. הוא זכה במגוון פרסים, בהם הפרדרפרייז של קלן ופרס איטליה היוקרתי. כיום הוא משמש כפרופסור להלחנה באקדמיה לאומנויות בברלין. </p> <p>צימרמן הוא מלחין בעל קול ייחודי, אשר לו תפקיד משמעותי בהבאת המוזיקה הנסיונית של אמריקה, ואיתה הרעיונות החדשים של ג'ון קייג' ועמיתיו אל גרמניה בשנות ה-70. במוזיקה של צימרמן, שנשמעת בהקשבה ראשונה זרה ואחרת, ניתן להבחין ברגישות נדירה לשירה (פואטיקה) ופתיחות לרעיונות וסגנונות שונים, בלי לכפות על המוזיקה "אידאולוגיה". </p> <p>ביצירתו החדשה "דו-שיח של שתי שושנים", אשר נתנה את שמה לתכנית, מבוססת על טקסט מתוך "ספר השאלות" מאת המשורר היהודי ממוצא מצרי אדמון ז'אבס, ובו חילופי דברים של שני אוהבים, שרה ויוּקל, השזורים בדברי רבנים פיקטיביים, אשר על פי המלחין "מהרהרים על מהות המבט, על הדיבור, ומשערים שבהולדת המילה קיים ניצוץ תקווה… זוהי יצירה שקטה, פשוטה ומלאת-סוד." </p> <p>בקונצרט ישתתפו שמרית כרמי, ענת צ'רני, אביטל דרי, אלון הררי, גיא פלץ ויואל סיון בשירה, משה אהרונוב בכינור וויולה, רואי אמוץ בחליל, עירא גבעול ואנוכי בויולה דה גמבה, זהר שפי בצ'מבלו ועמית דולברג בפסנתר. מנצח: גיא פדר. </p> <h3>יום הולדת לסבסטיאן </h3> <p><strong>רביעי 21/3/2012 החל מ-19:30 <br>מרכז ענב, תל אביב </strong> </p> <p>בערב השני של "ימי באך" נקיים שני קונצרטים ברצף: ב-19:30 רסיטל לשני צ'מבלים בהשתתפות דוד שמר, המנהל המוזיקלי של <a target="_blank" href="http://www.jbo.co.il/">תזמורת הבארוק ירושלים</a> זהר שפי, נגנית הקונטינואו של סולני באך הישראלים. הם ינגנו קונצ'רטי מלהיבים לשני צ'מבלי מאת יוהאן סבסטיאן באך ותלמידו יוהאן לודוויג קרבס, פוגות מתוך אמנות הפוגה, וכן את "מוזיקת מחשב", יצירה חדשה לשני צ'מבלי מאת המלחין הפולני פיוטר קלימק. זוהי הזדמנות נהדרת לשמוע שני צ'מבלים יחד, הרכב מאוד נדיר על הבמות בארץ. </p> <div class="insert_left" style="text-align: center"> <img src="/assets/img/bwv150-excerpt.jpg" style="width: 220px" class="pretty"> <br/><small>מתוך רי"ב 155</small> </div> <p>לאחר הפסקה קצרה נמשיך בשעה 21:00 עם הקונצרט המרכזי של "ימי באך", תכנית ובה ארבע קנטטות מוקדמות מאת באך: רי"ב 150 "אליך ה' אשא נפשי", רי"ב 155 "עד מתי אלוהי, עד מתי?", רי"ב 165 "הו מרחץ קדוש של רוח ומים", ורי"ב 196 "ה' זכרנו, יברך". בקונצרט זה ישתתפו הדס פארן, אביטל דרי, דוד נורטמן וגיא פלץ בשירה, נדב כהן בבאסון, רחל רינגלשטיין ויונתן קרן בכינור, עירא גבעול בצ'לו, שרון רוזנר בגמבה וזהר שפי בעוגב. </p> <p>הקנטטות המוקדמות של באך הן מן המיוחדות והיפות ביותר במכלול הקנטטות שלו. ביצירות אלה, אשר חלקן עוד כתוב בסגנון ה"קונצ'רטו הכנסייתי" של המאה ה-17, ניחנות באופי מיסטי שמייחד אותן מהיצירות היותר מאוחרות של המלחין. </p> <p>הצטרפו אלינו וגלו את סוד הקסם של באך! </p> <h3>כרטיסים לקונצרטים </h3> <p>בעקבות מספר פניות שקיבלנו ממנויינו, הנה הבהרה: הכרטיס שקיבלתם ל-21/3 תקף לשני הקונצרטים באותו ערב, הרסיטל לשני צ'מבלים ותכנית הקנטטות המוקדמות, כך שאתם מקבלים קונצרט כפול במחיר של קונצרט אחד. מנויי סולני באך הישראלים גם זכאים לכרטיסים מוזלים לקונצרט הראשון של ימי באך (ראו להלן). </p> <p>מחירי הכרטיסים לערב הראשון, שלישי 20/3: <br><strong>רגיל: 100₪, גמלאי או מנוי: 80₪, צעיר: 40₪.</strong> </p> <p>מחירי הכרטיסים לערב השני, רביעי 21/3, אשר תקפים לשני הקונצרטים באותו ערב: <br><strong>רגיל: 120₪, גמלאי: 100₪, צעיר: 90₪</strong> </p> <p>ניתן גם לרכוש כרטיס משולב לשלושת הקונצרטים: <br><strong>רגיל: 180₪, גמלאי: 160₪, צעיר: 120₪</strong> </p> <p>להזמנה התקשרו למרכז למוזיקה קאמרית - שטריקר: <strong>03-5466228</strong>. </p> </div> שרון רוזנר 2012-01-30T00:00:00-08:00 http://tom.preston-werner.com/2012/01/30/wonder <div dir="rtl"> <div class="insert_left" style="text-align: center"> <iframe width="519" height="352" src="http://www.youtube.com/embed/zSZNsIFID28" frameborder="0" allowfullscreen></iframe> </div> <blockquote> <p>“יש לי חבר שהוא אמן ומדי פעם מבטא דעה איתה אני לא יכול להסכים. הוא יחזיק פרח ויאמר: "תראה כמה הוא יפה", ואני אסכים, אני חושב. והוא יאמר: "אתה רואה, אני כאמן יכול לראות כמה הוא יפה, אבל אתה כמדען מפרק אותו לגורמים והוא הופך לדבר נטול חן." ואני חושב שהוא קצת משוגע. קודם כל, היופי שהוא רואה זמין לכל האנשים, וגם לי, אני מאמין, למרות שאני כנראה לא מעודן מבחינה אסתטית כמוהו; אבל אני יכול להעריך את היופי של הפרח. </p> <p>“יחד עם זאת, אני רואה דברים בפרח שהוא לא יכול לראות. אני מדמיין את התאים שלו, את הפעולות המורכבות בפנים שגם להן יש יופי. אני מתכוון שיש לא רק יופי בקנה המידה של סנטימטרים, אלא גם יופי בקנה מידה קטן יותר, במבנה הפנימי. וגם התהליכים, העובדה שהצבעים של הפרח התפתחו כדי למשוך חרקים שיאביקו אותו - זאת אומרת שחרקים יכולים לראות את הצבע. וזה מביא לשאלה: האם החוש האסתטי הזה נמצא גם בצורות חיים נמוכות? מדוע זה אסתטי? כל מיני שאלות מעניינות שמראות כי ידע מדעי רק מוסיף להתרגשות והמסתורין והפליאה מפרח. זה רק מוסיף; אני לא יכול להבין כיצד זה גורע.” - <a target="_blank" href="http://en.wikipedia.org/wiki/Richard_Feynman">ריצ'ארד פיינמן</a> </p> </blockquote> <p style="text-align: center"><img src="http://solomonsmusic.net/ex24.gif" style="width: 520px"></p> <p>את המנחה המוזיקלית של באך, וכמוה את אמנות הפוגה שלו, מלווה תמיד שאלה שעליה יש ויכול: האם זו מוזיקה שנועדה להיות מושמעת, או שמא מדובר ביצירה שהיא תאורטית, ושהקיום שלה הוא רק בתוים. </p> <p>במקרה של המנחה, השאלה עולה בעיקר מפני שגם הקאנון וגם הריצ'רקאר, בהיותם ז'אנרים בעלי קונוטציות תאורטיות, נתפסים כ"מוזיקה למוזיקאים", בניגוד למוזיקה לקהל הרחב - קנטטות, מוטטים, קונצ'רטי וכדומה. </p> <p>אך במנחה של באך, על הקאנונים שבה, נוכל למצוא הזדמנות לחוות היבט של יצירתו של באך שבדרך כלל אינו בולט במוזיקה האחרת, היותר נגישה שלו: העבודה בקנה המידה הזעיר ביותר, המבנה הפנימי והתהליכים הפנימיים, היופי הצפון בחומר הגלם עצמו. זה רק מוסיף להתרגשות והמסתורין והפליאה. </p> </div> שרון רוזנר 2011-12-21T00:00:00-08:00 http://tom.preston-werner.com/2011/12/21/this-that <div dir="rtl"> <blockquote> <p style="text-align: center"><a href="/assets/img/simpson.jpg" target="_blank"><img src="/assets/img/simpson.jpg" style="width: 400px"></a></p> <p>“ההתאמה בין התצלילים המוזיקליים להיבטים של כוכבי הלכת, בה שבעת התוים של הסולם מיוצגים כסדרם על קו הקוטר, עליו מתואר גם הדיאפסון והקונסוננטים שלו, על פי חלוקתם האריתמטית, כפי שמוצאים אותם על המונוכורד, או על כל כלי מיתר. העיגול מתאר את גלגל המזלות, והיבטי כוכבי הלכת, אשר ניתן לראות כיצד הדיאפסון וכל קוי החלוקה שלו מתאימים להם בדיוק, בהשלמה ובניגוד.” </p> <p>כריסטופר סימפסון, The Division Viol, לונדון 1665.</p> </blockquote> <p>עבודת האנסמבל שלנו מודרכת ע"י האמונה בכך שהמוזיקה אינה רק אוסף של צלילים יפים, או קישוט שנועד להנעים את זמננו, כי אם ביטוי של מחשבה ושל תפיסת עולם. לכן מתמקדת עבודתנו במציאת הדרך הטובה ביותר להוציא את אותם הרעיונות הגלומים במוזיקה מן הכח אל הפועל. </p> <p>באקלים התרבותי הנוכחי, המקדש את מראית העין, את המהיר והזול, את הנוצץ והמבדר, ודוחה את כל מה שמצריך שמץ של מחשבה ביקורתית או, ליתר דיוק, מודעות גבוהה יותר, המוזיקה של באך מזמנת לנו ראיה שונה של המציאות, פותחת לנו חלון אל אפשרויות חדשות. היא מאפשרת לנו לעצור מעט, להרהר, ולחוות את קיומנו באופן עמוק יותר. </p> <p>האתגר הגדול ביותר במוזיקה הזו נעוץ בנטייתנו התרבותית לסמן דברים בתויות, ולחלק אותם לקטגוריות נוקשות: זה כך או כך. אבל ראיה כזו חוטאת לרוח האמיתית של המוזיקה, שהיא חופשית, חמקמקה ולעולם אינה עומדת דום: זרם ארוך של מחשבה שאין לו התחלה ולא סוף. </p> <p>בהיות המוזיקה, במיוחד עבור באך ובני זמנו, מיקרוקוסמוס המתאר את המאקרוקוסמוס, נוכל לזהות בה את אותה מורכבות בלתי נתפסת ממנה עשוי עולמנו, וגם את הנסתר, את מה שהוא מעבר למילים, שאותו אין אנו יכולים ממש לחוש, אך יודעים אנו כי הוא שם. אז ניווכח כי במוזיקה הזו, כמו בחיים, יש הכל מכל וכל, המתקיים בה בו זמנית, “בהשלמה ובניגוד”, והיא בעת ובעונה אחת שמחה ועצובה, איטית ומהירה, אוקינוס אין-סופי של מחשבה. וככל שנתבונן בה נגלה פנים חדשים, פרטים חדשים ותובנות חדשות: פעם זה כך ופעם זה כך. </p> </div> שרון רוזנר 2011-12-02T00:00:00-08:00 http://tom.preston-werner.com/2011/12/02/season-opening <div dir="rtl"> <div class="insert_left" style="text-align: center"> <a href="http://www.bach.org/bach101/motets/motet_dergeist_images/autograph.jpg" target="_blank"><img src="http://www.bach.org/bach101/motets/motet_dergeist_images/autograph.jpg" style="width: 200px" class="pretty"></a> <br/><small><strong>מתוך כתב היד למוטט רי"ב 226</strong></small> </div> <p>בשבוע הבא נפתח את עונת הקונצרטים החדשה שלנו, בה נמשיך להגיש לכם את המוזיקה של באך בדרכנו המיוחדת והחדשנית. בנוסף למוטטים הכפולים של באך, במוקד תכניתנו הקרובה, תוכלו גם ליהנות מהמנחה המוזיקלית וממבחר נהדר של הקנטטות המוקדמות של באך. </p> <p>בחודש מרץ נקיים לראשונה בארץ את <strong>פסטיבל "ימי באך"</strong>, ובו מבחר של קונצרטים ובהם מוזיקה מגוונת מאת באך ומלחינים נוספים. העונה נחגוג גם את יום הולדתו ה-90 של של <strong>יחזקאל בראון</strong>, מגדולי המלחינים שלנו, עם מבחר של יצירותיו המקהלתיות, ונסיים את העונה עם ביצוע ייחודי <strong>ל"רקויאם גרמני" מאת יוהאנס ברהמס</strong> בגרסה קאמרית, עם הרכב מורחב ובו 8 זמרים ו-12 נגנים. </p> <p>את התכנית הקרובה אנו מקדישים <strong>למוטטים הכפולים של באך</strong>, יצירות מרהיבות בהן ממשיך באך במסורת בת מאות שנים של כתיבה פוליפונית, נותן לה פרשנות משלו, ומביא אותה לשיאים שלא היו כמותם. יצירות אלו כתובות למקהלה כפולה, כלומר לשמונה קולות, ואותן נבצע, כהרגלנו, עם זמרים בודדים בליווי קונטינואו. </p> <p>את התכנית נגיש <strong>בתל אביב ביום רביעי הקרוב 7/12 בשעה 20:30 במרכז ענב</strong>, ולמחרת <strong>בירושלים, חמישי 8/12 בשעה 20:30 בכנסיה הסקוטית</strong> (רח' דוד רמז 1). מחירי הכרטיסים בתל אביב: 120 ש"ח, לגמלאים 100 ש"ח, ולצעירים (עד גיל 35) 90 ש"ח. עדיין ניתן וכדאי לרכוש <a href="/concerts/subscription">מנוי לסדרה שלנו בתל אביב</a> המזכה אתכם בהנחה של עד 20% מהמחיר המלא. להזמנת כרטיסים בתל אביב ולפרטים על המנוי התקשרו: <strong>03-5466228</strong>. מחירי הכרטיסים בירושלים: 80 ש"ח, לגמלאים 70 ש"ח ולצעירים (עד גיל 35) 50 ש"ח. בירושלים אין צורך להזמין כרטיסים מראש, ניתן להגיע ולשלם במקום במזומן. </p> <p>אנו מאוד נרגשים לשוב ולחוות יחד איתכם את המפגש עם המוזיקה הנפלאה הזו. הצטרפו אלינו וגלו את הקסם של באך! </p> </div> שרון רוזנר 2011-11-05T00:00:00-07:00 http://tom.preston-werner.com/2011/11/05/singing-bach <div dir="rtl"> <p>במרץ 2012 יתקיים בתל אביב פסטיבל "<strong>ימי באך</strong>", אשר יוקדש למוזיקה של באך. בנוסף לקונצרטים השונים בפסטיבל (עליהם יפורסם בנפרד) תתקיים גם סדנה בת 4 ימים לזמרים המעוניינים להרחיב את הידע והיכולת שלהם בכל הנוגע לביצוע המוזיקה הקולית של באך בפרט ולפרקטיקה היסטורית של שירה בכלל. את הסדנה ינחו שרון רוזנר וזהר שפי, המייסדים והמנהלים של אנסמבל סולני באך הישראלים. </p> <p>בניגוד לסדנאות אחרות בהן המשתתפים עובדים על אריות, בסדנה זו יושם הדגש על שירת אנסמבל. בסדנה ישתתפו 8 זמרים <u>שיבחרו באודיציות</u>, 2 לכל קול, ויחולקו לשתי רביעיות. במהלך הסדנה יקבלו המשתתפים שיעורים אישיים, שיעורים לכל רביעיה בנפרד בהם יעבדו המשתתפים על שירת כוראלים, פרקי מקהלה ודואטים, וכן מיזוג של שתי הקבוצות לעבודה על אחד המוטטים הכפולים של באך. בסדנה יתמודדו המשתתפים בין היתר עם כתבי היד המקוריים של באך, עם שאלות של קצב, אינטונציה, הגייה, רטוריקה והפקה קולית. כמו כן יזכו להתנסות משמעותית בביצוע המוזיקה של באך בקולות בודדים (בניגוד לשירה ב"מקהלה"), לדילמות וההזדמנויות שפרקטיקה זו טומנת בחובה. </p> <p>הסדנה תיערך בתל אביב במשך ארבעה ימים מיום רביעי 14/3/2012 עד שבת 17/3/2012, בסה"כ כ-16 שעות. המשתתפים יציגו את פרי עבודתם <strong>בקונצרט לקהל הרחב כחלק מפסטיבל "ימי באך" ביום ראשון 18/3/2012</strong>. </p> <p>מחיר ההשתתפות בסדנה: 600 ש"ח, לתלמידי קונסרבטוריון שטריקר 300 ש"ח. </p> <p>לתיאום אודיציה ולפרטים נוספים יש לפנות לשרון רוזנר בדואל: <a href="mailto:bachsoloists@gmail.com">bachsoloists@gmail.com</a> או בטלפון: <strong>054-9574206</strong>. </p> </div> שרון רוזנר 2011-07-12T00:00:00-07:00 http://tom.preston-werner.com/2011/07/12/opus-2 <div dir="rtl"> <div class="insert_left" style="text-align: center"> <img src="http://media.bachsoloists.org/img/opus1.jpg" style="width: 250px" class="pretty"> <br/><small><strong>אופוס 1</strong></small> </div> <p>לפני כשנה וחצי בניתי (בהדרכת גדעון שמיר בסדנה שלו, ועם עזרה עצומה מצדו) את העוגב הראשון שלי. היה זה פרוייקט שנולד מתוך הצורך של האנסמבל שלנו בכלי שיהיה מצד אחד נייד מספיק כדי להוביל אותו בקלות לקונצרטים, ומצד שני בעל עוצמה מספיקה על מנת ללוות בקונטינואו אנסמבל לא קטן ובו נגנים וזמרים. התוצאה היתה כלי המכיל רגיסטר בודד של חלילי עץ מכוסים (גדאקט) של 8 רגל עם טרנספוזיציה מ-392 עד 465 (כלומר tief‪-‬kammerton עד chorton) ומנעד מלא (ב-415 ו-440) מדו גדול עד פה שלישי (4 וחצי אוקטבות). </p> <p>הכלי בנוי, כמו רוב העוגבים הניידים כיום, בתצורת תיבה נמוכה ורחבה המכילה את כל חלקי העוגב: המפוח החשמלי, הסרעפת (שמווסתת את לחץ האויר), קופסת השסתומים, המקלדת, המנגנון המכני והחלילים. התיבה עשויה קורות אלון, החלילים ויתר המרכיבים עשויים בעיקר מאדר (מייפל). החלילים הגדולים עשויים מאורן עם דפנות קדמיות מאדר. </p> <p>העוגב נבנה תוך חודשיים בלבד בשלהי 2009 מאחר והיינו זקוקים לעוגב לקונצרטים בדצמבר 2009. לתהליך הבנייה קדמו מספר שבועות בהם תכננתי את העוגב - הגדלים של כל החלילים, מימדי התיבה, הפרטים המכניים וכו'. העוגב יצא מהסדנא ללא מילואות (פאנלים) ואחרי טיפול מאוד ראשוני ל"דיבור" של החלילים, פשוט כי היינו חייבים להשתמש בו לקונצרטים והזמן דחק בנו. </p> <div class="insert_left" style="text-align: center"> <a href="http://www.facebook.com/media/set/?set=a.160625158493.119573.572908493" target="_blank"><img src="http://a1.sphotos.ak.fbcdn.net/hphotos-ak-snc3/16150_201162383493_572908493_3189379_6494463_n.jpg" style="width: 250px" class="pretty"></a> <br/><small><strong><a href="http://www.facebook.com/media/set/?set=a.160625158493.119573.572908493" target="_blank">אופוס 1 בתהליך בנייה</a></strong></small> </div> <p>לאורך החודשים הבאים, ובעקבות קונצרטים בהם השתמשנו בו, ביצעתי שינויים רבים בחלילים, ששיפרו את הצליל במידה ניכרת, וגם שינויים במכניקה - כל החלקים המעבירים את התנועה מהקלידים אל השסתומים - שהיא מבחינות רבות החלק הכי מורכב בבניית עוגבים. </p> <p>מהכלי הזה למדתי רבות - על עבודה בעץ, חשיבה בתלת מימד, מכניקה, מימדי חלילים וגם כיצד לפתור בעיות צליל בחלילים. בעיקר למדתי מהדברים שלא חשבתי עליהם, ומטעויות שעשיתי - טעויות בתכנון, טעויות בביצוע וטעויות בבחירת חומרים. </p> <p>העוגב נתן לי סיפוק אדיר - גם מתהליך הבנייה עצמו, כי אני מאוד אוהב להפעיל את הידיים ולעבוד עם עץ, וגם מהשימוש בו, כי בסופו של דבר הגעתי, לאחר הרבה נסיונות לשיפורים (שלאורך הדרך גרמו להרבה תסכולים ואפילו תקלות במהלך קונצרטים), לכלי תקין עם צליל נעים, שעושה עבודה טובה בנגינת קונטינואו. </p> <p>ההחוויה הזו בהחלט נתנה לי טעם של עוד, ולפני כשנה התחלתי לגלגל בראש רעיון לכלי חדש, בו אוכל ליישם את כל מה שלמדתי מהכלי הראשון. לאורך החדשים האחרונים התייעצתי עם חברים מוזיקאים רבים להם סיפרתי על הרעיון, גם עם גדעון שמיר (שאני עדיין עובד איתו ולומד ממנו המון), קיבלתי הרבה מאוד הצעות וטיפים, ולאט לאט הצלחתי לפתח רעיון לכלי שיהיה נייד יותר, עם צליל טוב יותר ועם איכות בנייה טובה יותר. </p> <h3>על עוגבים ניידים </h3> <p>העוגבים הניידים בהם משתמשים כיום לביצוע מוזיקת בארוק הם למעשה המצאה מודרנית ואינם מבוססים על אבטיפוס כלשהו. אמנם ישנם עוגבים היסטוריים קטנים בצורת תיבה ששרדו, אך הם או גדולים וכבדים מדי מכדי להיחשב ניידים באמת; או שהם קטנים מדי ואינם מכילים רגיסטר 8 רגל, ולכם אינם מתאימים לנגינת קונטינואו. </p> <p>יש לציין כי למרות שכיום את המוזיקה הליטורגית של באך מבצעים בדרך כלל בליווי עוגב קטן, באך עצמו ביצע את המוזיקה בליווי העוגב הגדול של הכנסיה, ובחלק מהקנטטות שלו העוגב לא רק מלווה אלא אף מקבל תפקיד אובליגטו (כמו בקנטטה 170), ואף תפקיד סולני קונצ'רטנטי, כמו בפתיחה של קנטטות 29, 35, 49, 146 ו-169 (לא, לא שלפתי את המספרים סתם מהראש, פשוט יש לי רשימה די מסודרת של פרטים כאלה שארגנתי לעצמי בשנים האחרונות). </p> <p>לעניות דעתי, כאשר מבצעים את המוזיקה הזו של באך עם עוגב קטן, התוצאה שמתקבלת היא באיזשהו מקום לא מספקת. העוגב לא נותן מספיק נפח, וכתוצאה הצליל של האנסמבל אינו עשיר כפי שהוא יכול להיות. יעידו על כך מספר הקלטות בודדות, לא בהכרח של יצירות באך, אלא בכלל של מוזיקת בארוק עם קונטינואו על עוגב גדול, שהודות לצבעים המאוד עשירים של העוגב מקבלת חיוּת ונותנת תחושה הרבה יותר מלאה של המוזיקה, כמעט כמו ההבדל בין תמונה בשחור-לבן לתמונה בצבע. </p> <p>מעבר לדלות היחסית של העוגבים הקטנים לעומת אחיהם הגדולים, הם גם סובלים מבעיות הנובעות מעצם היותם סוג מסויים של פשרה. הפשרה היא כמובן בין עושר צלילי ועוצמה ובין ניידות. עקב מידותיהם הקטנות עוגבים אלה מכילים רגיסטר 8 רגל מכוסה (ולכן גודלו בעצם 4 רגל), שבדרך כלל חליליו הופכים במעלה הרגיסטר לחלילי ארובה ובאוקטבה העליונה לחלילים פתוחים. החלילים המכוסים מייצרים צליל דל וחלול יחסית, מפני שבהיותם מכוסים הם מאבדים את כל הצלילים העיליים הזוגיים שלהם. כדי להגדיל את עוצמת כלים אלו, מוסיפים להם רגיסטרים של 4 רגל ו-2 רגל, ולפעמים גם רגיסטר קוינטה (1 רגל ושליש). </p> <div class="insert_left" style="text-align: center"> <img src="http://www.arjenleistra.nl/kistorgel2groot.jpg" style="width: 250px" class="pretty"> <br/><small><strong>עוגב של קלופ - הרבה חלילים</strong></small> </div> <p>כדוגמא אני יכול לתת את העוגבים הניידים של קלופ, בונה הולנדי אשר בארץ מספר עוגבים קטנים שלו (בנוסף למספר רב של צ'מבלים). העוגב של קלופ הוא כלי יחסית מאוד קטן, מאוד קל ולכן גם פופולארי. הוא כולל בדרך כלל 3 עד 5 רגיסטרים. לעוגב רגיסטר 8 רגל מכוסה עם צליל מאוד נעים ורך, והיתרון הרב שלו הוא בניידותו - ניתן לנייד אותו בקלות ללא צורך במובילים. אך מגרעותיו של הכלי הן משמעותיות: אספקת האויר היא לקויה ואינה ממש מספקת לשימוש ביותר מ-2 רגיסטרים. מסיבה זו גם קשה לכוון את העוגב, מפני שברגע שמשתמשים ביותר מרגיסטר אחד, לחץ האויר נופל והחלילים מתחילים לזייף. </p> <p>לעוגב אין סרעפת אמיתית המווסתת את לחץ האויר; במקום זאת אחת מדפנות קופסת השסתומים נתונה על ציר ונשענת בצדה השני כנגד קפיץ (בדומה למנגנון "שווימר" בעוגבים גדולים יותר) על מנת לווסת את לחץ האויר. בפועל, מנגנון זה מצליח רק לרכך שינויים חריפים בלחץ האויר, אך לא למנוע נפילות בלחץ (כתוצאה מספיקה גבוהה), פשוט כי אין לו מספיק "רזרבה" של אויר. </p> <div class="insert_left" style="text-align: center"> <img src="http://blumenro.cluster002.ovh.net/images/crea/salon/bouri1.jpg" style="width: 250px" class="pretty"> <br/><small><strong>עוגב בתצורת ארון של <a href="http://www.blumenroeder.fr/" target="_blank">קנטן בלומנרדר</a></strong></small> </div> <p>עוד בעיה בעוגבי קלופ היא שעקב הצפיפות הגבוהה של החלילים, נוצרות לעיתים הפרעות של זרימת אויר בין החלילים, אשר תורמות גם הן לאינטונציה לקויה במקרים מסויימים. </p> <p>למעשה, העוגבים הקטנים האמיתיים, באופן יחסי, של תקופת הבארוק היו ה"פוזיטיבים" - עוגבים בתצורת ארון, שכללו מספר מצומצם של רגיסטרים ובדרך כלל מקלדת בודדת. עוגבים אלו שימשו לכנסיות או קאפלות קטנות, בבתי ספר ובבתים פרטיים, ובמקרים רבים לשימושם של חובבים. המטרות הראשיות בבניית עוגבים אלו היו התאמה לחדרים קטנים ועלות נמוכה. חלק מהעוגבים האלה היו גם ניידים במידת מה, ואפשר היה לפרקם לשני חלקים: חלק עליון ובו החלילים והמכניקה, וחלק תחתון ובו אספקת האויר (עם מפוח בהנשפה ידנית/רגלית). </p> <h3>אופוס 2</h3> <div class="insert_left" style="text-align: center; margin-bottom: 12px"> <img src="http://media.bachsoloists.org/img/opus2-front.jpg" style="width: 250px" class="pretty"> <br/><small><strong>אופוס 2 - החזית</strong></small> </div> <p>העוגב שאני הולך לבנות הולך להדמות יותר לפוזיטיב ההיסטורי של תקופת הבארוק, מאשר לעוגבי התיבה הנפוצים כיום. בדומה לפוזיטיב ההיסטורי, הכלי יהיה מחולק לשני חלקים: חלק עליון שהוא בעצם ארון המכיל את המקלדת, קופסת השסתומים והחלילים; וחלק שני שמשמש כמעמד לארון ובבסיסו מפוח חשמלי וסרעפת בצורת יתד. </p> <p>העוגב הולך לכלול שני רגיסטרים: 8 רגל מכוסה (גדאקט) ו-8 רגל פתוח פרינציפל, כאשר הרגיסטר הפתוח משתמש באוקטבה הגדולה בחלילי הרגיסטר הסגור). המנעד יהיה מדו גדול ועד דו שלישי, עם טרנספוזיציה מ-392 ועד 465 ועם מנעד מלא בכל הפוזיציות. כל החלילים יהיו עשויים ארז אדום, שהוא עץ מאוד קל ומאוד רך, וכולם יעמדו ופיותיהם יפנו קדימה (בניגוד לעוגבי תיבה בהם החלילים פונים לכיוונים שונים וחלקם שוכבים). בחזית הארון יוצבו 19 חלילים מתוך הרגיסטר הפתוח בשלוש קבוצות שכל אחת מהן מסודרת בפירמידה, במתכונת של פסאדה איטלקית. הכיוון האחיד של החלילים קדימה יבטיח שהצליל יוקרן ישר לעבר הנגן והקהל. הנגן ישב אל העוגב בגבו אל הקהל (כמו בפוזיטיב או בעוגב גדול). </p> <p>מימדי החלילים (רוחב ועומק) יהיו יחסית נדיבים, בעיקר בצלילים הגבוהים, ולחץ האויר יהיה נמוך יחסית (כ-45 עד 50 מ"מ). שני גורמים אלה יביאו לצליל עשיר, מלא ועם זאת רך ומשתלב באנסמבל. </p> <p>המטרה ברגיסטרציה היא לאפשר נגינת קונטינואו יותר עוצמתית, עם נוכחות ממשית בקטעי טוטי, ומצד שני לאפשר ליווי שקט בגדאקט במקומות שמצריכים זאת. לעוגב יהיו שלושה צבעים אם כן: גדאקט (שהוא כהה וחלול), פרינציפל (שהוא בהיר ומלא), ושילוב של השניים לנגינת פורטה. העוגב עדיין יהיה מיועד לנגינת קונטינואו, אך יהיה צבעוני ועשיר בזכות רגיסטר הפרינציפל - שהוא הצליל הבסיסי והאופייני של העוגב הגדול - ואשר בדרך כלל נעדר מהעוגבים הניידים. </p> <h3>כיצד תוכנן העוגב </h3> <p>הצעד הראשוני בתכנון העוגב הוא כמובן החלטה על מבנהו, בקוים כלליים: כיצד יתחברו כל החלקים אחד לשני, כיצד ימוקמו אחד ביחס לשני. לאחר שהחלטתי על מבנה העוגב, היה עלי להחליט על מימדיו. בנקודה זו היה עלי למצוא נקודת איזון בין שני שיקולים עיקריים: ניידות הכלי - ששואפת להקטינו, והנחיצות של מימדים נדיבים לחלילים - ששואפת להגדילו. אחרי מספר חודשים הצלחתי למצוא, כך אני מאמין, נקודת איזון טובה, עם חלילים במימדים בריאים. </p> <div class="" style="text-align: center; margin-bottom: 12px"> <img src="http://media.bachsoloists.org/img/opus2-top.jpg" style="width: 512px" class="pretty"> <br/><small><strong>אופוס 2 - מבט על</strong></small> </div> <p>מימדי החלילים הם נושא מורכב בפני עצמו, ולכל בונה עוגבים דעות משלו ושיטות משלו לקבוע את מימדי החלילים (כלומר עומקם ורוחבם). בהיותי מוזיקאי שעוסק בביצוע היסטורי, הנטייה שלי כמובן היתה להסתמך על איזשהו מקור היסטורי, שיכול להיות או מידות של חלילים בעוגב היסטורי קיים, או איזושהי ספרות היסטורית. </p> <p>למרות אינספור הספרים שנכתבו על עוגבים, בראשם עומד ספר אחד שעדיין היום נחשב לתנ"ך של בניית העוגבים: "אמנות בונה העוגבים" של הנזיר בדוס דה סל. ספר זה מכיל לא רק תיאורים לפרטי פרטים של בניית כל מרכיבי העוגב השונים, אלא גם תרשימים מדויקים ויפהפיים של מרכיבי העוגב ואף של הכלים המשמשים לבניית עוגבים. את מימדי החלילים עליהם החלטתי ביססתי על המימדים המופיעים בספר זה, שהנם יחסית נדיבים. </p> <p>את מימדי החלילים שמרתי בטבלה ממוחשבת, בה לכל חליל מופיעים נתונים כגון: אורך, אמת המדה (מבוססת על מימדי החלילים שמציין דום בדוס דה סל), עומק ורוחב פנימיים, עומק ורוחב חיצוניים, מימדי הלוחות שישמשו לבניית החלילים, וכדומה. כאן יש לציין כי למימדי החלילים חשיבות רבה לאיכות הצליל של כל אחד מהם בנפרד וכולם ביחד, שכן החלילים הנפרדים אמורים לעבוד כאנסמבל שכל מרכיביו חיים זה עם זה בהרמוניה ובאיזון. לכן חשוב שהמספרים יהיו נכונים (ולמעשה בשיטה הישנה היו מציירים סקאלה בקנה מידה 1:1 עליה היו מודדים באופן ישיר את מימדי החליל השונים. </p> <div class="" style="text-align: center; margin-bottom: 12px"> <img src="http://media.bachsoloists.org/img/opus2-side-detail.jpg" style="width: 512px" class="pretty"> <br/><small><strong>אופוס 2 - מבט צד על המקלדת וקופסת השסתומים</strong></small> </div> <p>את התכנון התחלתי מהרבה שרטוטים ביד, גם של המראה הכללי של העוגב, וגם של פרטים שונים מתוכו, למשל כיצד תהיה בנויה המקלדת וכיצד תועבר תנועת הקלידים לשסתומים שמתחתיה, או למשל כיצד יועבר האויר לחלילים השונים שאינם מוצבים ישירות מעל פתחי האויר בקופסת השסתומים. </p> <p>לאחר מספר חודשים של שרטוטים ידניים והרבה עבודת חשיבה, התחלתי לשרטט את חלקי העוגב באמצעות תכנת שרטוט מאוד פשוטה במחשב. השרטוט במחשב איפשר לי לתת לכלי ולחלקיו השונים מימדים ממשיים ולקבע את המרכיבים השונים של העוגב. השרטוט במחשב גם אפשר לי לזהות בעיות שלא חשבתי עליהן ולמצוא להן פתרון. </p> <p>במהלך השבועות האחרונים התחלתי להעביר את השרטוט במחשב לשרטוט ידני בקנה מידה של 1:1 בהיטלי על, צד וחזית. שרטוטים אלה יאפשרו לי לאבחן ולפתור טעויות או בעיות בתכנון, שלעיתים לא רואים על המסך הקטן של המחשב. שרטוטים אלה אף ישמשו במהלך הבניה על מנת לבצע מדידות מדויקות של מימדי החלקים השונים על מנת לודא שהם יתאימו אחד לשני. </p> <p>בניית העוגב תתחיל, בעזרת השם ובלי נדר, בשלהי חודש אוגוסט, ותסתיים מתישהו בנובמבר. </p> </div> שרון רוזנר 2011-05-23T00:00:00-07:00 http://tom.preston-werner.com/2011/05/23/matan-givol <div dir="rtl"> <div class="insert_left" style="text-align: center"> <img src="/assets/img/matan_givol.jpg" style="width: 250px" class="pretty" title="מתן גבעול"> <br/><small><strong>מתן גבעול ז"ל 1982-2011</strong></small> </div> <p>אנסמבל סולני באך הישראלים מרכין ראש לזכרו של הכנר מתן גבעול, שהלך לעולמו אתמול בנסיבות טרגיות. מתן, שניגן אתנו לאורך כל העונה הנוכחית, היה כנר טבעי, מוזיקאי בכל הווייתו, איש צנוע, רגיש ומעודן. נגינתו היתה תמיד מסורה ומלאת יופי. </p> <p>אנו משתתפים בצערם של עירא, המשפחה והחברים. נזכור אותו בחיבה, הערכה וגעגועים. </p> <p class="clear">&nbsp;</p> </div> שרון רוזנר 2011-04-02T00:00:00-07:00 http://tom.preston-werner.com/2011/04/02/next-season <div dir="rtl"> <p>הנה העונה הנוכחית שלנו מתקרבת לסיומה, ואנו כבר עובדים במרץ רב על עונת הקונצרטים הבאה שלנו, בה נמשיך לגדול מבחינה מוזיקלית, מתוך דגש על המוזיקה הליטורגית של באך. בעונה הבאה נמשיך לקיים את סדרת "קול הנשמה" בתל אביב, בשיתוף פעולה עם המרכז למוזיקה קאמרית (שטריקר) בניהולו של רז בנימיני, ובה נגיש חמש תכניות שונות ונציע מנויים במחירים אטרקטיביים. בעונה הבאה גם נרחיב את פעילותנו לעוד ערים בארץ ונקיים סדרות עצמאיות בירושלים ובבאר-שבע. </p> <div class="insert_left" style="text-align: center"> <img src="http://farm4.static.flickr.com/3308/3220749708_6063afcb4a.jpg" style="width: 250px" class="pretty" title="יחזקאל בראון"> <br/><small><strong>יחזקאל בראון</strong></small> </div> <p>מוקד הפעילות שלנו בעונה הבא, כמו גם בעונות הקודמות, המוזיקה של באך: <strong>מבחר מהמוטטים הכפולים</strong>, אשר יבוצעו בהרכב בן שמונה זמרים, וכן שתי תכניות המוקדשות לקנטטות של באך. עוד מאת באך - המיסה הקצרה בפה מז'ור, אשר איתה נשלים את ביצוע ארבע המיסות הקצרות של באך, אשר בביצוען התחלנו עוד בעונה הראשונה שלנו. עוד תכנית אשר נקיים בינואר 2012 מוקדשת ליום הולדתו ה-90 של המלחין הישראלי <strong>יחזקאל בראון</strong>, אשר בעונה הנוכחית ביצענו בבכורה את יצירתו היפה והנוגעת ללב "<a href="/2010/11/01/meet-the-music/">קינת דוד</a>", אשר נכתבה במיוחד עבורנו. ליחזקאל בראון, אחד המלחינים החשובים והפוריים בארץ, זיקה מיוחדת למוזיקה העתיקה. ביצירותיו ניכרת שליטתו המרשימה ברזי הפוליפוניה ואהבתו הרבה הן למקורותינו והן לתרבות הקלאסית. </p> <div class="insert_left" style="text-align: center"> <img src="http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/1/15/JohannesBrahms.jpg" class="pretty" title="יוהאנס ברהמס </p>" style="width: 200px"> <br/><small><strong>יוהאנס ברהמס </p></strong></small> </div> <p>גולת הכותרת של העונה הבאה - <strong>הרקויאם הגרמני מאת יוהאנס ברהמס </p></strong>, בגרסה מיוחדת להרכב קאמרי ובו תריסר נגנים ושמונה זמרים. על הבחירה ביצירה זו ראוי להרחיב מעט, שכן ברהמס </p> כמובן אינו מלחין בארוקי, אך המחבר אותו אל באך רב מהמפריד. הרי ברהמס </p> בעצמו עסק רבות ב"מוזיקה עתיקה" וכמו רוברט שומאן (שהדביק אותו בחיידק) ערך מהדורות של מוזיקה מוקדמת. אהבתו למוזיקה העתיקה ניכרת גם בכתיבתו שהיא תמיד פוליפונית ומהווה במידה רבה אנטיתזה לרוח הרומנטית כפי שהתבטאה במוזיקה של מלחינים כגון ואגנר או ליסט. נציין גם כי בעונה הקודמת ביצענו באחת התכניות שלנו שני מוטטים קצרים מאת ברהמס </p>. הרקויאם הגרמני מבוצע בארץ בדרך כלל על ידי מקהלות בליווי תזמורת או לחילופין שני פסנתרים, אך אנחנו לעומת זאת נגיש את המוזיקה היפה הזו בגרסא קאמרית יפהפיה שהוכנה בשנה האחרונה על ידי המוזיקאי הגרמני יואכים לינקלמן, להרכב יחסית קטן ובו שמונה זמרים, חמישיית כלי קשת, חמישית כלי נשיפה, טימפני ועוגב, וכך נציג את היצירה החד-פעמית הזו באור חדש. </p> <p>מבאך, דרך ברהמס </p>, ועד בראון, מהמאה ה-18 ועד המאה ה-21, ומגרמניה ועד ישראל - העונה הבאה שלנו מבטיחה להיות מעניינת ומאתגרת לא פחות מהעונה הנוכחית. בעונת 2011-2012 נמשיך לבצע את מיטב המוזיקה הליטורגית בדרכנו המיוחדת והחדשנית. פרטים נוספים על עונת 2011-2012 יתפרסמו בקרוב באתר שלנו. </p> <h3>על הקונצרטים הקרובים </h3> <p>החודש נגיש את הקונצרט הבא בסדרת "מוזיקה אחרת" אשר אנו מקיימים בתיבה, תחת הכותרת "<a href="/concerts/2010-2011/program7">לך מחלוני</a>": אוסף של יצירות ללירה-ויול, מונח המציין גם כלי (באס ויול קטן) וגם דרך נגינה המדמה טקסטורה רב-קולית על כלי בודד, אשר התפתחה באנגליה של המאה ה-17. הרפרטואר ללירה-ויול הוא נרחב ביותר וכולל יצירות במגוון ז'אנרים: ריקודים שונים - פאבן, גייארד, אלמן, קורנט, וכן גרסאות כליות לשירים הפופולאריים של אותם הימים. בקונצרט זה אגיש יצירות בעיקר מאת שני מלחינים: ויליאם קורקין - אשר יצירותיו מן הסתם עוד לא הושמעו מעולם בארץ, וטוביאס היום - מוזיקאי אקסצנטרי אשר המוזיקה שלו יותר מוכרת. הקונצרט יתקיים בתיבה ביפו ב-28/4 בשעה 20:30. </p> <p>התכנית הבאה בסדרת "קול הנשמה", אותה נגיש בחודש מאי, מוקדשת לשתיים מתוך ארבע המיסות הלותרניות של באך: המיסה בסול מינור, הכתובה לארבע זמרים, זוג אבובים, כלי קשת וקונטינואו, והמיסה בלה מז'ור, הכתובה לאותו ההרכב למעט האבובים, המוחלפים על ידי צמד חלילים. את התכנית הזו נגיש בבאר שבע ב-11/5 ובתל אביב ב-18/5. פרטים נוספים על התכנית יופיעו בקרוב באתר. </p> </div> שרון רוזנר 2011-03-25T00:00:00-07:00 http://tom.preston-werner.com/2011/03/25/kuijken-interview <div dir="rtl"> <p>הבוקר הופיע במוסף "גלריה" של עיתון הארץ <a href="http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1222084.html" target="_blank">ראיון נרחב</a> עם <strong><a href="/people/sigiswald-kuijken">זיגיסואלד קאוקן</a></strong>, המבקר בימים אלה בישראל ומוביל את סולני באך הישראלים בביצוע <a href="/concerts/2010-2011/program6">היוהאנס פאסיון</a>. מתוך הראיון: </p> <blockquote> <p>"כשהייתי בן שש נודע להורי שבגרמניה נותנים שיעורים במוסיקה, ובונים שם כלים. האחים שלי נסעו והביאו אתם כלים משונים, בעבודת יד שכנראה בנה נגר. והמוסיקה שבאה אתם היתה של הרנסאנס: ז'וסקן דה פרה, אורלנדו די לאסו. התאמנו עליהם, וכך הכרתי את הרפרטואר העתיק, מגיל שש עד שמונה - בלי שיעורי מוסיקה, הכל מהפרקטיקה, מנגינה משותפת במשפחה... </p> <p>"אנחנו מנסים להחיות את המוסיקה של הבארוק בנאמנות, וככל שניתן בלי לחטוא בנוקשות אקדמית", אומר קאוקן, "וזאת אפשר לעשות רק מתוך חופש ואינטואיציה, בנגינה שלא מצייתת למוסכמות אלא בוחנת אותן; ובעיקר - מתוך ניטרול האגו. הלוא האגו שם, בכל מקרה, כי האדם הוא זה שמנגן; אבל הנגן והאגו צריכים להיות בסופו של דבר שניהם בשירות המוסיקה." </p> </blockquote> <p>שימו לב: ניתן עדיין לרכוש כרטיסים לקונצרטים של היוהאנס פאסיון בחיפה, תל אביב וירושלים, אך הם אוזלים במהירות - כדאי למהר! לפרטים התקשרו: <strong>054-9574206 </p></strong>. </p> </div> שרון רוזנר 2011-03-02T00:00:00-08:00 http://tom.preston-werner.com/2011/03/02/kuijken <div dir="rtl"> <div class="insert_left" style="text-align: center"> <img src="/assets/img/sigiswald-kuijken.jpg" style="width: 200px" class="pretty" title="זיסיואלד קאוקן"> <br/><small><strong>זיסיואלד קאוקן</strong></small> </div> <p>בחודש הקרוב נארח את אחד מגדולי המוזיקאים בתחום המוזיקה העתיקה בעולם כיום, הכנר והמנצח הבלגי <strong><a href="/people/sigiswald-kuijken">זיגיסואלד קאוקן</a></strong>, אשר יגיע לארץ על מנת להוביל את סולני באך הישראלים בביצוע היוהאנס פאסיון של באך, במה שמבטיח להיות אירוע הבארוק של העונה. </p> <p>זיגיסואלד קאוקן הוא מחשובי המבצעים בתחום המוזיקה העתיקה, ומראשוני העוסקים בביצוע היסטורי. הוא הראשון ששחזר את טכניקת הנגינה העתיקה בכינור, אותה הנחיל לדורות רבים של כנרים. קאוקן הוא מקימו של ההרכב "לה פטיט באנד", מחשובי הרכבי הבארוק בעולם, איתו הקליט למעלה מ-70 דיסקים של רפרטואר מגוון ממונטוורדי ועד מוצארט. בשנים האחרונות עוסק קאוקן בהקלטת מכלול היצירות הליטורגיות של באך עם זמרים בודדים, בעקבות המחקר פורץ-הדרך של ג'ושוע ריפקין ואנדרו פארוט. </p> <p>בשבילי באופן אישי, קאוקן הוא מהמוזיקאים הכי מעניינים שאני מכיר כיום בתחום הבארוק. הוא מוזיקאי שמצד אחד לא מפסיק ללמו ולנסות רעיונות חדשים בכל מה שנוגע לביצוע היסטורי. הוא מסוגל לנגן על כל כלי הקשת - כינור, ויולה, צ'לו, ויולונה, גמבה ואף ויולה דה ספאלה - ויולה של הכתף - שקאוקן הוא מבין הראשונים המנגנים בה לאחר מאות שנים של שכחה. </p> <p>מצד שני, הנגינה שלו כל כך פשוטה, צנועה וישירה, שהיא מהווה אנטיתזה לתופעת ה"כוכבים" וה"וירטואוזים" השוטפת את תחום המוזיקה העתיקה בשנים האחרונות, ושלטעמי יש לה השלכות מאוד שליליות על העשייה המוזיקלית בימינו. </p> <p>על היוהאנס פאסיון אכתוב עוד לקראת הקונצרט. <a href="/concerts/2010-2011/program6">את היצירה נבצע</a> בגרסא המוכרת (זאת אומרת , הרביעית) עם 8 זמרים (רובם ככולם ישראלים) ו-12 נגנים, בהם זיגיסואלד קאוקן ועוד שתי אורחות מחו"ל, הכנרת הצרפתית מרים מנן והחלילנית הקנדית אן טיביירז'. </p> <p>בנוסף לקונצרטים איתנו, יקיים זיגיסואלד קאוקן במהלך ביקורו בארץ כתת אמן המיועדת בראש ובראשונה לקשתנים העוסקים במוזיקת בארוק. הכתה תתקיים במרכז פליציה בלומנטל ביום שבת 19/3 מ-11:00 ועד 19:00. זו היא הזדמנות מצויינת לקבל הדרכה מהמקור, שכן קאוקן הוא זה שבמו ידיו שיחזר את טכניקת הנגינה ההיסטורית בכינור. הכניסה לכתת האמן היא חינם למנויי סולני באך הישראלים. לפרטים נוספים תוכלו לפנות אלי בטלפון 054-9574206. </p> <p>את היוהאנס פאסיון נגיש במרכז ענב בתל אביב ביום חמישי 24/3, בכנסיית סנט ג'והן בחיפה ביום שישי 25/3 ובדורמיציון בירושלים ביום ראשון 27/3. עקב הביקוש הרב מומלץ ביותר להזמין כרטיסים מראש. להזמנות בתל אביב התקשרו: <strong>03-5466228</strong>. כרטיסים לקונצרטים בחיפה ובירושלים תוכלו להזמין <strong>ישירות באתר שלנו</strong> (<a class="tix-haifa" href="#">חיפה</a>, <a class="tix-jerusalem" href="#">ירושלים</a>) או בטלפון <strong>054-9574206 </p></strong>. </p> <p>מחירי הכרטיסים בתל אביב: רגיל - 160 ₪, גמלאי - 145 ₪, צעיר (עד גיל 35) - 130 ₪. מחירי הכרטיסים בחיפה ובירושלים: רגיל - 150 ₪, גמלאי - 130 ₪, צעיר - 120 ₪. הנחות מיוחדות לקבוצות בטלפון <strong>054-4703632</strong>. </p> </div> שרון רוזנר 2011-02-04T00:00:00-08:00 http://tom.preston-werner.com/2011/02/04/chiaroscuro <div dir="rtl"> <p>לעיתים קרובות אני מוצא את עצמי מתוסכל מכך שהקהל שלנו חווה אך ורק את התוצאה הסופית של העבודה שלנו, ואינו עובר איתנו את תהליך העבודה שלנו על המוזיקה, שלפעמים הוא מעניין לא פחות מה"מוצר" הסופי. כך גם <a href="/concerts/2010-2011/program5">בקונצרט שקיימנו אתמול בתיבה</a>, שבשבילי חלף כל כך מהר שבקושי הספקתי ליהנות ממנו. </p> <p>הסדרה "<a>מוזיקה אחרת</a>", אותה אנו מקיימים העונה בתיבה, נועדה לאפשר לנו לחקור מוזיקה שאינה מוכרת לא רק לקהל, אלא גם לנו, ולבצע אותה בסביבה יותר אינטימית. כך גם היה עם המדריגלים של ג'זואלדו ובני זמנו. זה היה בעצם הנסיון הראשון שלנו בשירת מדריגלים והמפגש הראשון שלנו עם המוזיקה של ג'זואלדו, שהיא אינה פשוטה לביצוע, בעיקר משום שההרמוניות שלו כל כך יוצאות דופן, והמעברים ההרמוניים הם לעיתים בלתי הגיוניים, כך שכל אחד מהזמרים נדרש לתפוס צלילים מהאויר. </p> <p>אך יחד עם זאת, במהלך העבודה שלנו על המוזיקה, שהתמקדה בראש ובראשונה באינטונציה נקיה, התחלנו להבין את הסגנון היחודי של המדריגלים המאוחרים האלה והדרך המיוחדת בה מחברים ג'זואלדו ובני זמנו מילים ומנגינה. אנחנו הרי עוסקים בדרך כלל במוזיקת בארוק מאוחרת, וההזדמנויות לבצע מוזיקה מוקדמת יותר אינן רבות. </p> <p>השבועות האחרונים בהם נפגשנו לעבוד על היצירות האלה חלפו כל כך מהר, אך למרות זאת אני חושב שהמוזיקה הותירה אצלנו משקעים שימשיכו להעשיר את העבודה שלנו בתור אנסמבל, ובאופן אישי אשמח אם נוכל לחזור על התכנית הזו בהזדמנויות נוספות, ועוד יותר אם נמשיך ונבצע עוד יצירות מהרפרטואר העצום והנהדר. </p> <p>הנה מספר קטעים שהקלטנו אתמול בקונצרט. בהקשר הזה יש להודות לצוות התיבה הנהדר והתומך, ובמיוחד לאיש הסאונד רונאלד, שעזר לנו מאוד ושיפר את החוויה האקוסטית בחדר שמאוד לא קל לשיר בו מוזיקה כזאת. </p> <table> <tr> <td> <embed src="/assets/mp3/mp3player.swf" width="320" height="204" allowfullscreen="true" allowscriptaccess="always" bgcolor="#ffffff" flashvars="file=/assets/mp3/chiaroscuro.xml&amp;displaywidth=0&amp;autostart=false&amp;shuffle=false&amp;repeat=list&amp;screencolor=0x333333&amp;frontcolor=0xDDDDDD&amp;lightcolor=0x66B7C3&amp;backcolor=0x222222&amp;scrollbar=false"> </td> <td> <a href="/concerts/2010-2011/program5"><img src="/assets/img/program5-side-2.jpg" title="אור וצל" style="width: 200px"></a> </td> </tr> </table> </div> שרון רוזנר 2010-12-29T00:00:00-08:00 http://tom.preston-werner.com/2010/12/29/year-end <div dir="rtl"> <p>שנה חדשה עומדת בפתח, וזוהי תמיד הזדמנות טובה לסכם את השנה שהיתה, ולעדכן את הקהל שלנו בתכניותינו בשנה הקרובה. אמנם קצת מוזר לסכם שנה אזרחית בפעילות המוזיקלית שלנו - הרי אצלנו עובדים לפי "עונות" שהן בעצם שנים שמתחילות בספטמבר-אוקטובר ומסתיימות ביוני-יולי - אך לאור העובדה שכל המשק הישראלי, כולל מנהל התרבות, עובד לפי שנה קלנדרית, אולי כדאי שגם אנחנו נתחיל לעבוד כך. </p> <p>בכל אופן, את 2010 התחלנו עם ההמשך של <a href="/concerts/2009-2010">מחזור הקנטטות</a> של באך, בו ביצענו קנטטות על פי המועד אליו הן נועדו במקור. היתה זו סדרת קונצרטים ראשונה מסוגה בארץ, שלעניות דעתי הציגה את הקנטטות של באך באור חדש - בשיטת הביצוע הייחודית שלנו, עם זמרים בודדים - ונתנה פרספקטיבה רחבה יותר על היצירות היפות האלו של באך. </p> <p>יחד עם הקנטטות של באך ביצענו גם יצירות מאת מלחינים אחרים - פרגולזי, זלנקה, ואפילו ברהמס </p>, שלו קשר מיוחד עם המוזיקה של באך, למרות שהוא מלחין מאוחר יותר. כמו כן הגשנו שני קונצרטים יוצאי-דופן בתיבה ביפו, בם חקרנו את <a href="/2010/10/31/past-present-future/">הקשר בין מוזיקה עתיקה ומוזיקה עכשוית</a>. </p> <p>לאחר חופשת הקיץ חזרנו עם עונת קונצרטים חדשה, בה המשכנו לבצע עוד קנטטות של באך, וכן יצירות נוספות פרי עטו - המוטט האהוב "ישוע שמחתי", המיסה בסול מז'ור והסויטה בדו מז'ור. בנובמבר הופענו לראשונה בשידור חי בקול המוזיקה בסדרת "אתנחתא". בקונצרט זה ביצענו בבכורה עולמית את <a href="/2010/11/01/meet-the-music/">יצירתו החדשה של יחזקאל בראון "קינת דוד"</a>, אשר נכתבה במיוחד עבורנו. למען האמת, הופתענו מעוצמת התגובה של הקהל ליצירה זו. זה היה מרגש גם עבורנו וגם עבור יחזקאל בראון. </p> <p>בעונה זו גם התחלנו להגיש סדרה של קונצרטים בתיבה ביפו תחת הכותרת "מוזיקה אחרת", ובה מוזיקה פחות מוכרת. בקונצרט הראשון בסדרה זו, בשיתוף פעולה עם אנסמבל מיתר, ביצענו מוזיקה עכשוית המשלבת כלים מודרניים והיסטוריים, עם שלוש יצירות חדשות מאת מלחינים ישראלים. כפי שאפשר להיווכח, מוזיקה עכשוית מתחילה לתפוס מקום נכבד בפעילות שלנו, ומבחינתי זוהי רק ההתחלה. </p> <h3>סולני באך הישראלים בשנת 2011</h3> <p>בשנת 2011 נמשיך את העונה הנוכחית, עם המוזיקה של באך כמובן, ועם דברים פחות מוכרים: דיוקן מוזיקלי של דיטריך בוקסטהודה, מדריגלים מאת ג'זואלדו, מוזיקה ללירה-ויול והסויטות של מארן מארה לשתי גמבות. במרץ נארח את המוזיקאי הדגול זיגיסואלד קאוקן, מהשמות הכי גדולים בתחום המוזיקה העתיקה שאי פעם הופיעו בארץ, לביצוע היוהאנס פאסיון. </p> <p>לאחר חופשת הקיץ (בה אני גם מתכנן לבנות לאנסמבל עוגב חדש - אבל על כך בהזדמנות אחרת), נחזור לקונצרטים ובהם המוטטים הכפולים של באך, וכמובן עוד מהקנטטות שלו. אנחנו גם נבצע עוד מוזיקה עכשוית מאת מלחינים ישראלים, וגם נחזור לאהבה ישנה שלנו - מוזיקה בארוק צרפתית. </p> </div> שרון רוזנר 2010-11-01T00:00:00-07:00 http://tom.preston-werner.com/2010/11/01/meet-the-music <div dir="rtl"> <p> <a href="/concerts/2010-2011/program3">בתכנית הקרובה</a> בסדרת "קול הנשמה" אנו משלבים לראשונה מוזיקה יהודית ליטורגית יחד עם המוזיקה של באך. אני מקוה כי בכך אנו מתחילים במסורת של שילוב מוזיקה יהודית ונוצרית, וכן הזמנת יצירות חדשות ממלחינים ישראלים על נושאים דתיים. </p> <p>יחזקאל בראון הוא ללא ספק מחשובי המלחינים החיים כיום בארץ. כאשר התוודעתי לראשונה אל המוזיקה הליטורגית שלו, ידעתי מיד כי אני רוצה לבצע אותה. לשמחתי הרבה הוא נענה לבקשתנו לכתוב עבורנו, וכשגיליתי כי הוא הלחין את קינת דוד, אחד הטקסטים הכי מרגשים בתנ"ך, והטעונים במיוחד עבורנו כישראלים, אף גברה שמחתי. התוצאה, אני חייב לומר, לא מאכזבת, וניכר ביצירה כי היא כתובה ביד אומן. הנה הסבר על היצירה במילותיו של בראון עצמו: </p> <h3>קינת דוד מאת יחזקאל בראון</h3> <div class="insert_left" style="text-align: center"> <img src="http://farm4.static.flickr.com/3308/3220749708_6063afcb4a.jpg" style="width: 250px" class="pretty" title="יחזקאל בראון"> <br/><small><strong>יחזקאל בראון</strong></small> </div> <p>האלכימיה שהופכת מילים למוסיקה, או יותר נכון: שמרכיבה מוסיקה על מילים ועושה מהן מהות אחת, אלכימיה זאת הייתה לי מאז ומתמיד תעלומה שנבצרה מבינתי. אני רק יודע, כי היא קיימת, ומבחינתי כמלחין אני יודע כי במקרה הנדיר הטוב יוצאת מתכת אצילה, לפעמים אפילו זהב. אך אין לי כל שליטה על התהליך. מה שאני יכול, וחייב לעשות, הוא לקרוא את המילים פעמים רבות, רצוי בקול רם, להפנים את המקצבים והמשקלים, את ההטעמות ואת צלילי ההגאים וההברות – כל אלה עניינים שניתנים להגדרה פחות או יותר ברורה. אך עלי להפנים גם, ובמיוחד, את התוכן ואת מה שהוא מביע ברמה הרגשית – ועניין זה אינו ניתן להגדרה. כאן המסתורין, כאן התעלומה. </p> <p>במשך שנים רבות העסיקה אותי קינת דוד על שאול ועל יהונתן בנו. לא העזתי להלחין אותה, עד שבאו אלי שרון רוזנר וזהר שפי והציעו לי לכתוב "משהו" בשבילם, כלומר בשביל אנסמבל סולני באך שהם הקימו. מייד היה לי ברור כי ה"משהו" הזה יהיה קינת דוד ושאני חייב לעשות את זה. </p> <p>הלחנתי את קינת דוד בששה פרקים. הקינה פותחת בלחן קודר מאד, מתמשך ואיטי מאד, שמשמיע הבאס בצליליו העמוקים. יתר הכלים מצטרפים בהדרגה. לחן זה יישמע גם בסוף הפרק הראשון וגם בסוף הקינה והוא משמש כמסגרת לקינה כולה. האווירה הקודרת של לחן זה משתלטת על כל השאר. </p> <h3>מיסה בסול מז'ור רי"ב 236</h3> <p>המיסה הקצרה בסול מז'ור היא אחת מארבע מיסות קצרות (או מיסות לותרניות, הכוללות רק את הקיריה והגלוריה), אשר לפחות שתיים מהן ניתן לתארך לשנת 1738 על פי כתב היד של באך. בעשור השישי לחייו החל באך להביט לאחור על 15 שנה של שירות כקאנטור בלייפציג: מאות הקנטטות אותן כתב, הפאסיונים והאורטריות, וכן המיסה הגדולה אותה הקדיש לחצר דרזדן. אחרי כל השנים האלו של עשייה, תכופות תוך עימות עם מעסיקיו, באך החל בבחינה מחודשת של התוצר האמנותי שלו, ואולי אף החל בשימור יצירותיו בצורה סופית. המיסות הלותרניות מהוות נדבך חשוב בתהליך זה, ובמידה רבה הן מהוות רטרוספקטיבה של כתיבתו הליטורגית. </p> <p>המיסות הלותרניות בנויות כמעט במלואן מפארודיות ועיבודים מחדש של פרקים מתוך הקנטטות של באך, אשר נרתמו ע"י באך לטקסט הלטיני של המיסה. המיסה בסול מז'ור מבוססת על פרקים מתוך ארבע קנטטות שונות. המיסה נפתחת בפרק קיריה, אשר הינו אחד המורכבים ביותר מבחינה פוליפונית בכל יצירתו של באך. הפרק כתוב כפוגה כפולה העושה שימוש גם בהיפוכים של שני הנושאים, המופיעים בו-זמנית יחד עם צורתם הרגילה. </p> <p>הפרק השני, ה"גלוריה", הוא פרק מקהלתי רחב יריעה, הכתוב כפוגה קונצרטנטית, חגיגית, בעלת סטרטו סבוך במיוחד. לאחר הגלוריה באות שלוש אריות אקספרסיביות, בהן ניתן לטקסט הלטיני, בעל הקונוטציה הקהילתית, ביטוי אישי ורפלקטיבי. המיסה מסתיימת בנוסחא הדוקסולוגית "עם רוח הקודש" בפוגה בעלת נושא מפותל וארוך. </p> <p>בגלל היותן של המיסות הלותרניות של באך יצירות לא-מקוריות כביכול, הן קיבלו מוניטין של יצירות סוג ב'. אך מבט מקרוב יגלה כי ביצירות אלה היטיב באך לא רק לבחור כמה מהפרקים היפים ביותר מתוך אוסף הקנטטות הגדול שלו, אלא גם להתאים את הטקסט הלטיני הנדוש של המיסה למוזיקה המאוד רגשית שלו ובכך לתת לו משמעות חדשה. </p> <h3>קנטטה רי"ב 93 "כל הנותן אך לאל לגבור"</h3> <p>הקנטטה רי"ב 93 שייכת למחזור הקנטטות השני (מתוך חמישה) שבאך כתב בלייפציג, ובוצעה לראשונה ביולי 1724. בדומה לרוב המכריע של הקנטטות מהמחזור השני של באך, גם קנטטה זו שייכת לז'אנר ה"כוראל קנטטה", כלומר קנטטה אשר רוב או כל פרקיה מבוססים על כוראל, ולמעשה היא אחת הדוגמאות הכי יפות של הז'אנר. קנטטה זו מבוססת על כוראל מאוד פופולארי מאת גאורג נוימארק, מוזיקאי ומשורר גרמני מאמצע המאה ה-17, אשר באך עשה בו שימוש בלא פחות מ-13 יצירות שונות, ומופיע בקנטטות שלו יותר מכל כוראל אחר. </p> <p> הכוראל זוכה בקנטטה זו לטיפול יוצא דופן הבא לידי ביטוי בעיקר ברצ'יטטיבים המורכבים, המשלבים בדרך יוצאת דופן את הכוראל עם טקסט מדריגליסטי מאת ליברטיסט לא ידוע. הפרק הפותח כתוב בז'אנר ה"כוראל-פנטזיה" השגור בקנטטות של באך, בו כל שורה של הכוראל כתובה כפוגה קטנה על מנגינת הכוראל, וריטורנלו כלי חוזר על עצמו בין שורות הכוראל. שלוש אריות בקנטטה, ובכל אחת מהן מקבל הכוראל טיפול מיוחד. האריה אשר באמצע הקנטטה כתובה כדואט לסופרן ולאלט בליווי הקונטינואו והכינורות, אשר מנגנים את מנגינת הכוראל. אריה זו, אשר בעצם כתובה ככוראל פרלוד, זכתה מאוחר גם לגרסא לעוגב כאחד מתוך ששת "כוראלי שובלר". </p> <h3>מוטט רי"ב 227 "ישוע שמחתי"</h3> <p>יצירה זו, מיצירות המופת הגדולות והאהובות ביותר של באך, היא אחת מתוך כמות מועטה יחסית של מוטטים שבאך הותיר אחריו. המוטט שייך לז'אנר ה-"per omnes versus" (או "על כל הבתים" בעברית), בו מולחנים כל בתי הכוראל בואריאציות שונות. המוטט משלב לסירוגין את ששת בתי הכוראל יחד עם פסוקים מתוך האיגרת אל הרומיים, אשר אותה הגדיר מרטין לותר עצמו כ"חלק החשוב ביותר בברית החדשה". מבנה המוטט הוא סימטרי: הפרק הראשון מקביל לאחרון, השני מקביל לעשירי, השלישי לתשיעי, וכולי, כאשר מרכז היצירה הוא הפרק השישי, אשר כתוב כפוגה. </p> <p>המוטט כתוב להרכב של חמישה קולות: שני סופרנים, אלט, טנור ובאס, ללא כל ליווי כלי. כמנהגו, גם כאן באך משתמש בכל טכניקת כתיבה אפשרית ומערב ז'אנרים שונים: כוראל, טריו-סונטה, ופוגה, כאשר הפרק היוצא דופן הוא הפרק התשיעי, הכתוב ככוראל-פרלוד לשני סופרנים וטנור, עם מנגינת הכוראל באלט. </p> <p>הכוראל עצמו הולחן באמצע המאה ה-17 על ידי המלחין יוהאן קרוגר, לטקסט מאת יוהאן פרנק, אשר מבטא חוייה דתית מאוד אישית של המאמין, הדוחה את החטא, השטן, המוות והפחד, ודבק במשיח הנוצרי. בין בתי הכוראל הלחין באך פסוקים מתוך האיגרת אל הרומיים, העוסקים בצורך לדבוק ברוח ולמאוס בבשר, נושא מרכזי בתאולוגיה הלותרנית. </p> <p>הדרמה הפנימית אשר מקבלת ביטוי בטקסט זוכה לטיפול מסור בידי באך, אשר יוצר כאן לא רק מלאכת מחשבת של כתיבה פוליפונית, אלא גם חוייה רגשית עמוקה בזכות החיבור המדוייק שבאך עושה בין מילים למוזיקה. </p> </div> שרון רוזנר 2010-10-31T00:00:00-07:00 http://tom.preston-werner.com/2010/10/31/past-present-future <div dir="rtl"> <blockquote>"הגישה הלא-מתערבת של המוזיקאי המתמחה נטועה, חוששני, באובדן כבד של בטחון עצמי, כך שאנו נשענים יותר ויותר על כללים וראיות כאמצעי להתחמק משיפוט אמנותי. זו האיכות הזו של בטחון עצמי שכל כך בולטת לאוזניים מודרניות בנגינה 'טרום-אותנטית', כמו בביצועי באך של קזאלס והמילטון הארטי, למשל: סלע איתן של אמונה פנימית עליו מבוססת ה'אותנטיות' הייחודית שלהם." (פטר היל) </blockquote> <p>ההערה הזו, מפיו של חוקר המוזיקה של אוליביה מסיין פטר היל, מחזירה אותנו שוב אל הצורך להסביר מה זה "ביצוע היסטורי" (שימו לב שאנו כבר לא ממש משתמשים במילה הבעייתית הזו, "אותנטי"), והיא מראה שוב כמה תנועת המוזיקה העתיקה, למרות השפעתה הניכרת בכל תחום של המוזיקה הקלאסית כיום, עדיין אינה מובנת בדעת הקהל. </p> <p>האמנם מעדיף המבצע ההיסטורי כללים וראיות היסטוריות על פני בחירה אסתטית, בחירה שהיא גם מיוחדת ואישית? על עצמי לפחות אני יכול לספר כי בסופו של דבר כל הבחירות שלי הן אסתטיות, אבל הן באות מתוך בחינה של האפשרויות השונות העומדות בפני. ובשביל לדעת מה האפשרויות העומדות בפני אני צריך לדעת כל מה שאפשר לדעת על היצירה, על המלחין, על הז'אנר, על כל הנסיבות של המוזיקה. מבחינתי בעצם עלינו לשאול שאלה אחרת: האם הבחירה האסתטית שלי נובעת מתוך ידע או בורות? </p> <p>המוזיקאי המודרני אומר: אני למדתי לנגן מגיל צעיר אצל כך וכך מורים ובכך ובכך מוסדות שונים, ועכשיו אני יכול לקחת כל מוזיקה - בוקסטהודה, באך, ברהמס </p>, ברטוק, בריו - ולנגן אותה על פי הטעם האישי שלי. המוזיקאי ההיסטורי אומר: אני רוצה לדעת למה המלחין התכוון. אני רוצה להבין את המשמעות של מה שכתוב על הדף ומה שלא כתוב על הדף. כל הידע הזה בסופו של דבר יעזור לי לבחור כיצד הכי טוב לבצע את היצירה, ואת הטעם האישי שלי אבסס על הידע שאצבור. </p> <p>משתי הגישות השונות האלה ניתן גם להסיק כיצד רואים המבצעים את עצמם ואת תפקידם על הבמה. עבור המבצע המודרני, יש חשיבות רבה לביטוי אישי (דבר שמאוד בולט, אגב, גם במוזיקה פופולארית עכשוית): המוזיקה במידה רבה משמשת כלי להקרנת הפרסונה של המבצע על הקהל. לכן גם הדגש על וירטואוזיות שניתן לראות תדיר באולמות הקונצרטים, והשאיפה לראות בקונצרט אירוע מיוחד, חזיון בו המבצע מגיש לקהל חוויה גדולה-מהחיים, שתגרום לקהל להתאהב בו ואולי אף לסגוד לו. </p> <p>למרות שהגישה הזו אט אט חודרת גם לתחום הביצוע ההיסטורי (כי זו דרך מאוד קלה להשיג תשומת לב בשוק המוזיקה הרווי), הרי עדיין המבצע ההיסטורי מנסה להעביר חוויה מאוד שונה, ובמידה רבה הרבה פחות אישית. לפני ימים מספר נכחתי בחזרה של של אנסמבל המאה ה-21 עם המנצח ההונגרי ז'ולט נאג', ושוחחנו מעט על הקשר בין מוזיקה עכשוית ובין מוזיקה עתיקה. אחת ההבחנות שלו היתה כי בשתי הדיסציפלינות האלה המבצע רואה עצמו כמשרת של המוזיקה, של הטקסט המוזיקלי (ה"לוגוס"), לעומת הדיסציפלינה המסורתית (קרי, המודרנית, אבל בעצם זו של המאה ה-19), אשר בה המבצע אמור קודם כל להביא לידי ביטוי את אישיותו הססגונית. </p> <h3>"עלינו לשכוח את האמנות, ולממש את היופי" - פיט מונדריאן </h3> <div class="insert_left" style="text-align: center"> <img src="http://upload.wikimedia.org/wikipedia/en/thumb/f/fe/Mondrian_Composition_II_in_Red%2C_Blue%2C_and_Yellow.jpg/220px-Mondrian_Composition_II_in_Red%2C_Blue%2C_and_Yellow.jpg" class="pretty" title="פיט מונדריאן"> <br/><small><strong><a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Piet_Mondrian">פיט מונדריאן</a></strong> - מודעות גבוהה</small> </div> <p>אחד הדברים שאני מנסה תמיד לעמוד עליהם בעבודת האנסמבל שלנו הוא הצורך להבין כי המוזיקה של הבארוק לא באה לבטא רגשות, אלא לעורר רגשות. ההבדל הזה, על פניו זניח ופלספני, הוא הבדל מהותי ועמוק מפני שהוא מגדיר מחדש את תפקיד המבצע, לא כ"אמן", אלא כ"מממש" של היופי של המוזיקה. דבר זה מצריך מודעות גבוהה יותר מהרגיל ויכולת לשבור הרגלים של ביצוע, שכן הרבה פעמים ה"אמונה הפנימית" עליה מדבר פטר היל לעיל, אין היא אלא אוסף של הרגלים שנרכשו במשך שנים. </p> <p>כך עלינו לעשות גם בביצוע של מוזיקה עכשוית. ההבדל היחיד הוא אולי שבמקרה של מוזיקה עכשוית אין לנו ממש ברירה. מאחר ומדובר בטריטוריה לא מוכרת, עלינו לנקוט בגישה יותר טהורה: פחות דרמה, יותר מוזיקה. זהו ללא ספק אחד הדברים שמשכו אותי מלכתחילה למוזיקה העכשוית, ומאוחר יותר למוזיקה העתיקה, שכן מבחינתי הרעיון של מוזיקה ככלי לביטוי אישי הוא קצת מוזר. אני לא ממש מבין את התופעה הזו, והיא מנוגדת לכל העקרונות שלי כמוזיקאי. </p> <p>המוזיקה העתיקה מובילה במידה רבה אל המוזיקה העכשוית מפני שהיא מלמדת אותנו כי מוזיקה היא לא חפץ אמנות הנתון בתוך מסגרת ומוצג על הקיר, אלא דבר חי ונושם שמתקיים בהקשר של זמן ומקום. ככל שאנחנו לומדים יותר על המוזיקה העתיקה, כך אנו מגלים כמה חשוב ליצור מוזיקה מתוך הרגע. כבר כיום יש לא מעט מוזיקאים שרואים במוזיקה העתיקה נקודת מוצא: לאלתור, לכתיבה של מוזיקה חדשה, לחיבור בין המסורת של המוזיקה הקלאסית המערבית לתרבויות מוזיקליות אחרות. העתיד של המוזיקה העתיקה הוא מוזיקה עכשוית. </p> <h3>מוזיקה עתיקה ועכשוית בקונצרטים הקרובים </h3> <p>בחודש הקרוב נחרוג מהגטו הקטן שלנו ונטבול את רגלינו בקצת מוזיקה עכשוית, בשתי תכניות שונות. התכנית הראשונה, בה אנו מתארחים אצל אנסמבל מיתר בתיבה (חמישי 4/11 בשעה 20:30), מפגישה <a href="/concerts/2010-2011/program2">כלים היסטוריים וכלים מודרניים</a> ביצירות עכשויות מאת שלושה מלחינים ישראלים שכתבו יצירות במיוחד עבורנו: ארי בן-שבתאי, עמוס אלקנה וגלעד רבינוביץ'. כמו כן בתכנית יצירה להרכב מעורב מאת המלחין הצרפתי הנרי פוסר, מאסכולת דארמשטט, ופסקה אחת מתוך "הלמידה הגדולה" של קורנליוס קרדיו, אשר חלק ממנה כבר ביצענו לפני מספר חודשים בקונצרט בו שילבנו מוזיקה עתיקה ועכשוית. </p> <p>בהמשך החודש, נחזור אל האנסמבל המלא ואל באך בתכנית יפהפיה ובה שלוש יצירות נהדרות מאת באך: המוטט "ישוע שמחתי", המיסה בסול מז'ור, וקנטטה רי"ב 93. במרכז התכנית <a href="/concerts/2010-2011/program3">ביצוע בכורה ל"קינת דוד" מאת יחזקאל בראון</a>, אותה כתב במיוחד עבורנו. את התכנית הזו נגיש ביום שני 8/11 בשעה 17:00 באולם הנרי קראון בירושלים (וגם בשידור חי בקול המוזיקה במסגרת "אתנחתא"), וכן ביום רביעי 17/11 בשעה 20:30 במרכז ענב בתל אביב. </p> <p>אני מאוד שמח שיש לנו הזדמנות לבצע מוזיקה ישראלית חדשה, אשר נכתבה לכלים היסטוריים, ואני מקוה כי נוכל גם בעתיד לשלב עוד מוזיקה עכשוית יחד עם המוזיקה העתיקה אותה אנו מבצעים. </p> </div> שרון רוזנר 2010-09-17T00:00:00-07:00 http://tom.preston-werner.com/2010/09/17/you-cant-fly-with-crutches <div dir="rtl"> <p>אחד המרכיבים הכי חשובים בעבודה שלנו כאנסמבל הוא הכנת התפקידים לנגנים והפרטיטורות בהן משתמשים הזמרים וגם אני כמנצח. הדרך הפשוטה היתה כמובן להשתמש בפרטיטורות קיימות (ההוצאה הישנה של באך, שהיא בהחלט שמישה ברוב המקרים, ניתנת להורדה חינם באינטרנט, וגם לא קשה להשיג עותקים של ההוצאה החדשה), אך מה לעשות ואני לא מאמין בקיצורי דרך. גם מתוך הצורך להכין <a href="/2009/08/16/lilypond-only-for-the-brave">תפקידים טובים לאנסמבל</a> וגם מתוך רצון להיטיב להבין את המוזיקה, בחרתי לערוך בעצמי <a href="/scores">פרטיטורות</a> ותפקידים ליצירות שאנו מבצעים, ובמידת האפשר לעשות זאת מהמקור עצמו, כלומר מכתבי היד של באך. </p> <p>הנושא של השימוש בתפקיד לעומת השימוש בפרטיטורה (תכליל בעברית) עולה מדי פעם בשיחות עם מוזיקאים אחרים, ולעיתים קרובות אני מוצא את עצמי בעמדה "רדיקלית" בעומדי על החשיבות של נגינה ושירה מתפקיד, והנה זה קרה שוב השבוע בהקשר של נגינת קונטינואו. נגני קונטינואו (כלומר צ'מבלו או עוגב) מנגנים לעיתים מפרטיטורות, (ואז אתם יכולים לצפות בהם מדפדפים במרץ תוך כדי נגינה) למרות שלמעשה הם אמורים להיות מסוגלים לנגן קונטינואו מתפקיד שכולל את כל המידע שהם צריכים. </p> <p>מדוע זה משנה? מעבר לדפדוף התכוף והמעיק (שלעיתים גם פוגע באיכות הנגינה), מנסיוני הנגינה והשירה מתפקיד מביאה את המוזיקאים לרמת האזנה הרבה יותר גבוהה, השתתפות הרבה יותר אמיצה באנסמבל ונכונות לקחת צ'אנסים. היופי של המוזיקה העתיקה הוא שהנייר מכיל כל כך מעט מידע, כמעט כמו בצופן אותו אנו המוזיקאים צריכים לפענח וליצור את הצלילים בתהליך כמעט אלכימי, מרגע לרגע. זה באמת קסום! </p> <p>אבל איך קסם כזה יכול לקרות כשכל התפקידים מונחים לנו מול העיניים ואנו <strong>קוראים</strong> את מה שמנגנים חברינו להרכב במקום <strong>להקשיב</strong> להם? איך נוכל לעוף אם אנחנו נעזרים בקביים? עיון בכתבי היד המקוריים של באך ובני זמנו מראה לנו כי המוזיקאים של אז תפסו את המוזיקה מהאוויר. הם היו הרבה יותר עסוקים בלהקשיב מאשר לקרוא. </p> <p>הנה דוגמא טיפוסית: תפקיד קונטינואו לקנטטה רי"ב 168, בכתב ידו של אחד מתלמידיו של באך עם מספרי קונטינואו שהוסיף באך עצמו. הקטע כאן הוא פרק רצ'יטטיב "יבש" עוקב (להגדלה לחצו על התמונה.) </p> <p style="text-align: center"> <a href="http://media.bachsoloists.org/img/bwv168-continuo-ex1.jpg" target="_blank"><img src="http://media.bachsoloists.org/img/bwv168-continuo-ex1-s.jpg" style="width:400px" class="pretty" title="לחצו להגדלה"></a> </p> <p>בדרך כלל בימינו, אם נגני קונטינואו ינגנו מפרטיטורה, יהיה להם גם את תפקיד הזמר בנוסף לתפקיד שהם מנגנים, על מנת שיוכלו לעקוב אחרי הזמר (שלוקח כנהוג ברצ'יטטיבים יבשים חופש קצבי). לחלופין, אם ישתמשו בתפקיד, הוא עדיין יכלול את תפקיד הזמר. והנה כאן, באך לא טורח בכלל לתת לנגן הקונטינואו את תפקיד הזמר. אז איך אמור נגן הקונטינואו להיות יחד עם הזמר? הרי הטמפו משתנה מרגע לרגע. </p> <p>התשובה לכך היא שהסגנון של הרצ'יטטיב של הרצ'יטטיב היה כל כך נהיר ומוגדר למוזיקאים האלה, שהם היו יכולים לתפוס את הרגעים בהם ההרמוניה משתנה פשוט על ידי הקשבה לזמר. למעשה, נדירים המקרים בהם ברצ'יטטיבים בתפקידי קונטינואו מקוריים מופיע כל המידע לו זקוקים נגני הקונטינואו של היום. ברוב המקרים או שחסר תפקיד הזמר, או שחסרים המספרים, ובכל זאת נגן הקונטינואו, בין אם היה באך או אחד מבניו או תלמידיו, היה אמור להסתדר. </p> <p>לכן החשיבות של נגינה מתפקיד, והחשיבות של מידע חסר. זה פשוט גורם לנו כמוזיקאים להקשיב יותר טוב. כבר <a href="/2010/01/05/music-is-always-there/">כתבתי בעבר</a> על המשמעות של המונח "ביצוע היסטורי", ועל הצורך ללכת הרבה מעבר לנגינה על "כלים היסטוריים", אלא להקשיב למוזיקה העתיקה בצורה שונה ולחשוב עליה בצורה שונה. זה נכון קודם כל, ובעיקר, למוזיקאים עצמם. היכולת לפתוח את האזניים ולהגיב למצבים המוזיקליים שמתהווים מדי רגע, זו האיכות שאנחנו כאנסמבל מנסים להשיג, וכאשר זה באמת קורה זה גם עובר לקהל. </p> </div> שרון רוזנר 2010-09-14T00:00:00-07:00 http://tom.preston-werner.com/2010/09/14/a-small-mistake <div dir="rtl"> <p>מבקרת הקונצרטים פמלה היקמן <a href="http://pamelahickmansblog.blogspot.com/2010/09/roberto-gini-and-friends-perform.html" target="_blank">כותבת בבלוג שלה</a> על הקונצרט של רוברטו ג'יני מלפני כמה ימים במרכז פליציה בלומנטל בתל אביב. אחת היצירות שנוגנה בקונצרט המדובר היא טריו סונטה לעוגב. היקמן מביאה טיעון תמוה ביותר לגבי הכלי לו נועדה היצירה, כאילו יש כאן איזשהו ספק ואולי בעצם באך כתב את היצירה לצ'מבלו עם פדאל. היקמן אינה מציינת מה מקור הטיעון הזה, האם זה משהו שג'יני אמר במהלך הקונצרט, משהו שהיה כתוב בתכניה, או שמא מדובר בפרי למדנותה האישית. </p> <p>בכל אופן, אין לטיעון הזה שום בסיס. שש הטריו סונטות רי"ב 525-530 שרדו בכתב ידו של באך במקור D B Mus. ms. Bach P 271. הנה השער שהוסף לכתב היד ע"י גאורג פלכאו, אספן באך שקיבל את כתב היד מקארל פיליפ עמנואל, ושנתן את הכותרת "שישה טריואים לעוגב" וכן הוסיף ציטוט של פורקל לגבי הנסיבות של יצירות אלה (על פי פורקל הן נכתבו עבור בנו בכורו של באך וילהלם פרידמן כחלק מהחינוך שקיבל על מנת להפוך לנגן העוגב הגדול שהוא היה.) </p> <p style="text-align: center"> <a href="http://media.bachsoloists.org/img/bwv525-cover.jpg" target="_blank"><img src="http://media.bachsoloists.org/img/bwv525-cover-s.jpg" class="pretty" title="לחצו להגדלה"></a> </p> <p>והנה תחילת הסונטה הראשונה בכתב ידו של באך עם הרובריקה שבתרגום לעברית פשוט אומרת "סונטה לשתי מקלדות ופדאל" (פלכאו כותב בגרמנית: "לשתי מקלדות עם פדאל אובליגטו"). </p> <p style="text-align: center"> <a href="http://media.bachsoloists.org/img/bwv525.jpg" target="_blank"><img src="http://media.bachsoloists.org/img/bwv525-s.jpg" class="pretty" title="לחצו להגדלה"></a> </p> <p>באך אמנם לא מציין בכתב היד את המילה עוגב, אך כל מי שמכיר קצת את הרפרטואר יודע כי הרובריקה "לשתי מקלדות ופדאל" מופיעה בכוראל-פרלודים רבים של באך ופשוט מציינת כי מדובר ביצירה עם פדאל אובליגטו, בניגוד ליצירות תחת הרובריקה "‪manualiter‬", בהן אין תפקיד נפרד לפדאל. הנה דוגמא אחת מני רבות שנמצאות אצלי, רי"ב 652: </p> <p style="text-align: center"> <a href="http://media.bachsoloists.org/img/bwv652.jpg" target="_blank"><img src="http://media.bachsoloists.org/img/bwv652-s.jpg" class="pretty" title="לחצו להגדלה"></a> </p> <p>כמובן שאין שום דבר רע בלעבד את היצירה להרכב קאמרי ובו שני כלי אובליגטו וקונטינואו, אבל גם אין צורך לנקוט ברוויזיוניזם! </p> </div> שרון רוזנר 2010-08-22T00:00:00-07:00 http://tom.preston-werner.com/2010/08/22/tav-et <div dir="rtl"> <p>כמוזיקאי פעיל שאוהב להיות עם האצבע על הדופק, מאוד חשוב לי לקרוא את כל הידיעות שמתפרסמות בתחום המוזיקה הקלאסית - ביקורות, ראיונות, פריוויואים, כתבות עומק, ואפילו בלוגים פרטיים של אנשים שיש להם מה לומר. למעשה, אני חושב שאין מספיק שיח ציבורי בארץ בתחום המוזיקה הקלאסית, ושזה ללא ספק אחד התחומים דרכם ניתן להביא עוד קהל לאולמות הקונצרטים. </p> <p>אחד הדברים שמקשים על חובבי המוזיקה הקלאסית למצוא ידיעות בנושא הוא העובדה שהן מפוזרות באתרים שונים - הארץ, וויינט, nrg, הבמה וכו'. עוד בעיה היא העובדה המצערת שכיום חלק גדול מהכתבות המופיעות באמצעי התקשורת השונים הן בעצם ידיעות לעיתונות (כן אתר הבמה, אני מדבר עליכם!) </p> <p>במקום כל זאת, דמיינו לעצמכם שתוכלו בכל בוקר לבקר באתר אחד, לראות על דף אחד את כל הידיעות בתחום המוזיקה הקלאסית, ותמיד להשאר מעודכנים. אני יודע שזה משהו שאני מאוד רוצה. ובכן, עשיתי מעשה, והרי התוצאה: <a target="_blank" href="http://tav-et.com/">tav-et.com</a>. </p> <p>אתר תָו-עֵת מציג על דף אחד את כל הידיעות האחרונות בתחום המוזיקה הקלאסית/האמנותית בארץ, ומציג גם מספר סיפורים מעניינים בתחום מחו"ל. האתר ערוך באופן ידני - נכון לעכשיו ע"י עבדכם הנאמן - ומציג אך ורק אייטמים "אמיתיים" שמאחוריהם עומד אדם אמיתי, בלי ידיעות לעיתונות. </p> <p>אני מקוה כי עוד אנשים ימצאו את האתר מועיל, ואשמח גם לקבל הערות והצעות לשיפור. </p> </div> שרון רוזנר 2010-08-09T00:00:00-07:00 http://tom.preston-werner.com/2010/08/09/season-end <div dir="rtl"> <p>משתמה עונת הקונצרטים שלנו, ולפני שנצא לפגרת קיץ קצרה, ברצוני לסכם את הפעילות שלנו לעונה זו וגם לספר לכם על העונה הבאה שלנו, אשר תתחיל בעוד פחות מחודשיים. </p> <p>בעשרת החודשים האחרונים <a href="/concerts/2009-2010/">ערכנו סדרת קונצרטים ייחודית</a> שכמוה לא היתה לפני כן בארץ, סדרה בה הגשנו את הקנטטות של באך בהתאם ללוח השנה הלותרני, בשיטת ביצוע ייחודית (שימוש בזמרים בודדים) שנחשבת לחדשנית אף בחו"ל, ואך אנסמבלים מעטים בעולם נוקטים בה. במהלך העונה למדנו המון על המוזיקה של באך, ואני מאמין כי הקהל שלנו זכה למבט חדש על הקנטטות המופלאות האלה ויחד איתנו גילה פנים חדשות למוזיקה של באך. </p> <p>לפני מספר חודשים הוצאנו גם את <a href="/sounds/gottes-zeit">דיסק הביכורים שלנו</a>, הכולל שתי יצירות מופת מאת באך: המוטט האהוב "ישוע שמחתי", אשר גם אותו אנו מבצעים באופן יוצא דופן ללא כלים מלווים ועם חמישה זמרים בלבד, והקנטטה רי"ב 106 "שעת האל היא הטובה מכולן", אחת מהקנטטות המוקדמות היפות ביותר של באך, הכתובה להרכב לא-שגרתי הכולל ארבעה זמרים, זוג חליליות, זוג גמבות ועוגב. </p> <p>בעונה הקרובה, אשר מתחילה בעוד פחות מחודשיים, אנו יוצאים לדרך חדשה ועצמאית. אנו נקיים <a href="/concerts/">שתי סדרות קונצרטים</a>, בהן נציע לקהל מאזינינו תכניות מגוונות ועשירות המכילות לא מעט מוזיקה שהיא חדשה לאזניים ישראליות. </p> <p> את הסדרה הליטורגית שלנו "קול הנשמה" נקיים בעונה הקרובה במרכז ענב בתל אביב. במסגרת הסדרה תוכלו לשמוע בנוסף לקנטטות של באך גם מיסות לותרניות, סויטות תזמורתיות, מוטטים וכן את היוהאנס פאסיון בהובלת זיגיסואלד קאוקן, מגדולי המנצחים והכנרים בעולם בתחום המוזיקה העתיקה. עוד בסדרה תכנית מיוחדת המוקדשת למוזיקה הנפלאה של דיטריך בוקסטהודה, מגדולי המלחינים הגרמניים של המאה ה-17, וכן בכורה עולמית ליצירתו החדשה של יחזקאל בראון "קינת דוד", אשר נכתבה במיוחד עבורנו. תכניות נבחרות מתוך הסדרה נגיש גם בחיפה, ירושלים, באר-שבע, קיבוץ אילון וכפר בלום. </p> <p>הסדרה הקאמרית שלנו "מוזיקה אחרת" תתקיים באולם התיבה ביפו, ובה מוזיקה שמעטים מכירים, ושראוי שיכירו יותר. במסגרת הסדרה נגיש מוזיקה מתוך הקודקס פאנצה, כתב יד יפהפה מראשית המאה ה-15, מדריגלים מאת ג'זואלדו, מוזיקה לשתי גמבות מאת מארן מארה, וכן תכנית מיוחדת של מוזיקה עכשוית עם <a href="http://www.meitar.net/heb/index.html" target="_blank">אנסמבל מיתר</a>. </p> <p>אני שמח מאוד לבשר לכם כי את סדרת "קול הנשמה" אנו מקיימים החל מעונה זו בשיתוף פעולה עם המרכז למוזיקה קאמרית <a href="http://icm.org.il/" target="_blank">והקונסרבטוריון הישראלי בתל אביב </a> (שטריקר), אשר בחר בנו לשמש כאנסמבל הבית שלו. במסגרת העבודה שלנו עם הקונסרבטוריון נקיים פעילות משותפת עם המחלקה למוזיקה עתיקה בקונסרבטוריון בניהול דרורה ברוק, שהיא כיום המוסד המרכזי בארץ בו לומדים ביצוע היסטורי. </p> <p>בעונה הקרובה אנו ממשיכים בקו האמנותי בו אנו דוגלים מזה מספר שנים (עוד מימי אנסמבל אנטיק) - ביצוע מיטב המוזיקה של הבארוק בדרכנו המיוחדת והמחפשת. אני מזמין אתכם להמשיך וללוות אותנו במסענו אל תוך המוזיקה של באך ובני זמנו, ולגלות את הקסם הטמון במוזיקה זו, אשר כל כך מדברת אלינו דווקא עכשיו. </p> </div> שרון רוזנר 2010-07-27T00:00:00-07:00 http://tom.preston-werner.com/2010/07/27/bach-at-the-park <div dir="rtl"> <p>עונת הקונצרטים שלנו אמנם כבר הסתיימה, אך לרגל הקיץ אנו מגישים לכם <a href="/concerts/2009-2010/program9">קונצרט אחד נוסף</a> לפני פתיחת העונה הבאה בעוד כחודשיים. <strong>במוצ"ש הקרוב 31/07/2010</strong> בשעה 19:00 תוכלו לשמוע אותנו <strong>בקונצרט תחת כיפת השמיים</strong> באמפיתאטרון שבפארק הרצליה. </p> <p>בתכנית מבחר להיטים מאת באך: <strong>שני קונצ'רטי מלהיבים</strong> (הקונצ'רטו לשני כינורות והקונצ'רטו בלה מינור), קטעים מתוך <strong>הסויטות התזמורתיות</strong> וכן מבחר של אריות ודואטים לסופרן ואלט עם <strong><a href="/people/hadas-faran">הדס פארן</a> ו<a href="/people/arnon-zlotnik">ארנון זלוטניק</a></strong>. כולכם מוזמנים לבוא עם המשפחה - <strong>הכניסה חינם!</strong> </p> </div> שרון רוזנר 2010-06-15T00:00:00-07:00 http://tom.preston-werner.com/2010/06/15/next-season-online <div dir="rtl"> <p>הנה סנונית ראשונה לקראת העונה הבאה: <a href="/concerts/">תכנית הקונצרטים של 2010-2011</a>. בעונה הבאה חמש תכניות ליטורגיות וחמש תכניות קאמריות, שנבצע בלא פחות מ-16 קונצרטים שונים בתל אביב, ירושלים, חיפה ובאר שבע. בקונצרטים אלה נביא לכם ממיטב היצירות של מארן מארה, גז'ואלדו, בוקסטהודה ומלחינים אחרים, וכמובן המון באך. </p> <p>בעונה הבאה אנו מציעים לכם <strong><a href="/concerts/subscription">מנוי</a></strong> לקונצרטים הליטורגיים שלנו במרכז ענב (ובהם היוהאנס פאסיון עם <strong>זיגיסואלד קאוקן</strong>), המאפשר לכם ליהנות מהנחות משמעותיות והטבות נוספות. שימו לב: הנרשמים עד סוף יוני יזכו להנחה נוספת של 10% על המחירים הנקובים. התקשרו עכשיו: <strong>03-5466228</strong>. </p> </div> שרון רוזנר 2010-05-27T00:00:00-07:00 http://tom.preston-werner.com/2010/05/27/end-of-season <div dir="rtl"> <p>עונת הקונצרטים הראשונה שלנו הסתיימה זה עתה עם <a href="/concerts/2009-2010/program8">שני קונצרטים</a> שנערכו בסוף השבוע האחרון בעין הוד וביפו. בשבילנו היתה זו שנה גדושה בפעילות, עבודה בקצב מסחרר שלעיתים אף השאיר אותנו חסרי נשימה. לכן, אני מאוד גאה בהישגים שלנו השנה, שהתבטאו גם <a href="/press/clips">בביקורות המשבחות</a>, אך גם שמח שיש לנו הזדמנות להתרענן בחודשים הקרובים ולאגור כוחות לקראת העונה הבאה, שמבטיחה להיות לא פחות עמוסה כל טוב מוזיקלי, ושפרטים עליה יופיעו כאן באתר שלנו בימים הקרובים. </p> <p>דיסק הביכורים שלנו יצא לאור בשבוע שעבר וגם אותו נציע למכירה באתר שלנו (אני מקוה שתוכלו לרכוש אותו גם בפורמט דיגיטלי). פרטים נוספים על כך גם תוכלו לקבל בימים הקרובים. </p> <p>למרות שאנחנו בחופשה, אנחנו עסוקים בהכנות אחרונות לקראת העונה הבאה ובקרוב גם נאפשר לכם לרכוש מנויים ישירות כאן באתר שלנו. כמו כן, אנחנו נופיע בקונצרט פתוח בפארק הרצליה בסוף יולי, ובו מבחר של יצירות כליות וקוליות ידועות מאת באך. פרטים נוספים בקרוב... </p> </div> שרון רוזנר 2010-05-17T00:00:00-07:00 http://tom.preston-werner.com/2010/05/17/meet-the-music <div dir="rtl"> <p>הנה אנו עומדים לפני הקיץ, וכבר חם נורא, ועונת הקונצרטים עומדת בפני סיום (באמת צריך לבדוק פעם, למה אין קונצרטים של מוזיקה קלאסית בקיץ?) גם העונה שלנו מסתיימת כבר השבוע, עם <a href="/concerts/2009-2010/program8">תכנית אחרונה</a> המפגישה שלושה מלחינים גדולים: באך, זלנקה וברהמס </p>. </p> <p>בתכנית שתי קנטטות מאת באך, רי"ב 44 ו-165, המיזררה של זלנקה רי"ז 57, שני מוטטים מאת ברהמס </p> וגם המיסה בסול מז'ור של באך, אותה כבר ביצענו באוקטובר האחרון <a href="/concerts/2009-2010/program1">בתכנית הראשונה</a> של מחזור הקנטטות. </p> <h3>יאן דיסמס זלנקה - מיזררה</h3> <p>זלנקה הנו מלחין ממוצא צ'כי, שהגיע לראשונה לדרזדן כנגן ויולונה, ואז נסע לוינה ללמוד קונטרפונקט עם יוהאן פוקס ואחרי מספר שנים חזר לדרזדן. הוא שימש כעוזר לקאפלמייסטר יוהאן דויד הייניכן, ומילא את מקומו של הייניכן כאשר בריאותו התרופפה. </p> <p>לאחר שהייניכן נפטר, זלנקה ביקש לקבל את משרת הקאפלמייסטר, אך זו הלכה ליוהאן אדולף האסה. במקום זאת קיבל זלנקה את התואר "מלחין מוזיקה כנסייתית" בחצר דרזדן, תואר אותו זכה לקבל גם יוהאן סבסטיאן באך. הוא נפטר ב-1745, חמש שנים לפני באך. זלנקה נשכח לאחר מותו, ורק בעשורים האחרונים זוכה המוזיקה שלו להערכה רבה בזכות המנגינות הייחודיות שלו, ומלאכת המחשבת של כתיבה פוליפונית הניכרת בכתיבתו. </p> <p>המיזררה של זלנקה מבוסס על מילות תהילים נא: "חונני אלוהים כחסדך כרוב רחמיך מחה פשעיי". הפתיחה הדרמטית של יצירה זו מזכירה במקצת את הפתיחה של היוהאנס-פאסיון של באך - קצב עיקש בתזמורת והרמוניה מלאת התנגשויות. </p> <p>המוזיקה של הפרק השני היא בעצם ריצ'רקר מאת פרסקובלדי, אליו הוסיף זלנקה את מילות כל 19 פסוקי פרק התהילים, וכן תפקידי תזמורת מכפילים בדימינוציה. יתר פרקי היצירה מוקדשים לדוקסולוגיה, נוסחאות שונות של גמירת ההלל: שני פרקי "תהילה לאב, לבן, ולרוח הקודש" אשר הראשון בהם הוא אריה יפהפיה לסופרן ותזמורת, והשני פרק מקהלתי קצר בסגנון הומופוני. </p> <p>הדוקסולוגיה ממשיכה עם הנוסחא "כפי שהיה בראשית" עם חזרה על חלק מתוך הריצ'רקר של פרסקובלדי, וממשיכה ישירות לחזרה על הפרק הראשון בגרסא מקוצרת עם אותן המילים. </p> <h3>יוהאנס ברהמס </p> - שני מוטטים</h3> <div class="insert_left" style="text-align: center"> <img src="http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/1/15/JohannesBrahms.jpg" class="pretty" title="יוהאנס ברהמס </p>" style="width: 200px"> <br/><small><strong>ברהמס </p></strong> - נגד הזרם</small> </div> <p>יוהאנס ברהמס </p> לא זקוק למילים רבות. עם רגל וחצי במוזיקה הטרום-קלאסית, הוא הלך במידה רבה כנגד הזרם של זמנו, ולמרות שהוכרז כבר בצעירותו כ"משיח" של המוזיקה על ידי רוברט שומאן, ברהמס </p> תמיד הסתכל לאחור: בספרייתו של שומאן הוא גילה את המוזיקה של גבריאלי, שוץ, האסה, וכמובן באך. במוזיקה העתיקה הוא מצא השראה, וחלק גדול מהמוזיקה שלו מבוססת על המודלים הישנים של כתיבה פוליפונית. </p> <p>המוטט "הו משיח, קרע את שערי השמיים" כתוב כסדרה של ואריאציות על כוראל (pro omnes versus) בדומה ל"<a href="/2010/01/24/meet-the-music/#227">ישוע שמחתי</a>" של באך. במוטט זה מלחין ברהמס </p> חמישה מבתי כוראל באותו שם מהמאה ה-16 מאת פרידריך שפה (Spee). מוטט זה מדגים היטב את ההיכרות העמוקה של ברהמס </p> עם המסורת הגרמנית ארוכת השנים של הז'אנר. </p> <p>לברהמס </p> כנראה היה יחס מיוחד ואישי לדת ולרוחניות בכלל. זה ניכר כמובן ביצירתו הקולית המפורסמת ביותר - רקויאם גרמני, אשר אותה ביסס על טקסטים שאסף בעצמו מכתבי הקודש, ולא עם הטקסט המקובל, וכן במספר יצירות אחרות, בינהן המוטט "למה יתן לעמל אור" אופוס 74 מספר 1, וכן השיר הרוחני אופוס 30 שאנו מבצעים בתכנית זו, על פי טקסט של פאול פלמינג: "אל תרגיש צער או חרטה, / היה שקט, כאשר ציווה האל, / וכך יתמלא רצוני!" </p> <p>מעבר ליופי מרחיב הלב של המוזיקה, אנו מגלים כי היא כתובה בקאנון כפול במרווח של נונה - הטנור מחקה את הסופרן, הבאס את האלט - עדות למיומנות הגבוהה של ברהמס </p> בכתיבת קונטרפונקט. </p> <h3>קנטטה רי"ב 165</h3> <p>את הקנטטות של באך נהוג לחלק לקבוצות על פי המקומות השונים בהם עבד: מולהאוזן, ויימאר, קתן ולייפציג. כבר <a href="/2010/02/12/meet-the-music/">כתבתי בעבר</a> על השינוי המשמעותי שעבר באך בויימאר, ועל הגישה המיוחדת של באך לטקסטים של הקנטטות מתקופה זו. הקנטטה "הו מרחץ קדוש של מים ורוח" על פי מילים מאת זלומו פראנק, אחד מהליברטיסטים האהובים על באך, היא מהיפות ביותר שכתב באך בויימאר, ונושאה הוא כח הטבילה לתת חיים חדשים לנוצרי: </p> <blockquote>הו מרחץ קדוש של רוח ומים, / מלכות האל אותנו אליה מכניסה / ובספר החיים אותנו רושמת! / הו מבול, אשר כל חטא / בכוחו הפלאי שוטף / ולנו חיים חדשים מעניק! </blockquote> <p>את המילים האלו מלחין באך בפוגה בחמישה קולות, אשר ארבעה מהם מנוגנים על ידי התזמורת, ואת החמישי לוקח הסופרן. הקנטטה ממשיכה ברצ'יטטיבים ואריות לסירוגין, כאשר באריה השלישית, "ישו, המוות של מותי", מלווה הטנור על ידי הכינורות במנגינה שממחילה גבוה-גבוה ויורדת נמוך-נמוך, כפי שרק באך יכול להמציא. </p> <h3>קנטטה רי"ב 44</h3> <p>הקנטטה רי"ב 44 "הנה ינדו אתכם", משכה את עיני מהרגע הראשון בו הבטתי בה. זו אחת היצירות של באך בהן ניכר כי הוא כתב לגמרי ללא מעצורים, כמעט כאילו הוא היה במצב-רוח רע במיוחד וכתב כך על מנת להכעיס. </p> <p>הקנטטה נפתחת בדואט לטנור ובאס בליווי שני אבובים על פי תחילת פסוק מהבשורה על פי יוחנן: "הנה ינדו אתכם". האריה ממשיכה ישירות לפרק מקהלה עם שארית הפסוק: "ואף באה שעה אשר כל-הרג אתכם ידמה לעשות עבודה לאלהים", בכתיבה הרמונית חריפה במיוחד בו לוקח אותנו באך לסולמות הרחוקים ביותר על מנת לבטא את חריפות הטקסט. </p> <p>החריפות הזאת, הן של המילים והן של המוזיקה, ממשיכה גם ביתר פרקי הקנטטה. בפרק הכוראל, אשר חוצה את הקנטטה לשניים, שר הטנור: "הו אלוהים, מה רב כאב הלב / התוקפני בעת הזו" בליווי קו קונטינואו כרומטי וסתום. </p> <p>רק האריה השלישית, מביעה רגש של השלמה ואף שמחה על גורל הנוצרים על פני הארץ. גם הכוראל המסיים מביע השלמה עם הגורל: "יהא אשר יהא, / אביך שבמרומים, / מיטיב דעת ועצה." </p> <h3>מיסה בסול מז'ור רי"ב 236</h3> <p>ארבע מיסות לותרניות כתב באך, ובהן השתמש מחדש במוזיקה מתוך קנטטות שונות שלו. מעט ידוע לנו על הנסיבות לכתיבת המיסות - מתי בדיוק נכתבו ולאיזה צורך, אולם על פניו נראה כי אלו יצירות יחסית מאוחרות, אשר מהוות במידה מסויימת סיכום של יצירתו הליטורגית. </p> <p>המיסה בסול מזו'ר מורכבת ממוזיקה מתוך ארבע קנטטות נהדרות, רי"ב 17, 179, 79 ו-138. קנטטות 179 ו-79 כנראה היו אהובות במיוחד על באך, שכן הוא השתמש בפרקים מהן גם במיסה בלה מז'ור, אותה נבצע בעוד כשנה. </p> <p>המיסה נפתחת בפרק קיריה וירטואוזי הכתוב כפוגה בה משלב באך את הנושא עם היפוכו בהפגנת עוצמה של כתיבה פוליפונית. הגלוריה שבאה מיד אחר כך היא כולה זיקוקין די-נור, פוגה שהסטרטו שלה (הסטרטו הוא תמיד החלק בפוגה בו מקבלים "דפיקות לב") באמת גורם לדפיקות לב (גם למאזינים וגם ולמוזיקאים). </p> <p>המיסה ממשיכה ברצף של שלוש אריות יפהפיות, ונחתמת בדוקסולוגיה "עם רוח הקודש" על פי הפרק הפותח של קנטטה 17. המעניין בשימוש החוזר של באך במוזיקה שכתב קודם זו העובדה שהוא תמיד משנה דברים. גם כאן, במיסה בסול, באך לא חוזר על מה שעשה קודם, אלא לוקח את החומר וממשיך ללטש אותו. </p> </div> שרון רוזנר 2010-05-11T00:00:00-07:00 http://tom.preston-werner.com/2010/05/11/cd-debut <div dir="rtl"> <p>הנה העונה שלנו עומדת בפני סיום, ואני מאוד שמח לבשר לכם כי בשבוע הבא ייצא לאור הדיסק הראשון שלנו, שאיתו אנחנו מסכמים את העונה המלאה הראשונה שלנו. בדיסק שתי יצירות אהובות מאת באך: המוטט רי"ב 227 "<a href="/2010/01/24/meet-the-music/#227">ישוע שמחתי</a>", והקנטטה רי"ב 106 " <a href="/2010/02/12/meet-the-music/#106">שעת האל היא הטובה מכולן</a>". את שתי היצירות האלו ביצענו השנה במסגרת הקונצרטים שלנו, והקלטנו אותן בקאפלה היפהפיה של <a href="/2009/08/17/the-austrian-hospice/">ההוספיס האוסטרי</a> בעיר העתיקה בירושלים. </p> <p>את הדיסק "נשיק" <a href="/concerts/2009-2010/program8">בקונצרט האחרון</a> שלנו לעונה זו, שייתקיים בשבת 22/5 בשעה 11:30 בבוקר באולם התיבה ביפו. הקונצרט עצמו מאוד מעניין והתכנית עשירה: שתי קנטטות מאת באך (רי"ב 44 ו-165), מיזררה של יאן-דיסמס זלנקה, שני מוטטים מאת ברהמס </p> ולקינוח המיסה בסול מז'ור של באך. </p> <p>לאחר הקונצרט נקיים קבלת פנים חגיגית למוזיקאים ולקהל, ובה גם נחשוף את העונה הבאה שלנו. כדאי מאוד לבוא, יהיה גם כיבוד תוצרת "אמהות באך הישראליות". מאחר שהתיבה היא יחסית קטנה, מומלץ מאוד להזמין כרטיסים מראש (במחיר 100/80 ש"ח) בטלפון: 03-6822403. </p> <p>את התכנית האחרונה במחזור הקנטטות נגיש גם בעין הוד יום קודם לכן במסגרת פסטיבל מאסטרו בשני קונצרטים קצרים (בראשון הקנטטות והמיזררה, בשני המוטטים והמיסה). לפרטים ולהזמנות צלצלו: 03-5247373. </p> <p>בינתיים תוכלו להאזין להקלטות מתוך הקונצרטים שלנו <a href="/sounds">כאן באתר</a>. ניתן גם להאזין <a href="/sounds/radio" class="radio_link">לרדיו סולני באך הישראלים</a> תוך כדי גלישה באתרים אחרים. </p> </div> שרון רוזנר 2010-04-27T00:00:00-07:00 http://tom.preston-werner.com/2010/04/27/meet-the-music <div dir="rtl"> <p>ביום חמישי האחרון הגשנו את הראשון מבין <a href="/concerts/2009-2010/program7.1">שני קונצרטים מיוחדים</a> בתיבה ביפו. המטרה היתה להראות את הקשר בין מוזיקה עכשוית ועתיקה, מנקודת המבט שלנו - המבצעים. המון פעמים אני מרגיש שהקהל זוכה להיחשף רק למוצר המוגמר - "הביצוע" - וכלל אינו מודע לתהליך ההכנה של הקונצרט ואינספור הסוגיות אתן התמודדנו במהלכה. </p> <p>את הקונצרט התחלנו עם גרסא מיוחדת של ה"פטפוט" של מארן מארה (מתוך הסויטה בטעם זר), המשכנו ביצירה אלאטורית על פי שיטת העבודה של אנתוני בראקסטון (את הפרטיטורה הכינה זהר), בשאקונה באלתור חופשי, שלושה קאנונים מתוך אמנות הפוגה של באך, ולבסוף ביצענו חלק מתוך "הלמידה הגדולה" של קורנליוס קארדיו. </p> <p>בין היצירות דיברנו על המשותף לנגינת מוזיקה מוקדמת ובת-זמננו - שנובע בעיקר מהגישה לטקסט. המסורת השלטת כיום בעולם הקלאסי, שנלמדת בכל בית ספר למוזיקה, משמרת דרך קריאה מסוימת של טקסטים מוזיקליים, כמו גם מוסכמות של נגינה. הויבראטו למשל הוא מרכיב חשוב בסגנון הנגינה ה"מסורתי", וכיום משתמשים בו ללא הבחנה בנגינה תזמורתית, סולנית או קאמרית. </p> <h3>כיצד לקרוא תוים </h3> <p>התוים הרגילים מהם נוהגים לנגן (במקרה של מוזיקה רומאנטית - שעדיין כיום היא הזרם המרכזי בעולם המוזיקה הקלאסית) מכילים הוראות מאוד מדוייקות - ארטיקולציה (קצר או ארוך, מחובר או מופרד), דינמיקה (חזק או חלש) וקצב (מהר או לאט), והגישה המסורתית מלמדת את המוזיקאי הצעיר להגיב להוראות הללו בדייקנות ולהיות "נאמן לרצון המלחין". </p> <div class="insert_left" style="text-align: center"> <img src="http://www.omifacsimiles.com/brochures/images/bach_6vs.jpg" class="pretty" title="באך: פסקאליה לכינור" style="width: 200px"> <br/><small><strong>באך: פסקאליה לכינור</strong> - רק תמצית</small> </div> <p>הבעיה של המוזיקאים המסורתיים מתעוררת כאשר מעמתים אותם עם מוזיקה עתיקה או חדשה. במקרה של המוזיקה העתיקה, הדף מכיל מעט מאוד מידע - בדרך כלל חסרים סימני ארטיקולציה, אין סימני דינמיקה, ולעיתים קרובות (למשל בחלק גדול מיצירות באך) אין שום אינדיקציה של הטמפו הרצוי. </p> <p>התוצאה של מפגש כזה ניכרת ברבות מההקלטות הישנות של מוזיקת בארוק שניתן עדיין לשמוע לפעמים בקול המוזיקה (אני זוכר שלפני כמה חודשים נסענו לירושלים להקליט ושמענו בדרך בקול המוזיקה ביצוע מסביבות 1950 לקנטטה 4 שהגיע לאמצע היצירה פחות או יותר כשהגענו להוספיס האוסטרי). הגישה המסורתית טוענת שמאחר שהדף מכיל כל כך מעט מידע, מדובר במוזיקה פרה-היסטורית ופרימיטיבית, כלומר אין מקום לשינויי ארטיקולציה או לדינמיקה, והמוזיקה צריכה להישמע כמו הפירמידות - כבירה ולכן עם כוחות ביצוע ענקיים שזזים לאט. </p> <p>אפשרות אחרת שחלק מהמוזיקאים המסורתיים בחרו בה היתה הכנת "גרסאות" - העורך יקח את הטקסט הקדמוני - ה-urtext - ויוסיף לו שלל קשתות ונקודות, קרשנדי ודימינואנדי, אצ'לרנדי וריטרדאנדי על פי דמיונו. הוא גם ברוב המקרים יוסיף "ראליזציה" של הבאסו קונטינואו - תפקיד שכתוב בקצרנות ומיועד להיות מאולתר מתוך התוים בעת הביצוע. </p> <p>שתי הגישות האלה שוללות את האפשרות שהן המלחין המקורי והן המבצע המקורי נעזרו במידע רב שלא נמצא על דף התוים - מוסכמות ביצוע שהיו נהוגות בזמנם, ושמאוחר יותר אבדו. בניגוד לדעה הרווחת בקרב מוזיקאים וחובבי מוזיקאים רבים, כן ניתן לדעת הרבה מאוד על מוסכמות אלה, במיוחד כאשר מדובר בתקופת הבארוק, שיחסית לתקופות מוקדמות יותר קיים לגביה תיעוד רב. </p> <p>המטרה הראשית של תנועת המוזיקה העתיקה היא להבין את המוסכמות האלה. למשל כיום אנחנו יודעים הרבה יותר על הדרך הנכונה לנגן מוזיקה צרפתית, מאשר לפני 40 שנה. מספיק להקשיב לתרועה מתוך הטה-דאום של שרפנטייה בגירסא שכולנו מכירים מהאירויזיון ולהשוותה לאחד הביצועים העכשוויים של כריסטי או ז'סטה. כך גם עם היצירות הקוליות של באך. שיטת הביצוע שאנו דוגלים בה - שימוש בזמרים בודדים - רק בשנים האחרונות נעשתה לגיטימית, וגם כיום אנחנו הרבה יותר טוב כיצד לגרום לזה לעבוד. </p> <p>כל השינויים הללו בדרך השירה והנגינה של יצירות שונות מהבארוק (וכן היכולת להבחין בין ז'אנרים וסגנונות שונים - נדבך מרכזי בגישה ההיסטורית) נובעים ממחקר מוזיקולוגי שלעיתים קרובות נעשה על ידי המוזיקאים עצמם, וכמו כן יכולת לנקוט בגישה נסיונית ומתוך הניסויים ללמוד מה עובד ומה לא. </p> <p>בסופו של דבר התוצרת של תהליך המחקר והניסוי היא יכולת הבנה הרבה יותר עמוקה של הטקסט המוזיקלי. כאשר אנחנו ניגשים כיום לקנטטות של באך כאנסמבל, יש לכולנו הבנה הרבה יותר טובה של כל הדברים שלא נמצאים על הדף. במידה רבה, לאחר שגיבשנו מעטפת של מוסכמות ביצוע מסביב לטקסט, החזרות שלנו כאנסמבל מוקדשות לקריאה נכונה של הטקסט, וזה בעצם גם מה שאנו שואפים לעשות בקונצרטים שלנו - לקרוא את הטקסט בדרך הנכונה. </p> <div class="insert_left" style="text-align: center"> <img src="http://www.criticalimprov.com/index.php/csieci/article/viewFile/462/992/3120" class="pretty" title="בראקסטון: פרטיטורה גרפית" style="width: 200px"> <br/><small><strong>בראקסטון: פרטיטורה גרפית</strong></small> </div> <p>אותה הבעיה של מוסכמות קיימת גם כאשר ניגשים ליצירות בנות-זמננו, במיוחד אלו מהן שכתובות בדרך לא שגרתית. בתוכניה שליוותה את הקונצרט לא היה שום טקסט, אלא העתקים של פרטיטורות ליצירות שונות - מוקדמות ובנות-זמננו - שאת רובן גם ביצענו במהלך הקונצרט. </p> <p>המוזיקה בת-זמננו מעמתת את המבצע עם אותן הבעיות. הרבה פעמים, במיוחד כאשר מדובר ביצירה חדשה לגמרי, אין שום מסורת עליה ניתן להסתמך בביצוע היצירה. במקרים רבים יצירות בנות-זמננו מביאות איתן עולם מושגים צלילי ייחודי וחד-פעמי, ולכן גם מחייבות קריאה שונה של הטקסט המוזיקלי. </p> <h3>האלתור כאומנות שאבדה </h3> <p>נושא נוסף בו עסקנו בקונצרט הוא האלתור ככלי מרכזי בארגז הכלים של המבצע, הן במוזיקה מוקדמת והן במוזיקה בת-זמננו. במוזיקת הבארוק האלתור הוא כלי מרכזי של האמן. הז'אנרים עצמם, כך ניתן להבחין במקרים רבים, נובעים מתוך מסורת של אלתור, למשל הפרלוד שהוא במקור ז'אנר מאולתר, הריקודים על באס עיקש כמו השאקון, הפסקאליה, ה"כפול" הצרפתי על הריקודים השונים, ואפילו הכוראל-פרלוד. </p> <p>הנגינה מתוך הרגע באה לידי ביטוי גם בהוספה החופשית של קישוטים, שהיא לא רק רצויה, אלא ברוב המקרים אף נדרשת. דוגמא לכך ניתן למצוא בסונטות אופוס 5 של קורלי, שהודפסו בשתי גרסאות - בלי קישוטים, ועם קישוטים (שניתנים אך ורק כדוגמא!) </p> <p>האלתור, והגישה לעשיית מוזיקה כאקט חד-פעמי שנוצר מתוך הרגע, הם מרכיב בסיסי באסתטיקה של מוזיקת הבארוק והמוזיקה העתיקה בכלל. הרי רוב היצירות שנכתבו בבארוק היו אז חדשות ונועדו בעצם לשימוש מיידי וחד פעמי (בניגוד לתופעה העכשוית של נגינת אותן היצירות הישנות שוב ושוב ושוב.) </p> <p>בנוסף לכך כיום מטפחים בתי הספר למוזיקה אחידות מעל לכל. לכן כל כך מעריכים כיום הקלטות בהן הקצב הוא אחיד, האינטונציה היא אחידה, הגוון הוא אחיד - אנחנו גם חיים כיום בעולם ששואף לאחידות - כל הרחובות נראים אותו דבר, אפילו ארצות שונות נראות אותו דבר, וכל הבניינים הם גדולים ואחידים. </p> <p>על מנת להבין את החשיבה שבסיס המוזיקה המוקדמת יש אך להשוות זאת לארכיטקטורה של הבארוק - כל חלון הוא שונה, כל פינה מסותתת באופן ייחודי, הכל מלא קישוטים וקימוטים. אנלוגיה נוספת שאני אוהב להשתמש בה היא ההבדל בין אור חשמלי לאור נרות. האור החשמלי הינו חזק, בהיר, אחיד וסטטי. לעומת זאת אור הנרות הרבה יותר חלש, אך יש בו הרבה יותר גוונים, הוא גם מטיל צללים לכל עבר, והוא משתנה כל הזמן - דינמי. </p> <p>האלתור הוא גם מרכיב חשוב בגישה למוזיקה בת-זמננו. במוזיקה העכשווית יש לעיתים קרובות מרכיב של מורכבות טכנית שמחייבת חופש (ומצד שני שליטה) שיש רק לאלה שמסוגלים לאלתר. הרבה פעמים, במיוחד במוזיקה שבה עסקנו בתכנית זו, היצירות עצמן קוראות למבצע לתרום חומר מוזיקלי משלו, דבר שהוא צורה של אלתור. </p> <p>התיווי שאנתוני ברקסטון משתמש בו, למשל, קובע את הצורה המוזיקלית ומטיל על הנגן מגבלות מסויימות, ולתוך הצורה הזו הנגן יוצק חומר שעליו להמציא מתוך הרגע. כך גם ב"למידה הגדולה" של קורנליוס קרדיו, אשר קוראת למבצעים לנגן "צלילים". ההוראות מפרטות את המגבלות השונות - מה הוא "צליל בודד", "צליל מתוזמן", "צליל אופציונלי", אך מעבר לכך המבצע עצמו צריך להמציא את הצלילים תוך כדי הביצוע. </p> <p>המתח הזה בין חופש ומגבלות ניכר גם במוזיקה העתיקה. גם בה האלתור מאפשר חופש בתוך מסגרת - כמו למשל באלתור על באס עיקש, או דימינוציות על מנגינה ידועה (אמנות הויולה באסטרדה האיטלקית והדויוז'ן-ויול האנגלי במאה ה-17). בעיני המתח הזה הוא מרתק וכאשר באמת עושים את זה נכון בקונצרט - יוצרים מתוך הרגע אבל תמיד מתוך נאמנות לטקסט ולרוח העומדת מאחוריו - משיגים תוצאה יפהפיה וכמובן חד-פעמית. </p> <h3>הלמידה הגדולה - קורנליוס קרדיו </h3> <div class="insert_left" style="text-align: center"> <img src="http://www.opendemocracy.net/content/articles/3509/images/1.-Cardew_200.jpg" class="pretty" title="קורנליוס קרדיו" style="width: 200px"> <br/><small><strong>קורנליוס קרדיו</strong> - מבצע ומלחין</small> </div> <p>קורנליוס קרדיו הוא מהדמויות המיוחדות במוזיקת האוונגארד של המאה ה-20. הוא היה פסנתרן ומלחין בריטי שמצעירותו עסק במוזיקה עכשווית. הוא שימש במשך מספר שנים כאסיסטנט של שטוקהאוזן, שאמר עליו: "קרדיו הוא דוגמא נהדרת למבצע שהוא לא רק נגן טוב, אלא גם מבין את הרעיונות שעומדים מאחורי היצירות." קרדיו היה הראשון שהביא את המוזיקה של האסכולה הניו-יורקית - קייג', פלדמן, וולף ובראון - לבריטניה, ולמוזיקה האלאטורית של מלחינים אלה היתה השפעה רבה על כתיבתו שלו. מאוחר יותר קרדיו הצטרף למפלגה הקומוניסטית הבריטית וזנח את האוונגארד - שייצג בעיניו ערכים בורגניים - לטובת מוזיקה הרבה פשוטה שתדבר אל הפרולטריון. הוא נהרג בתאונת פגע וברח בשנת 1981. </p> <p>"הלמידה הגדולה" של קורנליוס קרדיו מבוססת על טקסט המיוחס לקונפוציוס. היצירה כתובה באופן מילולי, כהוראות לביצוע המופיעות בנפרד עבור כל מילה בטקסט הקונפוציאני. ביצירה זו מנסה קרדיו לתת ביטוי מוזיקלי לסדר החברתי המופתי אותו מתאר הטקסט באמצעות יצירת יחסים שהינם בה בעת הרמוניים ובלתי צפויים בין כל המבצעים. על הנגנים המשתתפים בביצוע לא רק לנגן, אלא גם להאזין לעמיתיהם. כל מבצע מתקדם בקצב משלו ומסיים את הביצוע בזמנו שלו. </p> </div> שרון רוזנר 2010-04-10T00:00:00-07:00 http://tom.preston-werner.com/2010/04/10/parnasse-concert-cancelled <div dir="rtl"> <p>שימו לב: <a href="/concerts/2009-2010/program7">הקונצרט הקרוב</a> שלנו, שעמד להתקיים ב-26/4 במוזיאון תל אביב, מבוטל. מאזינינו הותיקים ודאי זוכרים כי גם שנה שעברה בוטל קונצרט ובו <a href="/2010/03/29/meet-the-music">האפותיאוזות של קופראן</a>, עקב הולדת בנה של רחל, הכנרת שלנו. גם הפעם אנו נאלצים לבטל בנסיבות משמחות: זהר ושרון קיבלו את בנם הבכור, עמנואל! </p> <p>אנו מתנצלים על עגמת הנפש, ומקוים כי בעונה הבאה נוכל סופסוף להגיש את האפותיאוזות של קופראן (שכנראה מאוד אהובות על החסידות.) במקום זאת אנו מזמינים אתכם <a href="/concerts/2009-2010/program7.1">לשני אירועים</a> במתכונת קונצרט-שיחה שנקיים בתיבה (ביפו) במהלך אפריל-מאי, על הקשר בין מוזיקה עתיקה ומוזיקה בת-זמננו, ועל חופש בתוך מסגרת בתהליך היצירה המוזיקלית, עם <a>לילי הנלי</a>: כינור, <a href="/people/zohar-shefi">זהר שפי</a>: צ'מבלו, <a href="/people/ira-givol">עירא גבעול</a>: ויולה דה גמבה, <a href="/people/sharon-rosner">שרון רוזנר</a>: ויולה דה גמבה. בין היתר יבוצעו בקונצרטים אלה יצירות מאת באך, קורנליוס קרדיו, ומארן מאריי. </p> </div> שרון רוזנר 2010-03-29T00:00:00-07:00 http://tom.preston-werner.com/2010/03/29/meet-the-music <div dir="rtl"> <p>אחת האהבות הגדולות שלנו מאז התחלנו לבצע מוזיקה עתיקה, היתה המוזיקה של פרנסואה קופראן, מוזיקה בעלת יופי נדיר ויחיד במינו, שנתנה ביטוי לאידאלים הנשגבים ביותר של הסגנון הצרפתי הבארוקי. </p> <p>את <a href="/concerts/2009-2010/program7">הקונצרט הקרוב שלנו</a>, אשר יוגש פעם אחת בלבד במוזיאון תל אביב ב-26/4/2010, אנו מקדישים למיטב המוזיקה הקאמרית של קופראן - שתי האפותיאוזות של לולי וקורלי, והסונטה "הסולטנית". בנוסף, ננגן גם את הסונטה הגדולה של מארק-אנטואן שרפנטייה, אחד מגדולי המלחינים הצרפתיים של המאה ה-17. </p> <p>את היצירות הללו נבצע בהרכב מורחב הכולל שני חלילים (קימברלי ריינה ובועז ברנאי), שני כינורות (רחל רינגלשטיין והדס פבריקנט), שתי גמבות (עירא גבעול ושרון רוזנר) וצ'מבלו (זהר שפי). </p> <h3>פרנסואה קופראן</h3> <div class="insert_left" style="text-align: center"> <img src="http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/c/c4/Francois_Couperin_2.jpg" class="pretty" title="פרנסואה קופראן" style="width: 200px"> <br/><small><strong>פרנסואה קופראן</strong> - טעמים מאוחדים</small> </div> <p>פרנסואה קופראן (1668-1733), בן למשפחת מוזיקאים עניפה, נקרא עוד בימי חייו "קופראן הגדול" ונחשב לגדול המלחינים הצרפתיים בין לולי וראמו. קופראן הינו מלחין בעל קול ייחודי, אשר הקדיש את כל חייו לזיקוק של סגנון מוזיקלי המשלב את הטעם הצרפתי והטעם האיטלקי לכדי מה שקרא "שלמות המוזיקה". </p> <p>בניגוד למלחינים אחרים שכתבו יצירות דתיות רבות, יצירות תזמורתיות או יצירות דרמטיות, קופראן עסק כמעט אך ורק במוזיקה כלית קאמרית. הוא הותיר אחריו בין היתר ארבעה ספרים של מוזיקה לצ'מבלו, שני אוספים של קונצרטים לכלי מלודי וקונטינואו, וכמו כן גוף גדול של יצירות במרקם של טריו-סונאטה, כלומר לשני כלים גבוהים ובאס. גוף זה כולל את האוסף "<a href="/2008/09/01/francois-couperin">האומות</a>", את שתי האפותיאוזות של לולי וקורלי, ומספר סונאטות נוספות, אשר שרדו בשני כתבי יד שונים בפאריז ובליון. </p> <h3>האפותיאוזות של קורלי ולולי</h3> <p>שתי דמויות מוזיקליות הטביעו את חותמן בקופראן הצעיר. הראשונה היתה זו של ארכנג'לו קורלי (1653-1713), אשר כבש את פאריז בסערה בהיותו בן 19 בלבד, ובעקבות זאת התפרסם בכל רחבי אירופה. הטריו-סונאטות של קורלי, אשר ניחנות במנגינות יפות וזורמות, היו חידוש עבור הצרפתים, ובמהרה החלו המלחינים המקומיים, ביניהם גם קופראן (אשר טען כי הוא היה הצרפתי הראשון שכתב טריו-סונאטות), לפרסם טריו-סונאטות אשר שואלות מהסגנון האיטלקי הססגוני של קורלי ומשלבות אותו עם האסתטיקה הצרפתית. </p> <p>הדמות השניה שהשפיעה על קופראן היתה זו של ז'אן-בטיסט לולי (1632‪-‬1687), מוזיקאי ורקדן ממוצא איטלקי, אשר הפך את צרפת לביתו והיה לממונה על המוזיקה בחצר לואי ה-14. במהרה הפך לולי להיות השליט האבסולוטי של עולם המוזיקה הצרפתי, המציא את האופרה הצרפתית, ופיתח את מה שהפך להיות "הסגנון הצרפתי". </p> <p>לשני מלחינים דגולים אלה, אשר שיחקו תפקיד מרכזי בהתפתחות המוזיקה האיטלקית והצרפתית במחצית השניה של המאה ה-17, הקדיש קופראן שתי יצירות נרחבות הכתובות לשני כינורות וקונטינואו, בעלות אופי תכניתי. האפותיאוזה של קורלי פורסמה בסוף הקובץ "הטעמים המאוחדים, או קונצרטים חדשים" בשנת 1724, והאפותיאוזה של לולי פורסמה בנפרד שנה מאוחר יותר. שתי האפותיאוזות מתארות כיצד קורלי ולולי, כל אחד בתורו, מוזמנים על ידי אפולו, פטרון המוזיקה, לשבת לצדו על הפארנסוס, ובעצם כך להפוך לאלים. </p> <div style="text-align: center"> <img src="/assets/img/parnassus_mantegna.jpg" class="pretty"> <br/><small><a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Andrea_Mantegna" target="_blank">אנדראה מאנטניה</a> - הפארנסוס</small> </div> <h3>האפותיאוזות כאופרה</h3> <p>קופראן מעולם לא עסק באופרה. הוא כתב בעיקר מוזיקה לצ'מבלו, מוזיקה קאמרית, ומעט מוזיקה דתית (מוטטים ודרשות צללים). אך דומה כי באפותיאוזות קופראן ניסה ליצור התרחשות דרמטית, ולהכניס אל תוך המוזיקה שלו אלמנטים של האופרה. למעשה, ניתן להתייחס אל כל אחת מהאפותיאוזות כ"טרגדיה בלט", הז'אנר שהומצא על ידי לולי בתגובה לאופרה האיטלקית: האפותיאוזות מתרחשות בעולם המיתולוגיה הקלאסית (למרגלות הפארנסוס, בשדות האליזיים, על פסגת הפארנסוס), בכל פרק מצויינת התרחשות דרמטית מסויימת, הכוללת גם דמויות מיתיות (מרקורי, אפולו, והמוזות), ובין הפרקים הדרמטיים מוכנסים גם פרקי ריקוד. </p> <p>האפותיאוזה של קורלי נפתחת עם קורלי למרגלות הפארנסוס - מקום מושבו של אפולו פטרון המוזיקה - המבקש מהמוזות לקבלו ביניהן. קורלי, מוקסם מקבלת הפנים החמה, מבטא את שמחתו, ופמלייתו מלווה אותו. קורלי שותה ממעיין ההיפוקרנוס (מעיין הסוס, אשר השותה את מימיו זוכה להשראות המשוררים) ופמלייתו ממשיכה. קורלי מבטא את התלהבותו אשר נגרמה ממי ההיפוקרנוס. אחרי שהתלהבותו שככה, קורלי נרדם, ופמלייתו מנגנת שיר ערש. המוזות מעירות את קורלי, ושמות אותו לצד אפולו. לסיום קורלי מביע את תודתו. </p> <p>האפותיאוזה של לולי נפתחת עם לולי בשדות האליזיים (לשם היו הולכים המתים שבחייהם הפגינו גבורה ויושר), שם הוא הוא מנגן עם הצללים הליריים. מרקורי, שליח האלים, מעופף ומודיע כי אפולו מיד יירד לשם. אפולו יורד ומציע ללולי את כינורו, ואת מקומו על הפארנסוס. מתחריו של לולי מבטאים את מורת רוחם ברחש תת-קרקעי ובקינה. לולי מועלה אל הפארנסוס, שם הוא זוכה לקבלת פנים מקורלי והמוזות האיטלקיות, ואחר-כך מודה לאפולו. אפולו משכנע את לולי וקורלי כי איחוד הטעמים האיטלקי והצרפתי מביא לשלמות המוזיקה. לולי וקורלי מלווים אחד את השני בשתי נעימות לשני כינורות. לבסוף, מוכרז "שלום על הפארנסוס" בין לולי והמוזות הצרפתיות, ובין קורלי והמוזות האיטלקיות, בתנאי אחד שמתנות המוזות הצרפתיות, שכאשר מדברים בשפתן, יש לומר מעתה והלאה סונאד, קנטאד, כפי שמבטאים בלאד, סרנאד וכו'. </p> <h3>מארק-אנטואן שרפנטייה והסונטה לשמונה</h3> <div class="insert_left" style="text-align: center"> <img src="http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/6/66/MA_Charpentier_I.gif" class="pretty" title="מארק-אנטואן שרפנטייה"> <br/><small><strong>מארק-אנטואן שרפנטייה</strong> - קול ייחודי</small> </div> <p>מארק-אנטואן שרפנטייה הוא אחד מאותם המאורות הגדולים של המוזיקה העתיקה שעדיין לא מכירים מספיק. הוא ידוע בעיקר בזכות ה-te deum שלו, עם התרועה הפותחת שמוכרת לכל ילד. שרפנטייה היה בין הפוריים שבמלחיני המאה ה-17. הוא כתב בעיקר מוזיקה ליטורגית ודרמטית, ובנוסף יחסית מעט מוזיקה כלית. </p> <p>שרפנטייה הוא תופעה ייחודית במוזיקה הצרפתית של המאה ה-17. הוא קיבל את חינוכו המוזיקלי אצל קאריסימי באיטליה, וכשחזר לצרפת זכה למשרה כמלחין הבית של הדוכסית דה גיז, אשר החזיקה בפאריז את אחד ההרכבים הטובים ביותר של מוזיקאים בממלכה הצרפתית. </p> <p>שרפנטייה כתב בסגנון מיוחד מאוד שלו, אשר בדומה לקופראן מאחד את הטעם האיטלקי עם הטעם הצרפתי. הוא היה אחד היחידים שעמדו בגלוי כנגד לולי, ואף במשך שנים לא מעטות הצליח להעמיד ללולי תחרות ישירה, כאשר כתב מוזיקה לקומדיות של מולייר, וכן במספר אופרות. </p> <p>כמעט כל היצירות של שרפנטייה שרדו בכתב ידו באוסף מרשים ביותר ובו 28 כרכים, המאורגנים פחות או יותר בסדר כרונולוגי, דבר שמאפשר לנו כיום לתארך את רוב יצירותיו של שרפנטייה. </p> <p>הסונטה לשמונה של שרפנטייה, שנכתבה ככל הנראה ב-1685, היא הגדולה שביצירותיו הכליות. היא כתובה לשני חלילים, שני כינורות, ויולה דה גמבה, באס דה ויולון (מעין ויולונצ'לו גדול), תאורבו וצ'מבלו. הסונטה מחולקת לתשעה פרקים, ומערבת צורות איטלקיות עם צורות צרפתיות, דבר שניכר גם בכותרות הפרקים. </p> <p>הפרק הפותח קרוי Grave (בכבדות), כמו בסונטה כנסייתית (sonata da chiesa). הפרקים הבאים מפגישים את הטעם הצרפתי עם הטעם האיטלקי. בתחילה הויולה דה גמבה נואמת בסגנון הצרפתי ואז מנגנת סרבאנד. אחר-כך הבאס דה ויולון נואם בסגנון האיטלקי, ומנגן בורה. </p> <p>המשך הסונטה הוא רצף של ריקודים: גאבוט בו מנגנים לסירוגין החלילים והכינורות, ג'יג לכינור סולו, פאסקאי לחלילים, ולסיום שאקון לכל הכלים. בסונטה יפהפיה זו מפגין שרפנטייה את אמנותו העמוקה, את הבנתו ביכולות ובאופיים המנוגדים של הכלים השונים, וכן את התמצאותו בסגנונות האיטלקי והצרפתי. במובנים רבים, מהווה סונטה זו סימן מקדים ל"טעמים המאוחדים" של קופראן, שיופיע כ-40 שנה מאוחר יותר. </p> </div> נורית בלום 2010-03-24T00:00:00-07:00 http://tom.preston-werner.com/2010/03/24/from-nurit <div dir="rtl"> <p>אני כותבת לכם היום, נרגשת וגאה להצטרף למשפחה המקסימה של סולני באך הישראלים. כשאנשים שואלים אותי מה כל-כך יפה בביצועים היסטוריים, אני נזכרת בדבריו של מבקר המוזיקה הנודע אנדרו פורטר שכתב כי מוזיקה עתיקה "מעניקה לנו את האפשרות לחיות חיים מודרניים מלאים ומספקים יותר על-ידי התנסות חדשה במורשת העבר, ועוזרת לנו ללמוד ולהבין את האמנות אותה אנו יוצרים בהווה." </p> <p>היכרותי הראשונית עם עולם המוזיקה העתיקה צמחה מתוך געגועים עזים לילדותי ולשורשיי המוזיקליים. הייתי אז לקראת סיום התואר הראשון בקלרינט ובשיאה של תקופת עשייה מוזיקלית נפלאה. למרות ההנאה הצרופה בדבר, משהו בתוכי התגעגע לאותה ילדה קטנה שעמדה על הבמה וניגנה בתמימות סונטות של טלמן לחלילית. אחרי נתק מוחלט של למעלה משתיים-עשרה שנה, שבתי לנגן בכלי שהתחיל את סיפור האהבה שלי עם עולם המוזיקה, ונשאבתי למסע מופלא של גילוי עצמי כמוזיקאית. מהר מאד נשביתי בקסמיו של עולם המוזיקה העתיקה, ואז החל להתגבש בליבי חלום שקיוויתי לממש יום אחד: לקדם את חשיבותם ויופיים של ביצועים בגישה היסטורית המשתמשים בכלי נגינה אותנטיים. </p> <p>אני אסירת תודה על ההזדמנות להגשים חלום זה ולעבוד עם הרכב כל-כך משובח ומוכשר כמו סולני באך הישראלים, אשר חבריו נמנים על המוזיקאים הצעירים הבולטים ביותר כיום בתחום המוזיקה העתיקה בארץ. צמיחתו האדירה של האנסמבל מאז הקמתו בשנת 2008 השאירה חותם נכבד בנוף התרבות של ישראל, ואנו נרגשים להמשיך ולהוביל את תחום המוזיקה העתיקה בארץ בשנים שיבואו. </p> <p>בחודשים הבאים אנו מתקרבים אל סיומה של עונה נהדרת הזוקפת לזכותה הישגים מוזיקליים מרשימים, ואני שמחה לבשר כי מצפה לנו עונה עוד יותר מרגשת בשנה הבאה, הכוללת תכניות ייחודיות ומגוונות, ובמרכזן ביצוע של היוהאנס פאסיון של באך תחת הובלתו של <strong>זיגיסוואלד קאוקן</strong>, מבכירי הכנרים והמנצחים בעולם כיום בתחום המוזיקה העתיקה, אשר יגיע לארץ במיוחד על מנת לעבוד איתנו. </p> <p>אנו מודים לכולכם על התמיכה והאהבה אותן אתם מרעיפים עלינו במשך כל השנה, ומזמינים אתכם לחגוג איתנו את המשך העונה עם קונצרט מיוחד ובו <a href="/concerts/2009-2010/program7">מיטב המוזיקה של פרנסואה קופראן ומארק-אנטואן שרפנטייה</a>, שניים מגדולי המלחינים הצרפתיים, אשר יתקיים במוזיאון תל-אביב ב-26/04/2010. </p> </div> שרון רוזנר 2010-03-16T00:00:00-07:00 http://tom.preston-werner.com/2010/03/16/nurit-blum <div dir="rtl"> <div class="insert_left" style="text-align: center"> <img src="/assets/img/nurit_blum.jpg" class="pretty" title="נורית בלום" style="width: 200px"> </div> <p>אני מאוד שמח לבשר לכם כי יש לנו מנהלת כללית חדשה - <a href="/people/nurit-blum">נורית בלום</a>. נורית היא נגנית קלרינט עתיק וחלילית, ובעלת תואר שני בניהול מוסדות אמנות מאוניברסיטת אינדיאנה. היא חזרה לפני מספר חודשים לארץ אחרי שנים רבות בארה"ב, שם בנוסף ללימודיה היא עבדה בצוות ההנהלה של התזמורת הסימפונית של יוסטון, טקסס, ובתחרות הנבל הבינלאומית בארה"ב. </p> <p>נורית מתחילה כבר עכשיו להסתער על העונה הבאה שלנו, וגם תעזור לנו עם הקונצרטים שעוד נשארו בעונה הנוכחית. היא תהיה אחראית על כל ההיבטים הניהוליים והארגוניים של פעילותנו, וכן תעמוד בקשר עם מפיקים, מנהלי סדרות, עיתונאים, ומעל הכל - עם קהל מאזינינו. </p> <p>אני משוכנע כי עם נורית כמנהלת ההרכב נוכל להמשיך לגדול ולהציע לקהל שלנו שירות יותר טוב ואיכות מוזיקלית ללא פשרות. </p> </div> שרון רוזנר 2010-03-14T00:00:00-08:00 http://tom.preston-werner.com/2010/03/14/discount-tickets <div dir="rtl"> <p>אלה מביניכם שעדיין לא רכשו כרטיסים <a href="/concerts/2009-2010/program6">לקונצרט הקרוב שלנו</a> באבו גוש, כדאי למהר ולהזמין עכשיו: קסטל מציעים כרטיסים מוזלים ב-100 ש"ח במקום 120 ש"ח לקונצרט בשבת למזמינים בטלפון (במספר 8965*). המבצע תקף עד מחר (15/3) בערב. </p> <p>שימו לב גם כי <a href="http://kartisan.com/shows/3" target="_blank">הקצאת הכרטיסים שלנו</a> כמעט ואזלה. היתרון של הזמנת כרטיסים אצלנו הוא שאין צורך לשלם עמלה, וההזמנה נוחה, מהירה ובטוחה. </p> </div> שרון רוזנר 2010-03-10T00:00:00-08:00 http://tom.preston-werner.com/2010/03/10/meet-the-music <div dir="rtl"> <p>הנה עבר לו רק חודש ואנו שבים אל הקנטטות של באך. בקונצרט האחרון שלנו ביצענו <a href="/concerts/2009-2010/program4">ארבע קנטטות מוקדמות ויפהפיות</a> מאת באך בתל אביב ובירושלים. החודש אנו שבים אל מחזור הקנטטות של באך בו אנו מבצעים קנטטות ויצירות נוספות בהתאם למועד בלוח השנה הנוצרי אליו נועדו במקור. </p> <p><a href="/concerts/2009-2010/program6">התכנית הקרובה</a> במחזור הקנטטות של באך מוקדשת לתקופת הפסחא, החג המרכזי בלוח השנה הנוצרי, בו על פי האמונה הנוצרית ישוע קם לתחייה שלושה ימים לאחר שנצלב. בתכנית הפעם אנו מאירים בזרקור על הזמרים הנפלאים שלנו - <a href="/people/hadas-faran">הדס</a>, <a href="/people/avital-dery">אביטל</a>, <a href="/people/david-nortman">דוד</a>, ו<a href="/people/yair-polishook">יאיר</a> - אשר ישירו בעיקר אריות. </p> <p>בתכנית שתי יצירות: קנטטה רי"ב 166 "אנה תלך?" מאת באך, אשר נכתבה ליום א' הרביעי לאחר הפסחא, וה"סטאבט מאטר" מאת פרגולזי, המתארת את אימו של ישוע עומדת ליד הצלב ובוכה. לשתי יצירות אלה אנו מוסיפים את פרק הכוראל-פרלוד המופלא "שובי נפשי למנוחיכי" המבוסס על אותו הכוראל המסיים את קנטטה רי"ב 166. </p> <p>את תכנית זו נגיש בכנסיית קרית-יערים באבו גוש ביום שבת 20/3/2010 בשעה 12:00, וכן באולם זוננפלד באוניברסיטת בן-גוריון, באר שבע ביום רביעי 24/03/2010 בשעה 20ֿ:30. פרטים נוספים תוכלו למצוא <a href="/concerts/2009-2010/program6">בדף הקונצרט</a>. </p> <h3>על הסטאבט מאטר של פרגולזי</h3> <div class="insert_left" style="text-align: center"> <img src="http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/9/9e/Pergolesi.jpg/220px-Pergolesi.jpg" class="pretty" title="ג'ובאני בטיסטה פרגולזי" style="width: 200px"> <br/><small><strong>פרגולזי</strong> - Vita brevis, ars lunga</small> </div> <p>הסטאבט מאטר מאת פרגולזי, אחת מהיצירות הדתיות האהובות בכל הזמנים, נכתבה על ידי המלחין הנפוליטני סמוך למותו ב-1736, בהיותו אך בן 26. למרות חייו הקצרים, הוא זכה להצלחה רבה כאחד מהבולטים שבמלחיני האופרה של נפולי, ובגיל 22 מונה לסגן המאסטרו בקאפלה המלכותית של נפולי. התהילה לה זכה מיד לאחר מותו היתה תופעה ללא תקדים בזמנו, עדות לפופולאריות שלו בימי חייו. </p> <p>בין היצירות שפרסמו את פרגולזי בכל אירופה בולט ה"סטאבט מאטר", לחן לשיר נוצרי מהמאה ה-13, המתאר את האם העומדת ליד הצלב ובוכה, ואשר זכה לגרסאות מוזיקליות רבות לאורך המאות. יצירתו של פרגולזי נכתבה במקור עבור הקהילה באחת הכנסיות בנפולי. היא הוצאה לאור לראשונה בלונדון ב-1749 והיתה ליצירה הכי פופולארית במאה ה-18. היא הופצה באינספור גרסאות, ואפילו באך עצמו יצר גרסא שלה. </p> <p>ב"סטאבט מאטר" של פרגולזי, הכתובה לסופרן ואלט עם כלי קשת וקונטינואו, ניכרים הגישה האופראית של פרגולזי ונסיון לזקק סגנון חדש של "אריה כנסייתית", המתרחק מהכתיבה הרב-קולית שזוהתה עם מוזיקה דתית. היצירה עוררה בתחילה חילוקי-דעות קשים בגלל חדשנותה, אך במהרה כבשה את כל אירופה בשל יופיה והעומק הרגשי שבה. </p> <h3>על קנטטה רי"ב 166</h3> <p>הקנטטה רי"ב 166 "אנה תלך?" שייכת למחזור הקנטטות הראשון שהלחין באך בלייפציג ב-1723-1724, על פי טקסט מאת ליברטיסט לא ידוע. הקנטטה נפתחת באריה ובה ציטוט מתוך הבשורה על פי יוחנן: "אנה תלך?" זו השאלה אשר תלמידיו של ישוע אינם שואלים אותו סמוך לסופו. </p> <p>ההשתוממות הזו על הגורל האנושי, ועל גורלו של המשיח הנוצרי עצמו, מלווה את הקנטטה גם בהמשכה, בשתי אריות נפלאות וברצ'יטטיב המזכיר לנו שתענוגות העולם הזה חולפים הם. שני כוראלים מופיעים בקנטטה באמצעה ובסופה - הראשון, תחינת המאמין המבקש מהמשיח לחזקו באמונתו, והכוראל השני, אחד האהובים על באך, בו מבקש המאמין שסופו יהא מאושר. </p> </div> שרון רוזנר 2010-03-02T00:00:00-08:00 http://tom.preston-werner.com/2010/03/02/not-only-bach <div dir="rtl"> <p>החודשיים הקרובים מביאים איתם מגוון של קונצרטים לאביב, ובהם מוזיקה מאת באך ומלחינים נוספים מהבארוק הגרמני והצרפתי. בשבוע הבא נגיש בצמד קונצרטים יום אחרי יום את <a href="/concerts/2009-2010/program5">רביעיות פאריז</a> של טלמן, עם החלילן <a href="/people/itay-jedlin">איתי ידלין</a> המגיע לביקור בארץ, הכנרת דפנה רביד, הגמביסטים עירא גבעול ושרון רוזנר, וזהר שפי על צ'מבלו. הקונצרטים יתקיימו ב-9-10/3/2010 במרכז פליציה בלומנטל בתל אביב. </p> <p>לקראת סוף חודש מרץ נחזור אל <a href="/concerts/2009-2010/program6">הקנטטות של באך</a> בתכנית הכוללת את קנטטה רי"ב 166 מאת באך לפסחא, ואת הסטאבט מאטר של פרגולזי, מיצירות הבארוק האהובות ביותר. את תכנית זו נגיש באבו גוש ב-20/3/2010 ובבאר-שבע ב-24/3/2010. </p> <p>חודש מאוחר יותר נופיע במוזיאון תל אביב עם תכנית מיוחדת ובה מיטב המוזיקה מאת שניים מגדולי מלחיני צרפת - פרנסואה קופראן ומארק-אנטואן שרפנטייה. בין הפנינים בתכנית: <a href="/concerts/2009-2010/program7">שתי האפותיאוזות</a> שהקדיש קופראן לקורלי ולולי, והסונטה הגדולה ל-8 כלים מאת שרפנטייה. משתתפים: רחל רינגלשטיין והדס פבריקנט בכינורות, בועז ברנאי וקים ריינה בחלילים, עירא גבעול ושרון רוזנר בויולות דה גמבה, וזהר שפי בצ'מבלו ועוגב. </p> <p>אנו מאחלים לכם אביב של התחדשות ופריחה, ומקווים לראותכם בקרוב. </p> </div> שרון רוזנר 2010-02-12T00:00:00-08:00 http://tom.preston-werner.com/2010/02/12/meet-the-music <div dir="rtl"> <p>החודש אנו לוקחים פסק זמן ממחזור הקנטטות, וממקדים את תשומת ליבנו <a href="/concerts/2009-2010/program4">בארבע מן הקנטטות המוקדמות של באך</a>, שהן חיות שונות כמעט לגמרי מהקנטטות המאוחרות יותר שכתב באך בלייפציג. היצירות המדוברות הן מן הקנטטות האהובות ביותר של באך: קנטטה 4, קנטטה 106, קנטטה 131 וקנטטה 12. בקנטטות המוקדמות שלו ממשיך באך במידה רבה מסורת ארוכת שנים של מוזיקה כנסייתית בגרמניה, ומתבסס על המודלים הטקסטואליים והמוזיקליים של קודמיו. אך למרות זאת, כל יצירה בתכנית זו היא שונה, ומדגימה היטב את הגיוון שניתן למצוא אצל באך, ואת העובדה כי באך תמיד מחפש דרכי ביטוי חדשות, וגישות חדשות למילים ולמנגינות. </p> <p>שלוש מהקנטטות בתכנית (רי"ב 4, 131 ו-106) שייכות לתקופת שהותו של באך במולהאוזן שבחבל תורינגיה, כאשר היה אך בן 22 ובתחילת דרכו המקצועית. בפסחא של 1707, באך ישב אצל העוגב בכנסיית בלאזיוס במולהאוזן והרשים את פרנסי העיירה עד כדי כך שמשרת העוגבן (שכללה גם ביצוע קנטטות) הוצעה לו בו במקום. באך ישב במולהאוזן רק כשנה, אך הספיק לכתוב שם כמה מהקנטטות היפות ביותר שלו, ובהן הקנטטות שבתכנית זו. על אף גילו הצעיר, מפגין באך ביצירות אלה את התעוזה האופיינית לו, את שליטתו באמצעים המוזיקליים, וגם את העומק שלמדנו לזהות במוזיקה שלו. גם העובדה שכל אחת משלוש הקנטטות האלה היא שונה לחלוטין מאחיותיה, מראה לנו כי באך היה מוזיקאי משתנה, מוזיקאי שמסרב לעבוד לפי תבניות. </p> <p>הקנטטה הנוספת בתכנית, רי"ב 12, שייכת לתקופה מאוחרת יותר, תקופת עבודתו של באך בחצר הדוכס בויימאר בשנים 1708 עד 1717 (הוא הועסק גם קודם לכן בחצר הדוכס כמוזיקאי ונער-שרת, בהיותו בן 18). בויימאר כתב באך בין היתר את "ספרון העוגב" (Orgelbüchlein) עבור בנו הבכור וילהלם פרידמן, אחד מהאוספים הנשגבים של כוראל-פרלודים לעוגב מאת באך, אשר מדגים את אהבתו הרבה של באך לכוראל, ואשר תואר על ידי אלברט שווייצר כ"מילון לשפה הצלילית הבאכית". לאחר קידומו ממשרת העוגבן למשרת הקונצרט-מייסטר בשנת 1714, שכללה גם כתיבה וביצוע של מוזיקה כנסייתית אחת לחודש, כתב באך בשנים הבאות כ-30 קנטטות כנסייתיות, ובהן פנינים כגון רי"ב 21 "היה לי צער רב", רי"ב 165 "מרחץ קדוש של רוח ומים", רי"ב 54 "עמוד מול החטא", רי"ב 132 "הכינו הדרך, הכינו המסילה" ועוד. </p> <div class="insert_left" style="text-align: center"> <img src="http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/3/36/Erdmann_neumeister.jpg/423px-Erdmann_neumeister.jpg" class="pretty" title="ארדמן נוימייסטר" style="width: 200px"> <br/><small><strong>ארדמן נוימייסטר</strong> - אויב האדוקים</small> </div> <p>שתי התפתחויות השפיעו על כתיבתו של באך בתקופתו בויימאר. הראשונה היא התפתחות הקנטטה הרפורמטיבית, שמכניסה לכנסייה את הז'אנרים הצורניים של האופרה, ובמיוחד האריה-דה-קאפו והרצ'יטטיב. הקנטטה הרפורמטיבית הינה פרי המצאתו של הכומר ההמבורגי <a href="http://www.bach-cantatas.com/Lib/Neumeister.htm">ארדמן נוימייסטר</a>, אחד מהאוייבים הקולניים ביותר של תנועת הפייטיסטים - האדוקים הלותרניים. נוימייסטר פרסם ב-1695 מחזור ראשון של טקסטים רוחניים, במסורת השגורה של המאה ה-17: צירוף של פסוקים מכתבי הקודש, אריות פזמון-חוזר, וכוראלים. אך חמש שנים מאוחר יותר, מפרסם נוימייסטר מחזור תחת הכותרת "קנטטות רוחניות במקום מוזיקה כנסייתית" (Geistliche Cantaten staff einer Kirchen-Music), ובו אך ורק רצ'יטטיבים ואריות "אופראיות" (למעשה, נוימייסטר הוא זה שטבע את המושג "קנטטה" שבו אנו משתמשים עד היום, למרות שבאך המשיך לקרוא ליצירותיו "קונצ'רטו" כמו קודמיו.) </p> <p>ככל הנראה נוימייסטר לא התכוון בתחילה להחליף את הקונצ'רטי הכנסייתיים בקנטטות, אך במחזורים מאוחרים יותר, החל מ-1711 והלאה נוימייסטר כבר מוסיף לטקסטים שלו פסוקים מכתבי הקודש וכוראלים, ובכך איחד את המסורת הישנה של המוזיקה הכנסייתית הגרמנית עם האופרה האיטלקית של זמנו. במהרה, משוררים נוספים הלכו בדרכו של נוימייסטר, ומיטב המלחינים הגרמניים - בהם קריגר, קוהנאו, זאכוב וגם הצעירים יותר טלמאן, גראופנר, ובאך - הלחינו את המוזיקה לשימוש במהלך התפילה בכנסייה. למרות הסערה שגרמו הקונוטציות החילוניות של טקסטים אלה בקרב האדוקים, הזרם המרכזי של האמונה הלותרנית קיבל את השינוי וה"קנטטה" - בניגוד ל"קונצ'רטו" - הפכה לז'אנר הכנסייתי העיקרי ברוב הכנסייות בגרמניה. ההבדל הרעיוני בין הטקסטים המסורתיים שעליהם בוססו ה"קונצ'רטי" הכנסייתיים, ובין הטקסטים ל"קנטטות" של נוימייסטר ועמיתיו, הוא הכנסת הביטוי האישי, הסובייקטיבי, הרפלקטיבי, לתפילה, והדגש על רגש, על יצירת הזדהות רגשית אצל המאמין עם נושא הקנטטה. המלחינים שניגשו אל הטקסטים האלה, באופן טבעי הגיבו אליהם על ידי שימוש בשפה המוזיקלית של האופרה, וכך גם באך, אשר דומה כי איש לא היטיב ממנו לבטא את <a href="/2008/11/01/inner-ring">הדרמה הפנימית</a> המשתמעת מהטקסטים האלה. </p> <div class="insert_left" style="text-align: center"> <img src="http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/b/bd/Vivaldi.jpg" class="pretty" title="אנטוניו ויואלדי" style="width: 200px"> <br/><small><strong>אנטוניו ויואלדי</strong> - כיצד מתחילים יצירה</small> </div> <p>ההתפתחות השניה שהשפיעה על באך היתה המפגש שלו עם מוזיקה איטלקית בכלל ועם סגנון הקונצ'רטו בפרט, כפי שהתבטא במוזיקה של <a href="http://www.bach-cantatas.com/Lib/Vivaldi.htm">ויואלדי</a>. על פי פורקל, הביוגרף הראשון של באך, ‪"‬ויואלדי לימד אותו לחשוב באופן מוזיקלי". מויואלדי למד באך כיצד מתחילים יצירה, כיצד בונים נושא הדוק בעל אופי ברור, כיצד מפתחים רעיונות מוזיקליים וכיצד בונים צורות גדולות. לאחר המפגש עם המוזיקה של ויואלדי, באך הופך למעשה למלחין אחר, ומקבל את הקול האופייני לו, את סממני ההיכר שלו, ואת בגרותו. </p> <p>בויימאר, אם כן, באך מלחין לראשונה קנטטות רפורמטיביות, ובאופן מודע משלב בהן את שפת האופרה האיטלקית ויחד איתה את הפשטות המאפיינת את המוזיקה של ויואלדי, קורלי, לגרנצי ואלבינוני. אך יחד עם זאת, ניכרת ביצירות פחות-מוכרות אלו גישה מיסטית וסובייקטיבית לטקסט, אשר מייחדת אותן מכל הקנטטות האחרות של באך. </p> <h3 id="131">קנטטה רי"ב 131 "ממעמקים קראתיך ה'"</h3> <p>הקנטטה רי"ב 131, המבוססת על תהילים קל, נחשבת למוקדמת ביותר מהקנטטות שכתב באך, למעט הקנטטה רי"ב 150, שהאותנטיות שלה נתונה בספק. ככזאת, היא ניחנה בכל סימני ההיכר של באך - יכולת ההמצאה הבלתי-נדלית, העומק המופלא והשליטה בסודות הקונטרפונקט, גם אם יש בה עדיין סימני בוסר. ביצירה זו באך הולך בעקבות קודמיו: בהם, בוקסטהודה ופכלבל, מלחין את פסוקי התהילים בסגנון הקונצ'רטטו: רצף של פרקים במרקמים שונים ללא הפוגה ביניהם. </p> <p>הקנטטה, שנכתבה ככל הנראה לרגל טקס כפרה בעקבות השריפה הגדולה שעשתה שמות במולהאוזן במאי 1707, מתחילה במבוא כלי קצר אחריו נכנסים הקולות עם התחינה: "ממעמקים קראתיך ה': אדוני שמעה בקולי." בפרקים הבאים משלב באך גם בתים מתוך הכוראל "אדון ישוע המשיח, אתה הטוב הנעלה" של ברתולומאוס רינגואלדט, המביע את חרטתו של החוטא האומלל. </p> <p>בחלק האחרון של הקנטטה מלחין באך את שני פסוקיו האחרונים של פרק התהילים, כאשר הפסוק המסיים "והוא יפדה את-ישראל מכל עונתיו" זוכה לפוגה מורחבת ועשירה עם שני נושאים נגדיים, המביעה את התקוה לגאולה. </p> <h3 id="4">קנטטה רי"ב 4 "המשיח שכב בכבלי המוות"</h3> <p>קנטטה זו, שהיא אולי האהובה והמוכרת ביותר מכל הקנטטות של באך, מבוססת על הכוראל "המשיח שכב בכבלי המוות" של מרטין לותר. הקנטטה היא מז'אנר ה-per omnes versus ("על כל הבתים"), אחד הז'אנרים השגורים בקרב המלחינים הגרמנים של המאה ה-17 ובהם בוקסטהודה, בהם, פכלבל, זאכוב ואחרים, בו לוקחים כוראל ומלחינים את כל בתיו כסדרה של ואריאציות קוליות. </p> <p>הקנטטה נפתחת בסינפוניה בה מהרהר באך על שני התוים הראשונים של מנגינת הכוראל, ממשיך כמעט עד סוף השורה הראשונה, לוקח צעד אחורה, ואז משלים אותה, עולה לקדנצה, ולסיום חוזר על שני התוים הראשונים: "המוות". נושא הכוראל של לותר הוא סיפור צליבתו של ישוע ככפרה על חטאי האנושות, ובסיום כל בית בכוראל מופיעה המילה "הללויה", הבעת תודה ופליאה על הסיפור המכונן של הנצרות: "היתה זו מלחמה מופלאה, / בה נאבקו המוות והחיים, / החיים זכו בנצחון, / ובלעו את המוות." </p> <p>הפרקים שבאים לאחר הסינפוניה, אשר בכל אחד מהם מופיעה מנגינת הכוראל מלווה במילות הבתים השונים, הם הפגנת עוצמה של המצאה מוזיקלית, של שליטה מוחלטת בכתיבת קונטרפונקט. הפרק הראשון כתוב ככוראל-פרלוד מורחב לכל ההרכב של 4 זמרים ותזמורת, ומסתיים בפוגה מסעירה על ה"הללויה". בפרקים הבאים מערב באך, כהרגלו, ז'אנרים שונים: טריו-סונטה (בבית השני), כוראל-פוגה כפולה (בבית הרביעי) ושאקונה (בבית החמישי). הקנטטה נחתמת עם הבית האחרון של הכוראל מהורמן לארבעה קולות. </p> <h3 id="12">קנטטה רי"ב 12 "בכי, קינה, דאגה, חשש"</h3> <p>יצירה זו, שהיא בין הקנטטות הראשונות של באך מויימאר (היא בוצעה לראשונה ב-22 באפריל 1714), מייצגת שלב ביניים בשינויים שחלו על באך בתקופתו שם. היצירה, המבוססת על טקסט מאוד מיסטי ורגשי מאת זלומו פראנק, מתחילה כמו ה"קונצ'רטי המסורתיים" בסינפוניה, אך לעומת הסינפוניות בקנטטות המוקדמות יותר, כאן כבר מדובר בנתח משמעותי של מוזיקה, בסגנון הפרק האיטי בקונצ'רטי של ויואלדי, אך גם כאן באך מטביע את חותמו בהרמוניה העשירה והבלתי צפויה ובעומק הרגשי שניכר כאן במה שהוא, על פניו, אדג'יו פשוט לאבוב ולתזמורת. </p> <p>בעקבות הסינפוניה, שכבר מכניסה אותנו לאוירה מהורהרת ועצובה, מגיע החלק הראשון של הטקסט: "בכי, קינה, דאגה, חשש, חרדה ומצוקה הם לחם הדמעות של הנוצרים הנושאים את אות ישוע". המילים המהדהדות האלה נישאות על גבי קו הבאס העיקש החוזר על עצמו שוב ושוב, הבאס היורד הידוע של הקינה האיטלקית, ה-lamento. את השורה האחרונה בפרק זה מלחין באך כמוטט (ללא ליווי התזמורת) בסגנון הקונצ'רטטו, ובסיום מציין באך: "Da capo", כלומר יש לחזור על החלק הראשון. המוזיקה הזו זכתה לשימוש חוזר במיסה בסי מינור בפרק הקרוציפיקסוס. </p> <p>הפרקים העוקבים הם ר'ציטטיבו ובו פסוק מתוך מעשי השליחים יד: "עלינו להכנס דרך תלאות רבות אל מלכות האל". בהמשך הקנטטה שלוש אריות לאלט, טנור, ובאס, הממשיכות בביטוי הרעיון של הסבל הכרוך באמונה במשיח: "צלב וכתר כרוכים יחדיו". את הקנטטה מסיים הכוראל "מה שהאל עושה, טוב הוא" מאת זמואל רודיגאסט, אשר מופיע בלא פחות משבע קנטטות שונות של באך. קנטטה זו זכתה לביצוע חוזר גם בלייפציג, עשר שנים לאחר שנכתבה. </p> <h3 id="106">קנטטה רי"ב 106 "שעת האל היא הטובה ביותר"</h3> <p>הקנטטה רי"ב 106, הידועה גם בשם "אקטוס טרגיקוס", היא אולי הבשלה והמרשימה ביותר שבכל יצירותיו המוקדמות של באך. הקנטטה, שנכתבה ככל הנראה ללוויה (כך ניתן לשער לפי נושאה), כתובה להרכב הלא-אופייני של 4 זמרים, שתי חליליות, שתי ויולות דה גמבה, וקונטינואו. כשהגמבה מופיעה אצל באך, זה סימן שהמוות קרב -‪ ‬כך בפאסיונים שלו, כך בקנטטה 198 (ה-Trauer Ode), וכך גם ביצירה זו. </p> <p>היצירה נפתחת ב"סונטינה", בה הגמבות נאנחות והחליליות כאילו אומרות: "זו העת, כאן נגמר". הרעיון המרכזי של הטקסט מבוסס על הקונפליקט בין הברית הישנה והברית החדשה. המוות מקושר עם הברית הישנה: "זו הברית העתיקה: אדם, עליך למות!", ואילו החיים - חיי הנצח - עם זו החדשה: "כן, בוא, האדון ישוע, בוא!" הרעיון של המוות כדבר מיוחל, בעקבותיו באים החיים האמיתיים וחסרי הדאגה של המאמין הנוצרי מופיע שוב ושוב בתאולוגיה הלותרנית וכמובן גם במוזיקה הלותרנית, אך דומה שבקנטטה זו מצליח באך למצות את היופי הגלום - כך על פי האמונה הלותרנית - ברגע המוות עצמו. המנטרה החוזרת של הסופרן: "בוא, אדון ישוע, בוא!" מסתיימת בדממה ארוכה, כאילו היתה שירת הנשמה שזה עתה עזבה את גופו של אדם. </p> <p>הטקסט לקנטטה עמוס ציטוטים ופרפראזות: פסוקים מתוך מעשי השליחים, ישעיה לח ("כי מת אתה ולא תחיה"), תהילים צ ("למנות ימינו כן הודע"), והבשורה על פי לוקאס, וגם ציטוטי כוראלים: "בשלום ובשמחה אלך לשם" הידוע של מרטין לותר, וכן הכוראל "בך בטחתי, אדוני" של אדם רויזנר, אשר עם הבית האחרון שלו מסתיימת הקנטטה, עם פוגה מרהיבה במיוחד על הדוקסולוגיה: "דרך ישוע המשיח, אמן." </p> </div> שרון רוזנר 2010-01-24T00:00:00-08:00 http://tom.preston-werner.com/2010/01/24/meet-the-music <div dir="rtl"> <p><a href="/concerts/2009-2010/program3">התכנית השלישית במחזור הקנטטות</a> כוללת שלוש יצירות יפהפיות מאת באך: קנטטה רי"ב 156, קנטטה רי"ב 111 והמוטט רי"ב 227 "ישוע שמחתי". את החזרות הכלליות לקונצרט אנו עורכים השבוע, כאשר את החזרות הקוליות התחלנו כבר לפני מספר שבועות עם חמשת הזמרים שלנו: <a href="/people/hadas-faran">הדס</a>, <a href="/people/daniela-skorka">דניאלה</a>, <a href="/people/avital-dery">אביטל</a>, <a href="/people/david-nortman">דוד</a> <a href="/people/yair-polishook">ויאיר</a>. דניאלה היא הרכש החדש שלנו, וכיאה לחברה בסולני באך הישראלים יש לה שכל חריף במיוחד, והיא מאוד אוהבת לצחוק, בעיקר אם הדס עומדת לידה. </p> <p>שיטת העבודה שלנו היא יוצאת דופן, מכמה בחינות, אבל גם בגלל שאנחנו לא ממש חוזרים על תכניות. בחודשים הקרובים יש לנו המון מוזיקה לבצע - בכל חודש תכנית שונה שבה לפחות 70 דקות מוזיקה, ותהליך העבודה כולל הכנת פרטיטורות עבורי ועבור הזמרים, הכנת <a href="/2009/08/16/lilypond-only-for-the-brave/">תפקידים עבור הנגנים</a> (על כך עוד ארחיב בעתיד), חזרות קוליות ולבסוף חזרות עם כולם. במקרה הנוכחי, מאחר שכ-25 דקות מתוך התכנית הן ללא כלים בכלל, בחרנו להקדיש יותר זמן לחזרות קוליות (כלומר עם זמרים בלבד), ופחות זמן לחזרות טוטי. </p> <p>הנסיון מראה שמקונצרט לקונצרט אנחנו קופצים מדרגה - גם מבחינת איכות הנגינה והשירה, אבל בעיקר מבחינת ה"ביחד" של ההרכב, איזשהו דבק שנוצר מתוך עבודה משותפת לאורך זמן. מבחינתי באופן אישי, חשוב ליצור מצב שבו כל חברי ההרכב יהיו ברמת הקשבה מאוד גבוהה, ויוכלו להגיב באופן מאוד מדוייק למה שמתהווה בכל רגע. </p> <p>אני כבר <a href="/2010/01/05/music-is-always-there">כתבתי בעבר</a> על החשיבות של הטקסט המוזיקלי ושל קריאה נכונה של הטקסט הזה. זהו דבר שאני מאמין בו בכל ליבי: במוזיקה מהסוג הזה, העבודה שלנו בחזרות היא במידה רבה על קריאה נכונה של הטקסט. מכך יכול להשתמע שאנו מקבעים את הפרמטרים השונים של המוזיקה לקראת הקונצרט: טמפי, דינמיקה, ארטיקולציה וכד', אבל זה ממש לא כך. אנחנו דווקא שמים דגש על יצירה מתוך הרגע, אבל מתוך נסיון לתת משמעות לטקסט המוזיקלי. </p> <p>בכל אופן, על מנת לתת טעימה מהמוזיקה לקראת הקונצרט, חשבתי להתחיל במסורת של סקירה של המוזיקה לפני כל קונצרט, על מנת שתוכלו להפיק יותר הנאה מהמוזיקה המיוחדת הזו. ככל שאני לומד יותר על המוזיקה ועל המשמעויות והכוונות הטמונות בה, כך אני מגלה יותר ויותר כמה עומק יש בה, עומק בלתי נדלה. אני מקווה שגם בשבילכם זה כך. </p> <p>שתי הקנטטות שבתכנית נכתבו לאותו מועד בשנה - יום א' השלישי לאחר חג התגלית (epiphany). במועד זה, קוראים הנוצרים מהבשורה על פי מתי, פרק ח, בו מסופרת פרשת ריפוי המצורע וריפוי הנער של שר-המאה. הטקסט של שתי הקנטטות מתייחס לסיפור הזה (את הטקסטים המלאים ותרגומם לעברית תוכלו למצוא גם <a href="/concerts/2009-2010/program3">בדף הקונצרט</a>.) </p> <h3 id="156">קנטטה רי"ב 156 "אני עם רגלי האחת בקבר"</h3> <p>הקנטטה הזו, שבוצעה לראשונה ככל הנראה בלייפציג ב-23 בינואר 1729, כתובה לארבעה קולות, אבוב, שני כינורות, ויולה וקונטינואו. למרות הכותרת המורבידית, מדובר בקנטטה יפהפיה שמציגה תמונה מאוד חזקה: אדם העומד לפני מותו, ומתפלל אל בוראו. </p> <p>הקנטטה מתחילה בסינפוניה יפהפיה שבה מככב האבוב, עם מנגינה שכל אחד יזהה מייד, וממשיכה לאריה פוליפונית יפהפהיה שהקוים מתארים נפילה (ממש כך!) בשיח בין הטנור, הקונטינואו, וכלי הקשת באוניסונו. אל הפוליפוניה מצטרף הסופרן בשירת הכוראל: "עשה עמי, אלהים, מרצונך הטוב". </p> <p>הקנטטה ממשיכה ברצ'יטטיב ובו תפילתו של אדם חולה אל אלוהיו: עשה עמי כרצונך, אך אם החלטת לקחת אותי, אנא עשה שסבלי יהא קצר. האריה הבאה הכתובה כפרק קונצ'רטו כפול לאבוב וכינורות, מבטאת את הקבלה של רצון הבורא: בשמחה ובסבל, שיעשה לי תמיד כרצונך. הרצ'יטטיב העוקב מבקש מהאל בריאות בגוף ובנפש, ואת הקנטטה מסכם הכוראל "אדון, כרצונך כך עשה לי". </p> <p>את הטקסט לקנטטה (למעט הכוראלים בפרק 2 ו-6) כתב פיקאנדר, הלא הוא כריסטיאן פרידריך הנריצי, אשר שיתף פעולה עם באך לאורך תקופה ארוכה בלייפציג (הוא גם כתב את הליברטי למתאוס-פאסיון של באך), ואשר טען כי באך הלחין מחזור קנטטות שלם לטקסטים שלו. <a href="http://bach-cantatas.com/CM/Machs-mit-mir.htm">הכוראל בפרק 2</a> (האריה לטנור) הוא פרי עטו של יוהאן הרמן שיין, <a href="http://bach-cantatas.com/CM/Aus-tiefer-Not.htm">והכוראל המסיים</a> הוא ככל הנראה ממקור מהמאה ה-15, עם טקסט מאת קספאר בינמאן. </p> <h3 id="111">קנטטה רי"ב 111 "כרצון אלהי יהי תמיד"</h3> <p>לקנטטה הזו, שבוצעה לראשונה ב-21 בינואר 1725, מבנה כמעט זהה לזה של קודמתה, רק שכאן במקום סינפוניה יש פרק מקהלה פותח ובו הכוראל שהוא הנושא של הקנטטה: "כרצון אלהי יהי תמיד". אם בקנטטה 156 המאמין מבקש מהאל לחוס עליו, כאן הוא כבר מקבל את הסוף, ורק מבקש מהבורא להנחות אותו להגן עליו. </p> <p>הפרק השני הוא אריה לבאס וקונטינואו, ובה מדבר המאמין אל ליבו ואומר לו: אל תירא, אלהים הוא נחמתך ומבטחך (וזהו למעשה ציטוט בטקסט ובמנגינה מתוך הכוראל אשר מופיע גם בקנטטה 156). ברצ'יטטיב העוקב נוזף המאמין בעצמו: כסיל! למה אתה נמלט מהאל כמו יונה הנביא? הרי מחשבותינו ידועות לו, והוא יודע לספור את שערות ראשנו! </p> <p>האריה העוקבת - דואט יפהפה לטנור ואלט - מפתחת את הרעיון של בטחה באל: כך הולך אני בצעדי און, גם כי יובילני האל אל הקבר. הרצ'יטטיב הבא מתאר כיצד המוות קורע את הנשמה מהגוף, וכיצד הנשמה הופכת לשדה קרב בין כוחות הטוב והרשע. המאמין מבקש מהאל לעזור לאמונתו לנצח. הקנטטה מסתיימת עם בית נוסף מתוך הכוראל: "כאשר הרוחות הרשעות יפתוני, אל תתן לי להתייאש." </p> <p>הליברטיסט בקנטטה זו לא ידוע (למרות תאוריות שונות על כך שבאך וכומר מסויים שיתפו פעולה בכתיבת הטקסט). <a href="http://bach-cantatas.com/CM/Was-mein-Gott-will-das-gscheh-allzeit.htm">הכוראל</a> בקנטטה הוא שילוב של טקסט מאת הדוכס אלברכט מפרוסיה ומנגינה מאת המלחין הצרפתי קלודין דה סרמיסי. </p> <p>(מסורת הכוראלים בכנסייה הלותרנית היא תופעה מעניינת כשלעצמה, ולדעתי על מנת להבין באמת את המוזיקה של באך יש להבין את המשמעות של הכוראלים, שכן הם מופיעים בחלק גדול מאוד מיצירתו של באך - היצירות הקוליות והיצירות לעוגב.) </p> <h3 id="227">מוטט רי"ב 227 "ישוע שמחתי" </h3> <p>יצירה זו, אחת מיצירות המופת הגדולות של באך, היא אחת מהיצירות האלה בהן באך "נותן בראש" מהתחלה ועד הסוף. המוטט בנוי מ-11 פרקים הערוכים באופן סימטרי: הפרק הראשון מקביל לאחרון, השני מקביל לעשירי, השלישי לתשיעי, וכולי, כאשר מרכז היצירה הוא הפרק השישי, אשר כתוב כפוגה. </p> <p>עוד פרט חשוב לגבי המבנה: היצירה משלבת לסירוגין בתים מתוך הכוראל <a href="http://bach-cantatas.com/CM/Jesu-meine-Freude.htm">"ישוע שמחתי"</a> (טקסט מאת יוהאן פראנק, מנגינה מאת יוהאן קרוגר), ופסוקים מתוך איגרת אל הרומיים פרק ח. </p> <p>הטקסט הוא מאוד דרמטי (וכך גם המוזיקה של באך) והוא עוסק בנושא שחוזר שוב ושוב בתאולוגיה הלותרנית: הרצון לחוות מוות בבשר על מנת לקבל חיי רוח. מדובר כמובן (זו לפחות ההבנה שלי) במטאפורה: הרצון להגיע לחוויה רוחנית של החיים, שמתעלה מעל הקיום הגשמי. אנחנו צריכים לזכור שהקיום הגשמי בתקופתו של באך היה לא פשוט: מוות ומחלה היו דברים שכולם היו צריכים להתמודד איתם מדי יום - באך עצמו שכל עשרה מתוך עשרים מילדיו, וגם את אשתו הראשונה. </p> <p>כבר כתבתי בעבר על <a href="http://bachsoloists.org/2008/11/01/inner-ring">הזירה הפנימית</a> בקנטטות של באך, דרמה שמתרחשת בתוך הנשמה, בתוך ההוויה האישית, בין כוחות הנפש השונים: טוב, רוע, פחד, קנאה, זעם, גאווה, ענווה, חמלה וכו'. גם במוטט הזה אני מוצא לכך ביטוי. לא מדובר במוטט רגיל - יצירה מקהלתית שמשלבת מספר פסוקים מתוך הברית הישנה או החדשה במספר פוגות העוקבות אחת אחר השניה. </p> <p>כאן יש ביטוי אישי, התרסה של המאמין כלפי כוחות הרוע: "הלאה, הדרקון הזקן! הלאה, מלתעות המוות! הלאה, הפחד מאלה! זעם, עולם, ונתר עליי! כאן אעמוד ואשיר בבטחה גמורה. עוצמת האל עליי תגן." בין הבתים הרוגשים האלה של הכוראל, מוכנסים הפסוקים מהאיגרת אל הרומיים ובהם אחד מהעקרונות החשובים של הנצרות: "על-כן עתה אין-אשמה באלה אשר הם במשיח ישוע, המתהלכים שלא כבשר אלא לפי הרוח." </p> <p>המוטט כתוב לחמישה קולות: שני סופרנים, אלט, טנור ובאס, ללא כל תפקידי ליווי, אך רוב פרקי הכוראל כתובים לארבעה קולות, ושני פרקים (הרביעי והשמיני) כתובים לשלושה קולות. כמנהגו, גם כאן באך משתמש בכל טכניקת כתיבה אפשרית ומערב ז'אנרים שונים: כוראל, טריו-סונטה, ופוגה, כאשר הפרק היוצא דופן הוא הפרק התשיעי, הכתוב ככוראל-פרלוד לשני סופרנים וטנור, עם מנגינת הכוראל באלט בגרסא קצת שונה מזו אשר מופיעה בפרקים האחרים. </p> <p>את המוטט אנו מבצעים כהרגלנו עם זמרים בודדים, ודבר זה כבר מביא לתובנות חדשות לגבי המוזיקה - היא הופכת להיות הרבה יותר אישית, ומבחינות רבות היא הרבה יותר "מדברת" - במובן הרטורי של המילה. </p> <p>אני מקווה שבעקבות הפוסט הזה הצלחתי להכניס קצת משמעות בתכנית הזו, ו"להכין" אתכם לקונצרט. שימו לב: זו תכנית חד פעמית, ובאמת מומלץ לבוא ולהקשיב. נ.ב. לאלה מכם שיבואו מובטחת עוד הפתעה קטנה מאת באך. </p> </div> שרון רוזנר 2010-01-18T00:00:00-08:00 http://tom.preston-werner.com/2010/01/18/tickets-clarification <div dir="rtl"> <p>לכל המעוניינים לדעת אם באמת נשארו כל כך מעט כרטיסים <a href="/concerts/2009-2010/program3">לקונצרט הקרוב</a>, התשובה היא כזאת: אנחנו מקבלים כמות מוגבלת של כרטיסים למכירה <a href="http://kartisan.com/shows/2" target="_blank">דרך האתר שלנו</a>, <strong>ללא עמלה</strong>. במידה והכרטיסים אצלנו אזלו, ישנן אפשרויות אחרות לרכוש כרטיסים, למשל להתקשר לקסטל בטלפון 8965* או לבקר <a href="http://www.tkts.co.il/loader.asp?target=show_events_list.asp?shCode=2129" target="_blank">באתר שלהם</a>. כמובן שניתן גם להגיע למקום ביום המופע ולרכוש כרטיסים במזומן, אבל אז לא מובטח שתקבלו מקומות טובים. </p> <p>בכל מקרה אנו ממליצים לכם להקדים ולהזמין דרכנו - זה חוסך לכם כסף והתהליך מאוד פשוט ובטוח. אם יש לכם שאלות נוספות לגבי כרטיסים לקונצרטים שלנו אתם מוזמנים לפנות אלינו בטלפון והעיתונות. </p> </div> שרון רוזנר 2010-01-11T00:00:00-08:00 http://tom.preston-werner.com/2010/01/11/scores-available <div dir="rtl"> <p>כבר כתבתי בעבר על <a href="/2009/07/26/guide-to-finding-music-on-the-net">הבעיות</a> הכרוכות בתוים ממוחשבים, ועל <a href="/2009/08/16/lilypond-only-for-the-brave/">הפתרון</a> שאני מצאתי, והבטחתי לחלוק איתכם את העבודה שלי. אז הנה, <a href="/scores">דף חדש</a> באתר, ובו חלק ניכר מהפרטיטורות שהכנתי, ובהן אנו משתמשים בעבודת האנסמבל. הדף יתעדכן בעתיד עם יצירות נוספות, אז כדאי לכם לבקר בו מדי פעם. לאנשים שמעוניינים בתפקידים ליצירות אלו, אנא צרו איתי <a href="/contact">קשר באופן פרטי.</a> </p> </div> שרון רוזנר 2010-01-05T00:00:00-08:00 http://tom.preston-werner.com/2010/01/05/music-is-always-there <div dir="rtl"> <p>הנה כבר עברנו שתי תכניות במחזור הקנטטות, ועם כל תכנית שחולפת ההתרגשות שלנו רק גדלה והולכת, על עצם הזכות לנגן ולשיר את המוזיקה הנפלאה הזו. ההיכרות האינטימית עם התוים והמילים מעמיקה בכל פעם שאנו ניגשים לקנטטות, ואני מקווה שזה גם התהליך שעובר על המאזינים שלנו. </p> <p>יש לא מעט אנשים שחושבים שרוב הקנטטות של באך משמימות, שיש רק כמה יצירות בודדות שלו שבאמת מעניינות. אני לעומת זאת, אוהב את כל היצירות של באך. אני חושב שאם המוזיקה הזו נשמעת לא מעניינת, זה אך ורק בגלל שאנחנו לא מאזינים לה נכון. אמר פעם <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/John_Cage">ג&#8217;ון קייג</a> זצ&quot;ל: </p> <blockquote> <p>המוזיקה תמיד נמצאת שם, אלה רק אנו שמפנים לה את הגב.</p> </blockquote> <p>כך גם עם המוזיקה של באך, ושל הרבה מאוד מלחינים אחרים שלצערי לא מושמעים כמעט בארץ, אך ורק כי אנשים ‪‬שמעולם לא הקשיבו למוזיקה החליטו משום מה שהיא משעממת. </p> <p>אני גורס כי בתחום המוזיקה העתיקה, יש צורך לא רק לקרוא בצורה שונה ולנגן בצורה שונה, אלא גם להקשיב בצורה שונה, וזה נכון גם לקהל וגם למוזיקאים עצמם. שני הצדדים באים למוזיקה הרבה פעמים עם דעות קדומות, עם רעיונות שגובשו מראש לגבי איך היא אמורה להישמע, עם דעות קדומות לגבי הערך שלה, עם אידאלים אסתטיים שנרכשו מהסביבה &#8211; מחינוך מוזיקלי, מקריאה על המוזיקה, מהאזנה להקלטות של המוזיקה. גם אני לפעמים מתקשה ללכת לשמוע קונצרט בראש פתוח ופשוט ליהנות מהעשייה המוזיקלית וממה שיש למוזיקאים על הבמה להציע. זהו אתגר לכל חובב מוזיקה. </p> <p>אולי הקושי הגדול ביותר בביצוע של מוזיקה עתיקה הוא ההתמודדות עם העובדה שהמוזיקה הזו היתה בשעתה מוזיקה חדשה, ורובה (לפחות במקרה של באך) זכתה לביצועים חד פעמיים. זו היתה מוזיקה שימושית, מוזיקה שמשרתת מטרה מיידית. </p> <p>הקנטטות של באך הן דוגמא מצויינת לכך &#8211; בשנים הראשונות שלו בלייפציג באך כתב כ-25 דקות של מוזיקה בכל שבוע, ובתוך אותו שבוע היה צריך להספיק לא רק לכתוב את המוזיקה, אלא גם להעתיק תפקידים, לערוך חזרות ולבסוף לבצע אותה ביום א&#8217; בכנסייה. </p> <p>אך כאשר אנו ניגשים אל המוזיקה הזו, אנו מביאים איתנו שנים של למידה, אפילו &#8220;שינון&#8221; של הטקסט המוזיקלי, הרבה כללי &#8220;עשה&#8221; ו&quot;אל תעשה&quot; בנוגע להיבטים שונים של הנגינה והשירה, וגם את כל המטען האסתטי שצברנו, שאומר לנו איך המוזיקה הזו אמורה להישמע. </p> <p>זו היא הסכנה הגדולה הטמונה היום בלבו של הביצוע היסטורי. כבר נוצרה איזושהי מסורת של ביצוע מוזיקת בארוק, שיש הקוראים לה &#8220;תעשיית הבארוק&#8221;, שבמהותה לא שונה מהביצוע ה&quot;מסורתי&quot; או ה&quot;רומנטי&quot;, שכן זוהי מסורת ביצוע שלא שואלת שאלות, ופשוט מנציחה את עצמה. </p> <p>למזלנו, עדיין יש בעולם אנשים ששואלים שאלות, כמו למשל <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Sigiswald_Kuijken" target="_blank">זיגיסוולאד קאוקן</a> או <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Andrew_Parrott" target="_blank">אנדרו פארוט</a> או <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Joshua_Rifkin" target="_blank">ג&#8217;ושוע ריפקין</a> ועוד. אנשים אלה הם המניעים את תנועת המוזיקה העתיקה קדימה, ובסופו של דבר מביאים לתגליות חדשות, לתובנות חדשות, ומעניקים למוזיקה משמעות חדשה. </p> <p>וידוי קטן: כאשר התחלנו בתכנון מחזור הקנטטות, לא הייתי מודע כלל לרעיונות של ריפקין לגבי הקנטטות של באך, וכאשר שמעתי לראשונה על האפשרות לבצע את הקנטטות עם זמרים בודדים זה די הרתיע אותי. אך ככל שלמדתי יותר על המוזיקה, וככל שהעמקתי לקרוא באוקיינוס המחקר שמקיף אותה, וככל שהתוודעתי למקורות &#8211; כתבי היד של באך עצמם, כך יותר ויותר הבנתי שלא רק שהביצוע עם זמרים בודדים הוא נכון למוזיקה, אלא גם שמשיטת ביצוע זו משתמעים הרבה דברים אחרים: דרך השירה משתנה, דרך הנגינה משתנה, היחס בין הזמרים והנגנים משתנה, היחס בין פרקי המקהלה והפרקים האחרים משתנה, וכמו שאומר ריפקין, הזהות של המוזיקה עצמה משתנה. </p> <p>התהליך הזה שעברתי עם הקנטטות של באך והמחקר של ריפקין לימד אותי יותר מכל מה שידעתי עד אז על מוזיקה עתיקה. הדבר העיקרי שלקחתי מזה הוא שחייבים לבוא לכל יצירה, לכל התרחשות מוזיקלית ללא דעות קדומות, בלי להחליט מראש על &#8220;פרשנות&#8221; (דבר שאני לא מוצא לו שום מקום במוזיקה הזו), ופשוט להתמודד עם הטקסט המוזיקלי: מה יש בו, מה אין בו, ומה משתמע ממנו. </p> <p>אצלנו בסולני באך הישראלים זהו הדבר שאנו מנסים לעשות בחזרות שלנו: לפגוש את הטקסט ולהפוך אותו למוזיקה. וכאשר אנחנו עובדים נכון, כאשר אנחנו מנגנים ושרים בראש פתוח, באוזניים כרויות, ובאים מהטקסט, המוזיקה קורית כמעט מעצמה. זוהי החוויה שאני מחפש במוזיקה העתיקה. </p> <p>קטעים מתוך <a href="/concerts/2009-2010/program2">התכנית האחרונה</a> שלנו תוכלו לשמוע <a href="/sounds/">בדף הצלילים</a>, ובקרוב גם נוסיף קטעי וידאו מהקונצרטים האחרונים. אתם גם יכולים להזמין כרטיסים <a href="/concerts/2009-2010/program3">לקונצרט הבא</a> במחזור הקנטטות שיתקיים בסוף החודש הזה - הפעם עם תכנית שכולה באך ועם המוטט היפהפה "ישוע שמחתי". </p> </div> שרון רוזנר 2009-11-29T00:00:00-08:00 http://tom.preston-werner.com/2009/11/29/christmas-inflation <div dir="rtl"> <p>חג המולד תמיד היה משהו קצת זר בארץ - הרי רובנו יהודים, ואצלנו הקסנופוביה שופעת בדרך כלל. אך בכל זאת, אנשים לא מעטים אוהבים את תקופת חג המולד - שבאירופה היא מאוד צבעונית, חגיגית ושמחה. ואם הגויים חוגגים בחג המולד את לידתו של המשיח הנוצרי - ודרכו את <a href='http://en.wikipedia.org/wiki/Christmas#Dies_Natalis_Solis_Invicti'>לידת השמש</a> - הרי אצלנו סיבת החגיגה היא יותר עמומה: מדברים על חג החגים, על תקופת החג המשותפת ליהודים ולנוצרים (הרי חג המולד נופל בדרך כלל על חנוכה), ועל פסטיבל חורף כללי שכזה - הרי לא צריך סיבות מיוחדות לשמוח!</p> <p>ובכן, מה עושים בארץ בחג המולד? בעיקר שני דברים: אוכלים סופגניות ושומעים מוזיקה לחג. הסופגניות כבר מזמן הפכו, לפחות כאן ביפו, למשהו שלא קשור לחנוכה, אלא לכל תקופת סוף השנה האזרחית. בסופרמרקט הערבי ליד ביתנו מכינים סופגניות בכל שנה כבר מתחילת נובמבר, וימשיכו בכך עד סוף ינואר. בצד הסופגניות נוכל גם למצוא קישוטים לחג המולד, בובות סנטה ועצי אשוח מפלסטיק. וכשהרמדאן נופל על אותה תקופה, החגיגה בכלל יוצאת משליטה - כל מיני הבקלוואה האפשריים וארגזים ארגזים של סוכריות לילדים.</p> <p>גם בתחום המוזיקה יש חגיגה בכל שנה, והאמת היא שבשנים האחרונות הקונצרטים לחג המולד צוברים תאוצה. יש כמובן את פסטיבל חג החגים שמתקיים כבר שנים רבות בחיפה, שהינה עיר מעורבת ועשירה בכנסייות יפהפיות, ויש כמובן את מופעי <a href='http://www.agfestival.co.il'>חורף מוזיקלי באבו גוש</a> (בהם אנו לוקחים חלק). אבל גם בתל אביב ובמקומות נוספים בארץ ניתן לראות יותר ויותר פעילות מוזיקלית סביב חג המולד.</p> <p>השנה, מסיבה קוסמית כלשהיא, אנו עדים ללא פחות מחמישה ביצועים שונים לחלקים מאורטוריית חג המולד, אחת היצירות הגדולות של באך, שעליה אני מקוה לכתוב לקראת הקונצרט שלנו בעוד כחודש. לקראת חג המולד הכין עומר שומרוני, מבקר המוזיקה של גלובס, <a href='http://www.globes.co.il/news/article.aspx?QUID=1056,U1259477218050&amp;did=1000513798'>סקירה</a> על ההרכבים השונים אשר יבצעו את היצירה, וביניהם גם ההרכב שלנו.</p> <p>אנחנו מקיימים קונצרטים לחג המולד כבר כמה שנים, עוד מתחילת פעילותנו בארץ ב-2006 עם <a href='http://antiquemusic.org'>אנסמבל אנטיק</a>, כאשר המטרה שלנו מלכתחילה היתה להביא את אוירת חג המולד לארץ, ולהשמיע מוזיקת בארוק שנכתבה במיוחד לחג (ויש לא מעט יצירות מופת כאלה). חג המולד היה גם הספתח לסולני באך הישראלים, <a href='http://bachsoloists.org/2008/12/13/christmas-debut/'>בדצמבר 2008 באבו גוש</a>.</p> <p>השנה <a href='/concerts/2009-2010/program2'>התכנית שלנו לחג המולד</a> כוללת, מלבד החלק החמישי באורטוריית חג המולד, גם את קנטטה רי&#8221;ב 58 שנכתבה לתקופת החג, את המוטט היפהפה &#8220;ישוע המשיח, מאור חיי&#8221; רי&#8221;ב 118 (שבטעות נחשב לקנטטה), וכן המנון לחג המולד מאת המלחין הבריטי הנרי פרסל, שבשנה המסתיימת בקרוב חגג את יום הולדתו ה-350.</p> <p>עם תכנית זו נופיע בגני עם ב-23/12/2009, בבית גבריאל על שפת הכינרת ב-24/12/2009, ולבסוף בכנסיית קרית יערים באבו גוש ב-26/12/2009 (ניתן לרכוש כרטיסים ישירות אצלנו ללא עמלה!)</p> <p class='centered'> <object height='295' width='480'><param name='movie' value='http://www.youtube.com/v/P03YbjCiVKw&amp;hl=en_US&amp;fs=1&amp;' /><param name='allowFullScreen' value='true' /><param name='allowscriptaccess' value='always' /><embed src='http://www.youtube.com/v/P03YbjCiVKw&amp;hl=en_US&amp;fs=1&amp;' allowfullscreen='true' type='application/x-shockwave-flash' allowscriptaccess='always' height='295' width='480' /></object> </p> </div> שרון רוזנר 2009-11-04T00:00:00-08:00 http://tom.preston-werner.com/2009/11/04/no-surcharge <div dir="rtl"> <p>מאז שהתחלנו להופיע באבו גוש בעונה הקודמת, נחשפנו יותר ויותר למורכבות של נושא מכירת הכרטיסים לקונצרטים שלנו. חלק מכם העירו את תשומת לבנו לכך שמשרד הכרטיסים הקסטל, המוכר כרטיסים עבור פסטיבל אבו גוש, גובה עמלה של 15 ש&quot;ח על כל עסקה, בין אם בטלפון ובין אם באינטרנט (הדרך היחידה להמנע מתשלום העמלה היא להגיע לבוטקה של קסטל באבן-גבירול ולרכוש שם). עובדה זו היא בעייתית, שכן עמלה זו לא כלולה בפרסומים של פסטיבל אבו גוש (או של כל הפקה אחרת שנמכרת דרך משרדי הכרטיסים), והצרכן נחשף לה רק בבואו לבצע עסקה.</p> <p>אותי זה די הרגיז, מפני שזה בסופו של דבר פוגע לא רק בקהל שלנו, אלא גם בנו! אני יודע שעמלה זו היא משמעותית לרובכם, ושהיא עלולה להרתיע לא מעט אנשים מלרכוש כרטיסים. לכן החלטתי לעשות מעשה, ולהשקיע בבניית מערכת אינטרנט למכירת כרטיסים משלנו, שתוכל גם לתת לכם שירות יותר טוב, וגם למכור לכם כרטיסים ללא עמלה.</p> <p>מערכת זו עלתה לאויר היום, ואנו מריצים אותה על <a href="/concerts/2009-2010/program2">הקונצרט הקרוב שלנו באבו גוש</a>. ההרצה מוגבלת כרגע ל-100 כרטיסים, כך שאני ממליץ לכם להקדים <a href="http://kartisan.com/shows/1">ולרכוש כרטיסים עכשיו</a>. ניסינו לעשות את המערכת פשוטה וקלה להפעלה ככל האפשר. במידה ואתם נתקלים בבעיות נשמח לעזור לכם &#8211; התקשרו אלינו לטלפון והעיתונות.</p> <p>אני מאוד מקוה שהנסיון הקטן הזה יצליח, ונוכל להשתמש במערכת הזו גם עבור הקונצרטים הבאים שלנו באבו גוש ובמקומות נוספים בארץ. זה ללא ספק לטובתכם וגם לטובתנו.</p> </div> שרון רוזנר 2009-10-11T00:00:00-07:00 http://tom.preston-werner.com/2009/10/11/masterpieces-and-batons <div dir="rtl"> <p>עומר שומרוני <a href='http://www.notes.co.il/omers/61445.asp'>כותב את רשמיו</a> על <a href='/concerts/2009-2010/program1'>הקונצרט שלנו מאתמול</a>:</p> <blockquote> <p>פסטיבל אבו גוש, שנחתם אתמול, הציג חידוש מרענן בנוף מבצעי המוזיקה המוקדמת בישראל. זהו ההרכב &#8220;סולני באך הישראלים&#8221;, שחבריו מנגנים בכלי תקופה מהבארוק ובגישת ביצוע בעלת מודעות היסטורית. ההרכב, בניצוחו של שרון רוזנר, מעלה במהלך העונה הנוכחית פרויקט שבמרכזו קנטטות של באך. הפרויקט כולל חמישה קונצרטים, שיינתנו במהלך העונה במספר אתרים בארץ. הייחוד בביצועים הוא שאת תפקיד המקהלה מבצעים ארבעה סולנים בלבד, כפי שהיה מקובל ככל הנראה בתקופת באך.</p> <p>&#8230;</p> <p>לסיכום: לא מושלם, אבל עדיין נפלא תודות לזמרים המעולים ולליווי הרגיש והקשוב. כדאי מאד לעקוב אחרי התכניות העתידיות של ההרכב.</p> </blockquote> <p>זה מתחיל חיובי ונגמר חיובי, אך באמצע הוא גם נוזף ברכות:</p> <blockquote> <p>אז למה לא מושלם? שלוש סיבות. ראשונה- הרפרטואר. יש לבאך עשרות קנטטות ויצירות קוליות מהממות, אבל השתיים שנבחרו לכאן- קנטטה מס&#8217; 10 ‫(<i>כך במקור, בקונצרט ביצענו את קנטטה 17</i>)‬ והמיסה הלותרנית בסול מז&#8217;ור- ממש לא שייכות לשיא יצירתו. גם בהמשך העונה לא כל הקנטטות שנבחרו הן המושכות ביותר שיש, וחבל. שנית- האקוסטיקה המהדהדת בכנסייה אמנם ניפחה את קולות הזמרים, אבל פגמה בשקיפות הכללית ובאיזון בין הכלים והקולות. ושלישית- אם כבר הולכים על ביצוע אותנטי, זה נראה מוזר שהמנצח משתמש בשרביט. באך זה לא מהלר.</p> </blockquote> <p>המיסות הלותרניות הן לדעתי דווקא כן ממיטב היצירות של באך (האמת היא שאני אוהב כמעט את כל יצירותיו במידה שווה), אבל זה לא ממש העניין כאן. כפי שציינתי במספר ראיונות שנתתי ברדיו ובעיתונות הכתובה לקראת הקונצרט, ניתן לראות בארבע המיסות הלותרניות של באך מעין רטרוספקטיבה של הפעילות שלו כמלחין של קנטטות דתיות. במיסות הלותרניות השתמש באך קודם כל בחומר מתוך ארבע קנטטות (מס&#8217; 79, 102, 179 ו-187) - למעשה הוא השתמש כמעט בכל הפרקים הרלוונטיים מתוך קנטטות אלה - והוסיף על כך מוזיקה מתוך לפחות שבע קנטטות נוספות. גם העובדה שבאך עורך את החומר ומעדן אותו, מראה כי יש כאן רטרוספקטיבה.</p> <p>המיסות הלותרניות הינן עדיין, לצערי, קורבן של ראייה של המאה ה-19 שמעריכה את אקט היצירה כדבר חד-פעמי הנובע מהשראה אלוהית, ורואה בזלזול שימוש חוזר בחומר מוזיקלי. אך מה לעשות, ובתקופתו של באך הפארודיה (זאת אומרת, הפראפראזה) היתה דבר שבשיגרה. השימוש החוזר דווקא מעיד על האיכות של החומר, וקרוב לוודאי על כך שהיה אהוב על יוצרו. לדוגמא קנטטה 17, שהפרק הראשון בה משמש כפרק הדוקסולוגיה של המיסה בסול מז&#8217;ור. אני לא יודע אם הקהל עשה את הקשר, אבל אנחנו התחלנו וסיימנו את הקונצרט עם אותה המוזיקה!</p> <p>מעבר לכך, אני חושש ששומרוני מבלבל כאן בין &#8220;איכותי&#8221; ו-&#8220;מוכר&#8221;. מכלול הקנטטות של באך הוא נרחב ביותר, לא כל כך מפני שיש הרבה מהן, אלא פשוט מפני שיש בהן כל כך הרבה גיוון! ובסיכומו של דבר אני מאמין שבכל הקנטטות של באך ניתן למצוא הרבה יופי והרבה עניין, ואולי גם כדאי שהקהל יכיר עוד קנטטות מלבד החמש שעליהן חוזרים כאן מחדש כל שנה.</p> <p>כשבאנו לבחור את הקנטטות לתוכניות השונות שלנו, אני מודה שממש לא התעניינתי בכמה הן &#8220;מושכות&#8221; או &#8220;מוכרות&#8221;. כל אחת מהן היא מרתקת בעיניי, ואני גם מודה כי הרבה פעמים הסיבות לבחירות שלנו הן לגמרי פרקטיות - ההתאמה של ההרכב הכלי של הקנטטה לאמצעים שלנו, מועד הביצוע שלה בלוח השנה הלותרני וגם האורך שלה. הרי בסופו של דבר אלה הם השיקולים שעמדו לנגד עיני באך בעצמו! אנו גם מעדיפים להתייחס למכלול הקנטטות כגוף יצירה שכולו מעניין ושיש בו עולם ומלואו.</p> <h3 id='____'>שרביט הניצוח - זה אותנטי?</h3> <p>ובכן, הנה שתי דוגמאות איקונוגרפיות שדליתי מעיון של 5 דקות בספרות שעומדת לרשותי (ויש הרבה כאלה). ראשית, גרמניה של ראשית המאה ה-16. שימו לב לדמות העומדת בגבה אלינו ומחזיקה בידה הימנית מטה לא ממש קטן:</p> <p class='centered'> <a href='/assets/img/reisch-margarita-philosophica-1503.jpg' target='_blank'><img class='pretty' src='/assets/img/reisch-margarita-philosophica-1503.jpg' style='width: 400px' /></a> <br /><small>Gregor Reisch: Margarita Philosophica, 1503</small> </p> <p>שנית, דוגמה יותר רלוונטית - לייפציג 1732. המנצח עומד משמאל לנגן העוגב ומניף שני גלילי נייר, כפי שהיה נהוג באותה התקופה ‪)‬הקליקו על התמונה על מנת להגדיל):</p> <p class='centered'> <a href='/assets/img/walther-musikalisches-lexicon-1732.jpg' target='_blank'><img class='pretty' src='/assets/img/walther-musikalisches-lexicon-1732.jpg' style='width: 500px' /></a> <br /><small>J. G. Walther: Musikalisches Lexicon, Leipzig 1732</small> </p> <p>שלישית, מקרה <a href='http://en.wikipedia.org/wiki/Jean-Baptiste_Lully'>ז&#8217;אן-בטיסט לולי</a>. למי שלא מכיר את הסיפור, לולי היה מנצח עם שרביט גדול שהיה מכה עמו על הרצפה, כפי שהיה נהוג באותה התקופה. פעם אחת הכה בלי משים על כף רגלו, הפצע הפך לנמק, אשר גרם חודשיים מאוחר יותר למותו של המלחין. ידוע לנו גם ממקורות ראשוניים, כי השימוש בשרביט גדול (עם התנועה מטה-מעלה) היה נהוג בחלקים של גרמניה עד לחצי השני של המאה ה-18.</p> <p>רביעית, אני לא היחיד:</p> <p class='centered'> <object height='344' width='425'><param name='movie' value='http://www.youtube.com/v/8dgL8J1OsP8&amp;hl=en&amp;fs=1&amp;rel=0' /><param name='allowFullScreen' value='true' /><param name='allowscriptaccess' value='always' /><embed src='http://www.youtube.com/v/8dgL8J1OsP8&amp;hl=en&amp;fs=1&amp;rel=0' allowfullscreen='true' type='application/x-shockwave-flash' allowscriptaccess='always' height='344' width='425' /></object> </p> <p>ולבסוף, פשוט מדובר בהעדפה אישית שלי עבור אותה התכנית ואותו הרגע. לפעמים אני מנצח עם, לפעמים בלי. אין מאחורי זה משנה סדורה, ולמען האמת אני גם לא רואה מדוע זה חשוב. גרגייב למשל מנצח (גם על מאהלר) עם קיסם…</p> </div> שרון רוזנר 2009-10-02T00:00:00-07:00 http://tom.preston-werner.com/2009/10/02/sounds-of-momentum <div dir="rtl"> <p><a href='http://notes.co.il/omers/61090.asp'>עומר שומרוני</a> כותב על פסטיבל אבו גוש, ובין היתר גם עלינו:</p> <blockquote> <p>&#8230;ההרכב החדש השני הוא &#8220;סולני באך הישראלים&#8221;, בניצוחו של שרון רוזנר. הרכב זה יורה בפסטיבל הקרוב את <a href='/concerts/2009-2010/program1'>יריית הפתיחה</a> לפרויקט שאפתני- ביצוע מחזור הקנטטות של באך בכלי תקופה ובגישת ביצוע אותנטית. ארבעת הסולנים בביצוע ישירו גם את תפקיד המקהלה, כפי שהיה מקובל בתקופת באך. כדאי לשים לב לזמרת הסופרן הסולנית בהרכב, הדס פארן, שהיא מוזיקאית מרגשת עם קול יפהפה. גם המלווים הם מטובי מבצעי המוזיקה המוקדמת בארץ.</p> </blockquote> <p class='centered'> <a href='/people/hadas-faran'><img class='pretty' title='הדס פארן' src='/assets/img/hadas_faran.jpg' style='width:200px' /> </a> <br /><a href='/people/hadas-faran'><small>הדס פארן</small></a> </p> </div> שרון רוזנר 2009-09-14T00:00:00-07:00 http://tom.preston-werner.com/2009/09/14/sounds-are-here <div dir="rtl"> <p>סוף סוף, אחרי תקופה ארוכה של הכנה, יש לנו דף של <a href="/sounds/">צלילים</a>! נכון לעכשיו תוכלו להאזין למספר קטעים מתוך <a href="/2008/12/13/christmas-debut">קונצרט הבכורה</a> שלנו (דצמבר 2008) וכן להקלטה ישנה יותר של &#8220;האלהתו של לולי&#8221; מאת <a href="/2008/09/01/francois-couperin">פרנסואה קופראן</a>, (שאותה נבצע מחדש באפריל 2010 במוזיאון תל אביב יחד עם יצירות נוספות מאת קופראן ושרפנטייה).</p> <p>מאחר שאנו מקליטים את כל הקונצרטים שלנו, אני מקווה שנוכל להוסיף לפחות קטעים נבחרים מתוך כל קונצרט לאתר, וכך תוכלו ליהנות מהמוזיקה פעם שניה. אתם גם מוזמנים להשאיר <a href="/sounds/#comments">תגובות</a> בדף הצלילים (דרך אגב, למי שניסה להגיב בעבר ולא הצליח, הבעיה תוקנה.)</p> <p>שנה טובה ולהתראות בקרוב!</p> </div> שרון רוזנר 2009-08-17T00:00:00-07:00 http://tom.preston-werner.com/2009/08/17/the-austrian-hospice <div dir="rtl"> <p><a href="http://www.neiman.co.il/?p=760">ניימן כותב</a> על ההוספיס האוסטרי:</p> <blockquote> <p>קשה למצוא את ההוספיס האוסטרי, וזאת למרות שהוא מודגש יפה במפת התיירים של ירושלים. הבעיה היא שאלא אם כן יזהירו אתכם היטב, כמו שאני עושה עכשיו, לא תחשדו בחיים שמאחורי הדלת האדומה הסתמית, שניצבת במרכז הויה-דלרוזה וצריך לצלצל בפעמון כדי שיפתחו אותה, מצוי מקום כל כך.. מקסים.</p> </blockquote> <p class="centered pretty"> <img src="/assets/img/hospice_at_night.jpg" class="pretty" title="ההוספיס האוסטרי בלילה"><br/> <small><a href="http://www.flickr.com/photos/67715696@N00/2647219750" target="_blank">מקור: פליקר</a></small> </p> <p>כל מי שהיה שם בודאי יסכים. לי זה תמיד מרגיש שם כמו חתיכה של אירופה באמצע ירושלים העתיקה. כפי שמציין ניימן, במקום נערכים קונצרטים של מוזיקה קלאסית, וגם אנחנו מופיעים שם מדי שנה (<a href="/2009/03/17/young-bach/">בפעם האחרונה</a> היה כל כך מפוצץ בקהל שנאלצנו ברגע האחרון להזיז את הקונצרט מהקאפלה לסאלון שבקומה השניה. היה צפוף אבל נפלא.)</p> <p>גם בעונה הקרובה נופיע בהוספיס &#8211; בתכנית ובה <a href="/concerts/#program_feb">ארבע קנטטות נהדרות ואהובות של באך</a>. מומלץ מאוד להגיע כי באמת יש שם אוירה מיוחדת, ואפשר גם להקדים וליהנות מהקפה והשטרודל הנהדר. אגב, הכניסה לקונצרט היא חינם.</p> </div> שרון רוזנר 2009-08-16T00:00:00-07:00 http://tom.preston-werner.com/2009/08/16/lilypond-only-for-the-brave <div dir="rtl"> <p><strong>עדכון</strong>: תוכלו להוריד חלק מהפרטיטורות בהן אנו משתמשים <a href="/scores">בדף התוים</a> שלנו.</p> <p><a href="/2009/07/26/guide-to-finding-music-on-the-net">בפוסט הקודם שלי כתבתי</a> על אתרים בהם ניתן להשיג תוים בפורמט אלקטרוני (בדרך כלל <a href="http://he.wikipedia.org/wiki/Pdf"><span class="caps">PDF</span></a>). כפי שציינתי, ברוב המקרים ניתן להוריד גם את קבצי המקור שמאפשרים לנו לערוך את התווים באמצעות תוכנה לעריכת תוים, כמובן במידה ויש לנו אותה על המחשב. כיום יש מגוון די רחב של תוכנות שונות לעריכת תוים, כאשר עדיין המלכה הבלתי מעורעת בתחום היא פינאלה, שבאופן אישי אין לי מספיק מילים בשביל לגנות אותה, אבל זה רק אני. משום מה, תוכנה זו היא עדיין הכלי שאותו מלמדים בבתי ספר למוזיקה ברחבי העולם, ושאיתו עובדים מוזיקאים רבים, אך בואו ניגש לעניינינו.</p> <h3>עריכת תוים במחשב &#8211; כיצד זה עובד ולמה זה טוב?</h3> <p>כמעט כל התוכנות האחרות לכתיבת תוים הן אינטראקטיביות &#8211; המשתמש רואה את התוים על המסך ויכול לבצע פעולות עריכה שונות (הוספה, מחיקה, הזזה וכולי) באמצעות העכבר והמקלדת. שיטת עבודה זו היא חזותית בעיקרה, והעבודה בה היא במידה רבה עבודה גראפית &#8211; המשתמש שם סימנים מוזיקליים על הדף במקומות מסויימים.</p> <p>מצד שני, המשתמש מצפה מהתוכנה להיות מסוגלת לבצע פעולות שמחייבות הבנה של התווים &#8211; למשל טרנספוזיציה (העברה לסולם אחר), או הפרדה לתפקידים, או אפילו השמעה של התווים ע&quot;י המחשב. פעולות אלה מחייבות את התוכנה להיות &#8220;אינטליגנטית&#8221; מבחינה מוזיקלית. מאחר שפונקציית ההשמעה היא דבר שמשתמשים רבים מעוניינים בו, הרבה מאמץ נעשה בתחום הזה בשנים האחרונות, וכיום יש תוכנות שמסוגלות להבין טמפו, סימוני ארטיקולציות שונים, דינמיקות וכו&#8217;, כך שלמשל מלחינים לסרטים יכולים היום עדיין לכתוב הכל בתוים, ולקבל ביצוע לגמרי לא רע של המוזיקה שלהם ע&quot;י התוכנה.</p> <p>יש כמובן הרבה סוגים של משתמשים בתוכנות האלו &#8211; מוזיקאים ברמות שונות עם מטרות שונות. יש למשל כאלה שמעוניינים לעבד יצירות קיימות להרכבים שונים, יש כאלה שסתם רוצים לשחק עם תווים ולשמוע מה יוצא מזה, יש סטודנטים שצריכים לפתור בעיות בקונטרפונקט, ויש מוזיקולוגים שצריכים דרך להכניס דוגמאות של תווים לתוך מאמרים אקדמיים. לכל קבוצה כזו יש דרישות שונות מהתוכנה ודרכים שונות לעבוד אתה.</p> <h3>אבל מה אני רוצה?</h3> <p>העניין שלי בתוכנות לכתיבת תווים הוא קצת שונה. במשך שנים רבות מאוד, למעשה עד לפני חודשים ספורים, סלדתי מכל הנושא של כתיבת תווים במחשב, בעיקר משום שתמיד החוויה היתה מאכזבת, בין אם באינטרקציה עם התוכנה, ובין אם במוצר הסופי, המודפס. ניסיתי תוכנות שונות &#8211; <a href="http://www.finalemusic.com/">פינאלה</a> (בכל גרסאותיה הרבות), <a href="http://www.sibelius.com/home/index_flash.html">סיבליוס</a>, וגם תוכנה פחות מוכרת בשם <a href="http://www.noteheads.com/">איגור</a>, שנראתה לי מעניינת בזמנו. את כל הפתרונות האלה זנחתי בסופו של דבר כי תמיד היה משהו שהפריע לי.</p> <p>בשנתיים האחרונות צץ צורך חדש שגרם לי לחקור שוב את הנושא &#8211; הכנת תפקידים. (בפעם הבאה שתקראו <a href="http://www.facebook.com/sharon.rosner">בפייסבוק</a> ש&quot;סיימתי ת&#8217;פארטים&quot; תבינו על מה מדובר). ללא-מוזיקאים שביניכם אסביר: כאשר הרכב &#8211; בין אם קאמרי או תזמורתי &#8211; מנגן יצירה, לכל אחד מהנגנים יש תווים משלו &#8211; שבהם מופיע רק התפקיד שלו. לעומת זאת, כיום את רוב היצירות מוציאים לאור בפארטיטורה (מכלול בעברית) שבה מופיעים כל התפקידים ביחד, ושמשמשת בדרך כלל רק את המנצח, או המנהל המוזיקלי.</p> <p>כאשר אנחנו ניגשים לביצוע יצירה מסויימת, בדרך כלל יהיה מאוד קל להשיג את הפארטיטורה &#8211; בין אם באינטרנט או בספריה, או בחנות תוים &#8211; אך קשה להשיג את התפקידים. במידה ומצליחים להשיג פארטיטורה באינטרנט, יש סיכוי להשיג קובץ המקור, אשר ממנו ניתן לבצע הפרדת תפקידים, אך פתרון זה בעייתי מהסיבות הבאות:</p> <ul> <li>צריך את התוכנה איתה נבנה קובץ המקור, ובדרך כלל בגלל כל מיני בעיות תאימות צריך את אותה הגרסא בדיוק.</li> <li>הרבה פעמים (במיוחד במקרה של פינאלה) פונקציית הפרדת מצריכה התערבות של המשתמש על מנת שהתוצאה תהיה משביעת רצון.</li> <li>לעיתים האיכות של הפארטיטורה עצמה היא בעייתית מלכתחילה &#8211; בין אם בחוסר נאמנות למקור או שפשוט מדובר במהדורה שעשויה גרוע &#8211; כך שתפקידים טובים לא יכולים לצאת מזה.</li> </ul> <p>תוסיפו לזה את העובדה שרוב המוזיקה שההרכב שלנו מנגן היא סה&quot;כ די נדירה! כן, אנחנו יכולים לרכוש סטים של תפקידים מברנרייטר תמורת הרבה $$$$$, אבל זה קצת מעבר ליכולת שלנו. אם כך מה עושים? האפשרות הבאה היא לחתוך ולהדביק &#8211; במובן המילולי. אני וזהר בילינו לא מעט ימים בלצלם עותקים של פארטיטורות ואז לגזור אותם לרצועות שאח&quot;כ היינו מדביקים על גליונות נייר. שולחן האוכל שלנו היה נראה כמו בית חרושת לתוים, אבל בסוף זה עלה לנו על העצבים:</p> <ul> <li>זה לוקח הרבה זמן.</li> <li>התפקידים נראים די רע (תמיד רואים את קוי הגזירה).</li> <li>התהליך מבזבז הרבה נייר.</li> <li>זה גם גומר את הידיים לגזור כל כך הרבה.</li> <li>זה לוקח הרבה זמן!</li> </ul> <p>תוסיפו לכך את העובדה שלעיתים יש צורך לעשות התאמות בטקסט המוזיקלי &#8211; למשל להחליף למפתחות מודרניים, או לעשות טרנספוזיציה לחלק מהתפקידים. ברגע שידענו שאנו הולכים לעשות מחזור קנטטות ובו כמות גדולה של יצירות להן אין לנו גישה לתפקידים, כבר ראינו שהולכת להיות לנו בעיה גדולה בנושא התפקידים.</p> <p>בנוסף לכך היה לנו עוד שיקול שקשור להכנת התפקידים: השאיפה שלנו היא לא רק להשתמש בכלים היסטוריים לביצוע המוזיקה של באך, אלא גם להשתמש ככל הניתן בתווים המקוריים בהם השתמש באך. במקרה של הקנטטות יש כיום גם פארטיטורות מקוריות וגם סטים של תפקידים ששרדו מהביצועים המקוריים של באך עצמו (מצב הישרדות המקורות הוא שונה לכל יצירה, ועל כך ארחיב בפוסט נפרד). </p> <p>הבעיה עם מסמכים אלה היא שקשה לקרוא אותם: הם כתובים בכתב יד, בהרבה מקרים ניכר בהם שהם נערכו מאוד בחופזה, והם עושים שימוש במוסכמות שהיו נהוגות לפני 300 שנה, שהן קצת שונות ממה שנהוג היום. עם זאת, החשיבות של התפקידים המקוריים היא שהם מאפשרים לנו לראות את הקנטטות דרך העיניים של מי שניגנו ושרו אותן, ולעיתים מספקים לנו הרבה מידע שפשוט לא קיים בפארטיטורה המקורית, וגם במהדורה המודרנית.</p> <p>ובכן, מצד אחד רצינו להתבסס ככל הניתן על התפקידים המקוריים בכל מקרה בו הם שרדו, ומצד שני רצינו שיהיה קל לנגנים ולזמרים שלנו לקרוא את התפקידים &#8211; וזה אומר תווים ממוחשבים. אם כך, יצאתי לדרך וערכתי מחקר קטן באינטרנט על האופציות העומדות בפנינו.</p> <h3>מדוע רוב התוכנות לא מתאימות לעריכת תפקידים</h3> <p>כפי שכבר ציינתי, ברוב התוכנות לכתיבת תווים תהליך העבודה הוא כמו במעבד תמלילים מודרני, בו עורכים את התוצאה על גבי מסך המחשב. בכל התוכנות האלו, המשתמש אמור לערוך פארטיטורה ואחר-כך להשתמש בפונקציית ההפרדה לתפקידים. עצם התהליך הזה הוא בעייתי מפני שהתפקידים מהווים בעצם מוצר משני של העבודה. כמו כן, בגלל שהתוכנות האלו (בעיקר פינאלה וסיבליוס) בנויות לעשות כל כך הרבה דברים שלא מעניינים אותי, העבודה אתן היתה מתסכלת.</p> <p>אבל הדבר שהכי הפריע לי היתה העובדה שכדי להשיג איכות טובה של תוים &#8211; מראה מסודר ונקי בלי &#8220;התנגשויות&#8221;, מרווחים טובים בין חמשות, פרישה טובה של תיבות &#8211; יש צורך לעשות הרבה עבודה ידנית. הדבר מוכר בעיקר למשתמשי פינאלה: את התוים מכניסים בשניות, אבל כדי שיראו טוב יש להשקיע שעות של עמל עם העכבר ולהסתכן בדלקת גידים. זה האבסורד: מרוב שפינאלה (ודומותיה) מנסה לעשות כל כך הרבה, היא דווקא נכשלת בדבר הכי חשוב לשמו היא נועדה!</p> <p>אם כך, אחרי שפסלתי את פינאלה וסיבליוס (כן, גם היא לא מספיק טובה), ניסיתי לראות איזה חלופות ניתן למצוא. יש כמובן הרבה תוכנות בעלות אופי חובבני (אני לא אציין אותן כאן), אבל רובן בעצם משמשות כתואמות פינאלה ומציעות את אותו הממשק ואת אותה שיטת העבודה כמו פינאלה וסיבליוס. ויש את ליליפונד.</p> <h3>ליליפונד &#8211; משהו קצת שונה</h3> <p><a href="http://lilypond.org">ליליפונד</a> היא תוכנה לכתיבת תוים שעובדת באופן קצת שונה מתוכנות אחרות. בליליפונד הדגש הוא אך ורק על איכות המוצר המוגמר &#8211; יוצרי התוכנה בעצם מכנים אותה כתוכנת &#8220;סדר דפוס אוטומטי של תוים&#8221; ולא &#8220;תוכנה לעריכת תוים&#8221;. המטרה של ליליפונד היא בראש ובראשונה להגיע לתוים באיכות גבוהה ברמה הטיפוגרפית, ובעצם כל השאר הוא משני.</p> <p>באתר של התוכנה (שׁהיא דרך אגב גם חינמית וגם תוכנת <a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%93_%D7%A4%D7%AA%D7%95%D7%97">קוד פתוח</a>) קיים <a href="http://lilypond.org/web/about/automated-engraving/">מאמר המסביר היטב</a> מה ליליפונד מנסה בעצם לעשות.</p> <p>אבל מעבר ליכולות הגבוהות של ליליפונד בסידור התוים על הדף, עצם תהליך העבודה הוא מאוד שונה. ליליפונד היא תוכנה לא אינטראקטיבית. בליליפונד העבודה היא לא חזותית &#8211; המשתמש מכין קובץ מקור שבו הוא כותב את המוזיקה בקוד מיוחד (<a href="http://lilypond.org/doc/v2.5/examples.html">הנה מספר דוגמאות</a>) ואח&quot;כ מפעיל את ליליפונד שמייצרת מקובץ המקור את התוים בפורמט <span class="caps">PDF</span>. הנה לדוגמא</p> <p>כאשר מכינים בליליפונד יצירה בה יש מספר תפקידים, ניתן להפריד כל תפקיד לקובץ משלו, ואח&quot;כ להכין קובץ פארטיטורה ובו קישורים לקבצים השונים המכילים את התפקידים. המשמעות היא שבעצם העבודה כאן היא הפוכה &#8211; קודם כל מכינים כל תפקיד בנפרד, ורק אח&quot;כ מחברים אותם לפארטיטורה. מה שיפה בשיטת עבודה זו הוא שברגע שכל התפקידים מוכנים, העבודה בעצם נגמרה, ואת הפארטיטורה מקבלים בחינם! מאחר שהתפקידים הם בעצם אלה שמעניינים אותי, השיטה הזו נראית לי הרבה יותר הגיונית.</p> <p>עוד דבר שיפה בליליפונד הוא העובדה שכמעט 100% מהזמן שלי מוקדש להכנסת התוכן המוזיקלי למחשב ולא לתיקון של טעויות בסידור התוים על הדף (כפי שהייתי צריך לעשות שוב ושוב בפינאלה.) יש פתרון מובנה לטקסט עבור מוזיקה קולית, ופתרון לבאס ממוספר (<a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%90%D7%A1%D7%95_%D7%A7%D7%95%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%90%D7%95">קונטינואו</a>), וניתן בקלות רבה אפילו לעשות טרנספוזיציה.</p> <p>אבל בכל זאת, לליליפונד יש גם חסרון אחד גדול &#8211; חוסר האינטראקטיביות (למרות שכיום כבר קיימים פתרונות חלקיים שונים לבעיה זו). בליליפונד אי אפשר לראות טעויות מיד, אלא צריך כל פעם לבצע את ההתמרה ואז לראות היכן טעיתי אם בכלל. אבל ככל שאני משתמש יותר בתוכנה, כך אני עושה פחות טעויות וקצב העבודה שלי משתפר כל הזמן. גם עצם דרך ההכנסה של התוים, באמצעות קודים, יכולה להרתיע רבים, שכן רוב האנשים היום רגילים לעבודה חזותית מול המחשב.</p> <p>לכן הכותרת של הפוסט הזה היא &#8220;לאמיצים בלבד&#8221;, שכן רק אנשים אמיצים יעזו להתמודד עמה, אבל לדעתי הכלי הזה שם מאחור את כל הכלים האחרים בכל מה שנוגע לאיכות התוים ולמהירות העבודה. עד עתה הכנתי תפקידים (ואיתם פארטיטורות) לקנטטות 150, 155, 196, 17, ולמיסה בסול מז&#8217;ור (שאנו <a href="/concerts/">נבצע</a> בעוד כחודשיים), וככל שאני מוסיף להשתמש בליליפונד, אני גם בונה כלים על מנת לחסוך לעצמי עבודה (אני מקווה לחלוק גם את הכלים שלי וגם את המוזיקה בקרוב.)</p> <p>לסיכום &#8211; לאמיצים שבכם: לכו על זה, התוצאה בהחלט שווה את ההשקעה של זמן בלימוד התוכנה. ליליפונד גם מלווה בתיעוד מצויין בסה&quot;כ, ובקהילה מאוד משגשגת של משתמשים ומפתחים. הנה מספר קישורים לאלה שרוצים ללמוד עוד:</p> <ul> <li><a href="http://www.musicbyandrew.ca/finale-lilypond-1.html">השוואה בין פינאלה לליליפונד</a></li> <li><a href="http://lilypond.org/doc/v2.12/Documentation/user/lilypond-learning/index">מדריך למשתמש</a></li> <li><a href="http://lilypond.org/doc/v2.12/Documentation/user/lilypond/index">מדריך תיווי</a></li> <li><a href="http://lilypond.org/doc/v2.12/input/lsr/lilypond-snippets/index">אוסף דוגמאות תיווי</a> (מאוד שימושי, מסודר לפי נושאים)</li> </ul> </div> שרון רוזנר 2009-07-26T00:00:00-07:00 http://tom.preston-werner.com/2009/07/26/guide-to-finding-music-on-the-net <div dir="rtl"> <p>האינטרנט הופך אט אט להיות כלי מרכזי עבור מוזיקאים המחפשים תווים ליצירות שונות ומשונות. הדבר נכון אף יותר עבור אלה מאיתנו שעוסקים במוזיקה עתיקה - שכן לעיתים קרובות מדובר ביצירות מאוד נדירות שחלקן מעולם לא הוצא לאור. במקרים כאלה, רוב הסיכויים שלא נוכל למצוא את מבוקשנו בספריות המוזיקליות בארץ, למרות שסך הכל המצב שם לא כל כך רע (למשל בספריה למדעי הרוח בהר הצופים תוכלו למצוא פקסימילה של כל כתבי שרפנטייה - אוצר בלום של מוזיקה.) </p> <p>כמובן שנוכל תמיד לעלות על מטוס ולבקר בברלין, לייפציג, פאריס או האג, או להזמין (ביוקר רב) עותקי פקסימילה של כתבי יד וספרים מקוריים מהמאה ה-17, אך לפעמים אין בכך כל צורך, וכל מה שעלינו לעשות הוא לגלוש קצת באינטרנט ולמצוא שם אוצרות אמיתיים. </p> <p>הבעיה היא כמובן, היכן לחפש. במקרה שלפנינו, גוגל לא יכולים לעזור הרבה, למרות שאם יודעים מה לכתוב בתיבת החיפוש, ניתן להיעזר גם בכלי הזה. רוב המוזיקה העתיקה באינטרנט נמצאת במספר אתרים, אשר לכל אחד מהם דגשים שונים בנוגע לרפרטואר, ואשר לרובם ככולם ניתן גם לתרום תווים וכך להרחיב את המאגר. </p> <p>כמעט בכל האתרים האלה התווים הם פרי עבודתם של עורכים חובבים, מה שלעיתים גם משפיע על האיכות והדיוק של התווים. עבור היצירות היותר פופולאריות, ניתן הרבה פעמים למצוא מספר מהדורות שונות. בכל מקרה, יש לבדוק בכל מקרה את איכות התווים שאנו מורידים - הן מבחינת המראה וקלות הקריאה שלהם והן מבחינת הנאמנות למקור - נושא שהוא בעייתי גם במקרה של מהדורות "urtext" שנמכרות באופן מסחרי. </p> <p>עוד היבט של החיפוש אחר התויים הוא הנושא של תפקידים לביצוע. הנושא הזה הוא כאוב גם בלי קשר לתווים באינטרנט - פוסט על כך יבוא בקרוב - שכן הרבה פעמים מאוד קל למצוא פרטיטורה בה מופיעים כל התפקידים לביצוע, אך קשה מאוד למצוא תפקידים נפרדים. בדרך כלל הרכישה של סט תפקידים מהוצאה לאור היא מאוד יקרה, וכמו שציינתי קודם, לגבי היצירות היותר נדירות, הרבה פעמים אין בנמצא תפקידים לביצוע כלל. </p> <p>כאן באים אתרי התווים לעזרתנו ובדרך כלך יכולים לעזור לנו מאוד. חלק מהאתרים כוללים גם תפקידים נפרדים עבור כל יצירה. במקרים אחרים, נוכל להוריד את קובץ המקור של הפרטיטורה - קובץ פינאלה, סיבליוס, ליליפונד או כל תוכנה אחרת לכתיבת תווים - ולהשתמש בתוכנה המקורית על מנת להפריד תפקידים. </p> <p>המדריך שלהלן אינו מושלם - קיימים באינטרנט עשרות אתרים פרטיים המכילים יצירות אזוטריות שונות - אך הוא מנסה להקיף את האתרים הראשיים בהם ניתן למצוא מוזיקה עתיקה. עבור כל אתר אני מפרט את הרפרטואר המוצע, אוצרות בולטים, יתרונות וחסרונות. אז הנה: </p> <h3><a href="http://icking-music-archive.org/">ארכיון ורנר איקינג - icking-music-archive.org</a></h3> <p>ארכיון ורנר איקינג הינו אחד מאתרי התווים הותיקים ביותר באינטרנט, עם טונות של מוזיקה עתיקה, אך קצת קשה לחפש בו. </p> <p><strong>רפרטואר</strong>: בעיקר מוזיקה קאמרית, המון סונטות וטריו-סונטות, הרבה מאוד עיבודים להרכבי כלי נשיפה (חליליות וכלי נשיפה ממתכת.) הרבה מוזיקה גרמנית. </p> <p><strong>אוצרות בולטים</strong>: אין פריטים בולטים במיוחד - אבל הרבה מהם מאוד מעניינים - <a href="http://icking-music-archive.org/ByComposer.php">רשימת המלחינים</a> מאוד ארוכה ומגוונת. </p> <p><strong>יתרונות</strong>: רפרטואר מאוד מגוון, לרוב היצירות יש תפקידים לביצוע, בדרך כלל איכות התווים היא טובה והם נאמנים למקור, באתר יש גם רשימה של <a href="http://icking-music-archive.org/scores/Events.php">יצירות חדשות שנוספו לאחרונה</a>. </p> <p><strong>חסרונות</strong>: קשה לחפש רפרטואר ספציפי, איכות התווים משתנה ויש לבדוק כל מקרה לגופו, בחלק ניכר מהתווים מדובר בעיבודים לכלים אחרים, כך שבמקרים רבים אין להם שימוש אמיתי, אי אפשר לקבל עדכון על יצירות חדשות. </p> <h3><a href="http://www.cpdl.org/">הספריה המקהלתית הפומבית - cpdl.org</a></h3> <p>אתר זה, גם הוא ותיק, הינו המקור הראשי ליצירות קוליות באינטרנט. </p> <p><strong>רפרטואר</strong>: יצירות מקהלתיות וקוליות - רובן ליטורגיות, הרבה מאוד בארוק וגם לא מעט רנסאנס. טונה של מדריגלים. </p> <p><strong>אוצרות בולטים</strong>: <a href="http://www.cpdl.org/wiki/index.php/Schuetz">שיץ</a>, <a href="http://www.cpdl.org/wiki/index.php/Handel">הנדל</a>, <a href="http://www.cpdl.org/wiki/index.php/Purcell">פרסל</a>, <a href="http://www.cpdl.org/wiki/index.php/Monteverdi">מונטוורדי</a> </p> <p><strong>יתרונות</strong>: הרבה יצירות של מלחינים מרכזיים, חיפוש די טוב, קטגוריות לפי תקופות, לאומים, ז'אנרים, טקסטים קאנוניים, הרכבים קוליים וכד', תרגומים לחלק מהטקסטים, <a href="http://www.cpdl.org/wiki/index.php?title=Special:RecentChanges&feed=rss">קישור רסס</a> לקבלת עדכונים על יצירות חדשות שהתווספו למאגר. </p> <p><strong>חסרונות</strong>: מעט יצירות של מלחינים פחות ידועים, איכות התווים משתנה מטוב מאוד עד גרוע ביותר. במקרים רבים הנאמנות למקור מאוד בעייתית, במקרים רבים מדובר בפרטיטורות קוליות (כלומר ללא תפקידי התזמורת), בדרך כלל אין תפקידים לביצוע עבור נגנים. </p> <h3><a href="http://imslp.org/">ספריית התווים הבינלאומית - imslp.org</a></h3> <p>אתר שנסגר בעבר על רקע בעיות של זכויות יוצרים, אבל נפתח מחדש לפני שנים מספר. אתר שונה בכך שרוב התווים בו הם בעצם סריקה של מהדורות ישנות שעברו לרשות הציבור. אתר זה מתפתח כיום במהירות רבה. </p> <p><strong>רפרטואר</strong>: מאוד מגוון - מוזיקה למקלדות, מוזיקה תזמורתית, אופרות ועוד. </p> <p><strong>אוצרות בולטים</strong>: כתבי יד מהאוסף של אנדרה דניקן פילידור ובהם אופרות ובלטים של <a href="http://imslp.org/wiki/Category:Lully,_Jean-Baptiste">לולי</a>, פקסימיליות של <a href="http://imslp.org/wiki/Category:Couperin,_Fran%C3%A7ois">קופראן</a>, אוטוגרף של <a href="http://imslp.org/wiki/St._Matthew_Passion,_BWV_244_%28Bach,_Johann_Sebastian%29#Full_Scores">המתאוס פאסיון</a> (בצבע!). </p> <p><strong>יתרונות</strong>: הרבה פקסימיליות, האתר מתעדכן לעיתים תכופות, ברוב המקרים איכות התוים מצויינת. </p> <p><strong>חסרונות</strong>: חלק מהתווים הסרוקים הם ממהדורות מיושנות (למשל באך), החיפוש לא קל, בדרך כלל אין תפקידים לביצוע, אין אפשרות לקבל עדכונים על יצירות חדשות. </p> <h3><a href="http://nicolas.sceaux.free.fr/">האתר של ניקולה סו - nicolas.sceaux.free.fr</a></h3> <p>למרות שאני מנסה להתמקד באתרים הראשיים שמכילים תרומות תווים של אנשים רבים, הנה אתר פרטי שבהחלט שווה להסתובב בו - האתר של ניקולה סו, בחור צרפתי שעורך מהדורות מעולות. </p> <p><strong>רפרטואר</strong>: בעיקר בארוק צרפתי. </p> <p><strong>אוצרות בולטים</strong>: "האציל הבורגני" של לולי, "דוד ויונתן" של שפרנטייה, "אומנות הנגינה בצ'מבלו" ומוטטים של פרנסואה קופראן, "משיח" של הנדל. </p> <p><strong>יתרונות</strong>: איכות תווים מעולה, גם מבחינת המראה וגם מבחינת הנאמנות למקור, תפקידים לביצוע. </p> <p><strong>חסרונות</strong>: חוץ מזה שמדובר באוסף קטן יחסית, אין ממש. </p> <h3>אתרים נוספים:</h3> <p>כפי שציינתי קודם, קיימים באינטרנט אתרים רבים של אנשים פרטיים אשר מעוניינים לחלוק את פרי עבודתם. כמו כן, ישנם אתרים רבים של ספריות או ארגונים שונים, המציעים פקסימיליות של מוזיקה עתיקה. </p> <p>קשה מאוד לסכם את כל האתרים שיש ברשימה אחת, אבל רשימה מאוד מעניינת של אתרים איכותיים תוכלו למצוא <a href="http://imslp.org/wiki/IMSLP:Other_music_score_websites">באתר imslp.org</a>. </p> <h3>לסיכום</h3> <p>יש כיום לא מעט חומר טוב באינטרנט, אבל עדיין הבעיה העיקרית היא למצוא את מה שאנו מחפשים, אבל עם השקעה של זמן (ומעט מזל) ניתן למצוא אוצרות אמיתיים. אני מקווה מאוד שהמדריך הקצר הזה יעזור למחפשים שביניכם. אם אתם יודעים על עוד אתרים מעניינים ובהם תווים של מוזיקה עתיקה, הגיבו והוסיפו קישורים. </p> </div> שרון רוזנר 2009-06-18T00:00:00-07:00 http://tom.preston-werner.com/2009/06/18/almost-everything-about-bachs-cantatas <div dir="rtl"> <p>המוזיקה של באך היא ללא ספק אחת התופעות המופלאות בעולמנו. יש בה כל כך הרבה יופי, כל כך הרבה היבטים והקשרים מעניינים, ובטוחני כי גם בעוד מאות שנים ימצאו אנשים עניין חדש ביצירות באך. למעשה, האוקיינוס הזה כה גדול, שאנשים המעוניינים להכיר את באך יותר לעומק שואלים את עצמם: מאיפה להתחיל? </p> <p>ובכן, במקרה של הקנטטות לפחות, התשובה ברורה: <a href="http://www.bach-cantatas.com/">אתר הקנטטות של באך</a>. באתר זה תוכלו למצוא (כמעט) הכל על הקנטטות - החל בהסברים של מושגים כגון <a href="http://www.bach-cantatas.com/Lutheran.htm">לוח השנה הלותרני</a>, המשך ברשימת הקנטטות לפי מאפיינים שונים (למשל <a href="http://www.bach-cantatas.com/Date.htm">מועדי הביצוע המקוריים</a>, או <a href="http://www.bach-cantatas.com/Score-Table-Voice.htm">הרכבים</a>), וכלה בתיעוד פרטני לכל קנטטה (לדוגמא <a href="http://www.bach-cantatas.com/BWV4">קנטטה 4 האהובה</a>)- כולל דיונים בהקלטות שונות של הקנטטות. כמו כן באתר אפשרות להאזין לביצועים של <a href="http://www.bach-cantatas.com/Performers/Leusink.htm">פטר יאן לסינק והבאך קולגיום הולנד</a> לכמעט כל הקנטטות הדתיות. </p> <p>עוד באתר דיונים בסוגיות ביצוע שונות (למשל "<a href="/2008/11/27/choir-or-soloists">אחד לתפקיד</a>" - נושא שתמיד מעורר רגשות עזים), חומר רקע על הכוראלים השזורים בקנטטות, וכן חומר על יצירותיו האחרות של באך. ובנוסף לכך - תרגומים של הטקסטים של הקנטטות לשפות שונות: אנגלית, גרמנית, רוסית, הולנדית ואפילו עברית (מהם <a href="http://www.bach-cantatas.com/Texts/BWV155-Heb6.htm">גם</a> <a href="http://www.bach-cantatas.com/Texts/BWV170-Heb6.htm">כמה</a> <a href="http://www.bach-cantatas.com/Texts/BWV62-Heb6.htm">של</a> <a href="http://www.bach-cantatas.com/Texts/BWV151-Heb6.htm">עבדכם</a> <a href="http://www.bach-cantatas.com/Texts/BWV150-Heb6.htm">הנאמן</a>). </p> <p class="centered pretty"> <img src="http://www.bach-cantatas.com/Pic-Members/Oron-Aryeh-2.jpg" class="pretty" title="אריה אורון"> </p> <p>את האתר הקים ומתחזק עד היום בחור משלנו: אריה אורון, איש נחמד ונדיב, וללא ספק אחד המומחים הגדולים בארץ לבאך בכלל ולקנטטות בפרט. אריה הוא גם זה שתרם את רוב התרגומים לעברית לאתר (הוא גם זה שתרגם את הטקסטים <a href="/2009/06/02/cantus-colln-in-israel">לקונצרט היפה של קנטוס קלן</a> לפני מספר שבועות.) כאשר התחלנו לתכנן את מחזור הקנטטות שלנו אי שם באפריל 2008, אריה היה אחד האנשים שייעצו לנו ועזרו לנו לגבש את הרעיון. </p> <p> <p>לצד אתר הקנטטות פועלת גם <a href="http://launch.groups.yahoo.com/group/BachCantatas/">קבוצת דיון</a>, אשר דנה בכל שבוע בקנטטה אחרת. למעשה, רוב החומר באתר הינו תוצר של הדיונים בין האנשים השונים - דבר יפה כשלעצמו. </p> </p> <p>בדומה לנושא בו הוא עוסק, אתר הקנטטות של באך הוא בעצמו אוקיינוס - בקלות אפשר להרחיק אל לב ים ולבלות בו שעות על גבי שעות. זה רק תלוי בכם - כמה עמוק תרצו להגיע! </p> </div> שרון רוזנר 2009-06-02T00:00:00-07:00 http://tom.preston-werner.com/2009/06/02/cantus-colln-in-israel <div dir="rtl"> <p>האנסמבל הגרמני <a href="http://www.cantuscoelln.com/">קנטוס קלן</a> מגיע לארץ לקונצרט חד-פעמי ביום ראשון הקרוב במסגרת <a href="http://israel-festival.org.il">פסטיבל ישראל</a>. לקראת הקונצרט ערך מבקר המוזיקה עומר שומרוני ראיון עם מנצח האנסמבל, <a href="http://www.notes.co.il/omers/57035.asp">קונרד יונגהנל</a>. אחת הנקודות המעניינות היא היותו של האנסמבל עצמאי מבחינה כלכלית: </p> <blockquote> <p>יש בגרמניה 70 בתי אופרה ו- 140 תזמורות סימפוניות. כולם זוכים לתמיכה מהרשויות. זה עולה המון כסף, ולקטנים לא נשאר. זה ממש לא משתלם להיות אנסמבל בארוק בגרמניה, כי צריך לעבוד הרבה יותר קשה. למרות זאת הזמרים והנגנים נשארים איתי לאורך שנים, כי הם אוהבים את ההרכב. </p> </blockquote> <p>בראיון עולה גם השאלה של <a href="/2008/11/27/choir-or-soloists/">ביצוע הקנטטות ללא מקהלה</a>, המאפיין את העבודה של הרכבים כדוגמת קנטוס קלן, ושבו גם <a href="/about">האנסמבל שלנו</a> נוקט. בשביל יונגהנל לא מדובר בגישה דוגמטית אלא במשהו טבעי: </p> <blockquote> <p><strong>הגישה שלך לביצוע עם סולנים במקום מקהלה נבעה ממחקר היסטורי, או רק מתפיסה ביצועית?</strong> <br/>אני מכיר היטב את המחקרים המוזיקולוגיים שנעשו בעניין הזה, אבל לא משם יצאתי. זו היתה יותר התפתחות טבעית. בהתחלה ביצענו מוזיקה מהבארוק המוקדם, כמו זו של יוהאן-הרמן שיין ותקופתו, ושם ברור שיש רק סולנים. בהמשך ההרכב התפתח והוסיף גם נגנים, ואז חשבנו- למה לא לבצע גם באך באותה צורה? הרי ככה הרב-קוליות של באך נשמעת הרבה יותר טוב מאשר עם מקהלה גדולה, כיוון שהמירקם שקוף והקולות השונים נשמעים הרבה יותר ברור. אז ניסינו, וגילינו שזה באמת עובד. </p> </blockquote> <p>אנסמבל קנטוס קלן יופיע בירושלים ביום ראשון הקרוב, 7/6/2009 בערב בתאטרון ירושלים בתכנית ובה בין היתר מוזיקה מאת בוקסטהודה, באך, רוזנמולר, וקמאן וברונס. מומלץ מאוד... </p> </div> שרון רוזנר 2009-05-24T00:00:00-07:00 http://tom.preston-werner.com/2009/05/24/new-website-is-up <div dir="rtl"> <p>אחרי כחודשיים של עבודה מאומצת, האתר החדש סוף סוף עולה לאויר. עדיין יש מספר דפים שחסרים, ואני אשתדל להוסיף אותם בימים הקרובים. בכל מקרה אם אתם מוצאים באגים באתר או שיש לכם הערות, <a href="mailto:bachsoloists@gmail.com">כתבו לי</a>. </p> <p>בנוסף, הפליירים של מחזור הקנטטות יהיו מוכנים מחר ויחולקו בפסטיבל אבו גוש שמתקיים בסוף השבוע הקרוב. </p> </div> שרון רוזנר 2009-03-17T00:00:00-07:00 http://tom.preston-werner.com/2009/03/17/young-bach <div dir="rtl"> <p>למרות שיוהאן סבסטיאן באך כתב את רוב המוזיקה הדתית שלו בלייפציג, שרדו גם קנטטות מוקדמות יותר שכתב מוקדם יותר, במקומות כמו ויימאר ומילהאוזן. בתכנית זו יבצעו סולני באך הישראלים בניצוח שרון רוזנר שלוש קנטטות מוקדמות מאת באך, ויחד איתן כוראל-פרלודים בעיבוד לכלי קשת וקונטינואו. </p> <p>את התכנית פותחת הקנטטה "עד מתי אלוהי, עד מתי?" (רי"ב 155), יצירה שכתב באך במהלך עבודתו בויימאר. קנטטה זו, מבוססת על טקסט מאת זלומו פראנק, שבמרכזו הרעיון שעל המאמין לפנות לאלוהים בזמן צרה, והאל הוא זה שיוביל את המאמין אל הישועה. באך עושה בקנטטה זו שימוש בקולות באופן האלגורי המסורתי: הסופרן הוא קולה של הנפש, הבאס מייצג את הגואל, האלט הוא קול האמונה והטנור הוא קול התקווה. </p> <p>הקנטטה השנייה בתכנית, "אליך ה' אשא נפשי" (רי"ב 150), נחשבת ע"י חלק מחוקרי באך כקנטטה המוקדמת ביותר שלו ששרדה, אשר נכתבה בזמן היותו עוגבר בן כ-20 שנה בלבד בארנשטדט. בשבעת פרקי יצירה זו מביע המלחין בצלילים את הכאב של חיי היום-יום, הבא לידי ביטוי בהרמוניה כרומטית ומיוסרת, ואת התקווה לישועה במנגינות קופצניות בקולות ובכלים המלווים. הקנטטה מסתיימת בשאקונה (במקור ריקוד המבוסס על באס חוזר) ובה חוזרים שוב ושוב הקולות על דבקותם באל כמקור כח להתעלות מעל סבלות העולם הזה. </p> <p>את התכנית חותמת הקנטטה "ה' זכרנו, יברך" (רי"ב 196), אשר נכתבה לרגל חתונה עם טקסט המבוסס על תהילים קטו. יצירה זו, אשר שייכת לתקופת היותו של באך מועסק במולהאוזן ב-1707/8, נפתחת בסינפוניה כלית ואחריה המקהלה בפוגה חגיגית על המילים "ה' זכרנו יברך, יברך את-בית ישראל, יברך את בית אהרן." הפרקים הבאים ממשיכים באותה שמחה וחגיגיות. הקנטטה מסתיימת במילים "ברוכים אתם לה' עושה שמים וארץ. אמן." </p> <p>בין הקנטטות יבצעו סולני באך הישראלים כוראל-פרלודים מאת באך בעיבוד לתזמורת. יצירות אלה, אשר באך כתב במקור לעוגב, מבוססות על מנגינות המזמורים בכנסייה הלותרנית. ביצירות אלה מפגין באך את סגנונו הייחודי ואת כושר ההמצאה שלו שאין לו אח ורע. </p> <p>תוכנית זו תוגש במועדים הבאים:</p> <p><strong>היכל מאיר ניצן, ראשון לציון</strong> <br/>ראשון 29/03/2009 בשעה 21:00 <br/>כרטיסים: 90/70 ש"ח, להזמנות: 03-9488688 </p> <p><strong>כנסיית סנט ג'והן, חיפה</strong> <br/>שבת 25/04/2009 בשעה 12:00 <br/>כרטיסים: 80/60 ש"ח, להזמנות: 054-2463956 </p> <p><strong>ההוספיס האוסטרי, ירושלים</strong> <br/>ראשון 26/04/2009 בשעה 20:00 <br/>הכניסה חינם. לפרטים: 02-6265800 </p> </div> שרון רוזנר 2009-01-04T00:00:00-08:00 http://tom.preston-werner.com/2009/01/04/outside-the-patron's-court <div dir="rtl"> <p>לקראת הופעת הבכורה שלנו בחג המולד 2008, <a href="http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,409,209,31281,.aspx">כתב עלינו</a> נעם בן זאב (הארץ, 26/12/2008): </p> <blockquote> <p>יש משימה מוסיקלית שרבים שואפים להשיגה, אבל רק מעטים מצליחים לגייס את התעוזה המוסיקלית ואת משאבי ההפקה כדי להגשים זאת: ביצוע כל הקנטטות שהלחין יוהאן סבסטיאן באך. בימי באך היה זה דבר טבעי: המלחין, כאחראי על השגרה הדתית-מוסיקלית בחצר הפטרון שלו או בעירו, נקרא לספק בכל יום ראשון יצירה מוסיקלית טקסית שתתאים ללוח השנה הלותרני. </p> <p>לבאך, כמו לכל מלחיני תקופתו, זה היה חלק מדרישות התפקיד, והוא אכן הלחין יותר מ-300 יצירות כאלה, שמהן שרדו כ-200 שנקראו קנטטות ונועדו ללוות את הטקס הקדוש בכל יום ראשון, בשירה ובנגינה. כיום, לעומת זאת, נראית המשימה הרקוליאנית: "היו לו יומיים לכתוב ויומיים לעשות חזרות, עם אנסמבלים וזמרים לא הכי משובחים", אומר נגן הוויולה דה-גמבה והמנצח שרון רוזנר, "והוא הצליח להכניס ליצירות הללו את כל חידושי זמנו ובעיקר הדרמה וההבעה של האופרה - עם רצ'יטטיווים ואריות חדשניות, וציור בצלילים של מלים. אנחנו עושים דרך ארוכה כדי להבין את כל זאת, ללכת אל העבר, להביע היום את מה שאז היה מובן מאליו, סגנון חי ועכשווי". </p> <p>רוזנר, ובת זוגו נגנית הצ'מבלו זהר שפי, החליטו - לראשונה בישראל - להתחיל בביצוע מחזור אותנטי של הקנטטות, על פי הסדר שבו הועלו בכנסייה בימי באך, ולצורך כך הקימו אנסמבל חדש: "סולני באך הישראלים", שיפתח את ביצועי באך בקנטטה 62 "בוא עתה גואל הגויים", קנטטה 151 "נחמה מתוקה, ישוע שלי בא", ומוטט 230 "הללו את ה' כל גויים" על פי תהילים קי"ז (בכנסיית סנט ג'ון בחיפה, הערב ב-20:30; כנסיית קריית יערים אבו גוש, מחר ב-12:00. </p> <p class="centered pretty"> <img src="http://images.mouse.co.il/storage/c/f/490shefi_sharon.jpg" class="centered" style="width:400px;"> </p> <p>הרעיון לנגן את מחזור הקנטטות נבט לאטו, וכשהציעו אותו למנהל תוכניות המוסיקה באבו גוש גרשון כהן התברר שהוא נפל על קרקע פורייה כי כהן עצמו השתעשע ברעיון שנים ארוכות. כ-14 נגנים וזמרים ישתתפו בביצוע, בכלים אותנטיים ועל פי הגישה ההיסטורית: "רבים התרגלו למוסכמות הרומנטית של מקהלות כבירות ונפח צלילי גדול בביצוע באך", אומר רוזנר, "אבל אפילו שהמוסיקה אכן כבירה אין זה אומר שנחוצים אנסמבלים עצומים כדי לבצע אותה - ולראיה הביצוע בתקופתו של באך עצמו, שהיה צנוע ומצומצם". חברי האנסמבל יזכו למשכורות: "בקנה מידה ישראלי אמנם, ולכן צנועות - אבל לפחות הן יינתנו", אומרים השניים. </p> <p>ומאין יבוא המימון לפרויקט? </p> <p>"למוסיקה הקלאסית תמיד היו פטרונים, בוודאי בתקופתו של באך, אבל במובן זה בחרנו דווקא לא ללכת בדרך האותנטית, ולא להזדקק לתמיכות ממסדיות או תרומות פרטיות, אלא להתבסס על מכירת הכרטיסים. אנחנו לא חולמים להתעשר ומקווים שהקהל יבוא - ויאהב". </p> </blockquote> </div> שרון רוזנר 2008-12-13T00:00:00-08:00 http://tom.preston-werner.com/2008/12/13/christmas-debut <div dir="rtl"> <p>חג המולד 2008 מביא לבמות הישראליות הרכב חדש: סולני באך הישראלים. אנסמבל חדש זה מתמקד בביצוע המוזיקה של יוהאן סבסטיאן באך בגישת ביצוע היסטורית ועל כלי התקופה. אנסמבל סולני באך הישראלים, בו חברים טובי המוזיקאים בארץ, הוקם על מנת לבצע את המוזיקה הליטורגית של באך ובמיוחד את הקנטטות הדתיות שלו. סולני באך הישראלים מתעתדים בשנה הבאה לבצע לראשונה בישראל מחזור קנטטות באך אותנטי על פי לוח השנה הלותרני. </p> <p>בתכנית הביכורים שלו מגיש האנסמבל תכנית שכולה באך ובה קנטטה 62 "בוא עתה גואל הגויים", קנטטה 151 "נחמה מתוקה, ישוע שלי בא" ומוטט 230 "הללו את ה' כל גויים" על פי תהילים קיז. על סולני באך הישראלים מנצח שרון רוזנר. </p> <p><strong>כנסיית סנט ג'והן, חיפה</strong> <br/>שישי 26/12/2008 בשעה 20:30 <br/>כרטיסים: 90/70 ש"ח, להזמנות: גרבר 04-8384777 </p> <p><strong>כנסיית קרית-יערים, אבו גוש</strong> <br/>שבת 27/12/2008 בשעה 12:00 <br/>כרטיסים: 110/80 ש"ח, להזמנות: קסטל 8965* </p> </div> שרון רוזנר 2008-11-27T00:00:00-08:00 http://tom.preston-werner.com/2008/11/27/choir-or-soloists <div dir="rtl"> <p>שלושים השנים האחרונות היו עדות לפולמוס חריף בין חוקרי באך הנוגע לשאלה מהי הדרך האותנטית ביותר לבצע את הקנטטות (והיצירות הקוליות האחרות) של באך, ובאיזה הרכב של זמרים. עיקר התרומה להבנה חדשה של הסוגיה בא מכיוונם של ג'ושוע ריפקין ואנדרו פארוט, אשר גורסים כי כל העדויות מצביעות על כך שבאך השתמש ברוב הקנטטות שלו בהרכב בן 4 זמרים וללא מקהלה. מין העבר השני ניצבים טון קופמן, כריסטוף וולף ואחרים, הטוענים כי באך השתמש במקהלה בת 12 עד 16 זמרים. </p> <p>אולם בבואנו ללמוד סוגיה זו, הסתבר לנו כי השאלה אינה האם להשתמש במקהלה או מה גודל המקהלה האידאלי, אלא מהו תפקידה של המקהלה אצל באך ומלחינים אחרים בני המקום והתקופה, שכן התפיסה הנהוגה כיום לגבי מקהלה היא שונה לחלוטין מזו של הבארוק. עבור באך ובני תקופתו, ההבחנה לא היתה בין סולנים וזמרי מקהלה, אלא בין 'קונצרטיסטים' (concertisten) ו'ריפייניסטים' (ripienisten). הקונצרטיסטים הם הזמרים אשר שרים גם את קטעי האנסמבל וגם את קטעי הסולו לאורך כל הקנטטה, והם בעצם "המסד של כל הקונצ'רטו" כפי שתיאר זאת פרטוריוס ב-1619. הריפייניסטים (מלשון ripieno, 'מלא') הם כוחות נוספים בהם משתמשים על מנת 'למלא' את האנסמבל. </p> <p>אם כך יש לנו שתי קבוצות זמרים: הקונצרטיסטים אשר מהווים את הבסיס ואשר "נבחרים כזמרים הטובים ביותר; כאן נמצאים המבצעים הראשיים והכיוון המוזיקלי" (פרטוריוס, 1619). הריפייני לעומת זאת הם זמרים נוספים אשר נמצאים שם רק "על פי הנסיבות, להוספת יופי או להרכב מלא יותר, ושניתן לוותר עליהם לגמרי אם אין מספיק מוזיקאים." (אותו המקום). מלחינים מתקופת הבארוק השתמשו לעיתים ברובריקות בנות שני מספרים על מנת לציין את מספר המוזיקאים הנחוצים לביצוע יצירה, למשל "ל-16 או 21". המספר הראשון הינו מספר הקונצרטיסטים (זמרים ונגנים), המספר השני כולל 5 ריפייניסטים נוספים. גם באך השתמש ברובריקה דומה בקנטטה רי"ב 71: "ל-18 או 22 אם רוצים." עיון בתווים מראה כי קנטטה זו כתובה להרכב בו 14 כלי נגינה (לא כולל קונטינואו) ו-4 קולות. אם ניקח את הרובריקה של באך פשוטו כמשמעו, לא רק שהזמרים הקונצרטיסטים מונים 4 בלבד, אלא זהו גם גודל קבוצת הריפייני! </p> <p>למעשה, ברוב יצירותיו הקוליות של באך אין שום עדות לכך שהוא השתמש בריפייני. הגישה הנהוגה כיום לביצוע יצירות באך בה מקהלה בת לפחות 3 זמרים בכל קול שרה את קטעי המקהלה, ואילו קבוצה נפרדת של סולנים שרה אך ורק את האריות (והרצ'יטטיבים), היא למעשה הפוכה מהגישה שעל פי כל העדויות היתה נהוגה בימי באך. </p> </div> שרון רוזנר 2008-11-01T00:00:00-07:00 http://tom.preston-werner.com/2008/11/01/inner-ring <div dir="rtl"> <p>לוח השנה הלותרני סובב שני אירועים מרכזיים: חג המולד (לידתו של ישוע), והפסחא (קימתו לתחיה של ישוע לאחר צליבתו). חג המולד קבוע ב-25 בדצמבר, וסביבו נקבעים מספר מועדים ותקופות. הפסחא נקבע ביום א' לאחר ירח מלא לאחר שוויון יום ולילה (equinox) האביבי ולפיו נקבעים המועדים הנותרים בשנה. המחזור מתחיל כארבעה שבועות לפני חג המולד עם הציפייה להולדת המשיח, וממשיך עם חג המולד ותקופת ההתגלות שלאחר החג. החלק השני של השנה מתחיל 70 יום לפני הפסחא וממשיך עד הפסחא. לאחר הפסחא מתחילה תקופת השילוש, אשר חותמת את המחזור עד לדצמבר הבא. </p> <p>אצל הנוצרים, בדומה ליהודים, בכל יום א' קוראים כחלק מהפולחן את "פרשת השבוע" מתוך הברית החדשה, שלה שני חלקים: פסוקים מתוך אחת האיגרות ופסוקים מתוך אחת הבשורות. מקראים אלה מהווים, כמו בפולחן היהודי, את הנושא השבועי בו מתמקדת התפילה. הפולחן הלותרני בזמנו של באך כלל מספר סוגים שונים של מוזיקה - בין היתר פרלוד מאולתר על העוגב, מוטטים (המבוססים לעיתים קרובות על טקסטים מהתנ"ך בלטינית ובגרמנית) שבוצעו ללא כלים, מזמורים וכורלים שבהם השתתף הקהל, וכן קנטטות (או כפי שנקראו אז "קונצ'רטים ווקליים", או “מוזיקה כנסייתית") - יצירות המשלבות קולות וכלים. כמעט כל הקנטטות הדתיות של באך נכתבו למועד מסויים במחזור השנתי והתבססו על טקסט השואב מתוך המקרא השבועי. את הקנטטות, אשר כונו גם "המוזיקה הראשית", ביצעו הנגנים והזמרים של באך לפני ואחרי דרשת הכומר, שגם כן עסקה במקרא השבועי. </p> <p>הטקסטים של הקנטטות משלבים שני מרכיבים עיקריים: רובד אחד ובו ציטוטים ופרפראזות מהתנ"ך והברית החדשה, המאירים את נושא המקרא השבועי; ורובד שני ובו עם פרשנות פואטית ואישית לנושא הקנטטה. רובד זה כתוב לעיתים קרובות בלשון הפונה אל דמות מסויימת: האלהים, המשיח, המאמין, האדם או אל הלב או הנשמה, ואפילו לרגשות וקולות-נפש שונים: התקווה, האמונה, או החטא. באך היטיב להבין את האופי האישי של הטקסטים בהם השתמש ומיקם את זירת ההתרחשות של הקנטטות בתוך נשמת המאמין פנימה. כך הופכת המוזיקה עצמה למקום תפילה אישי, בו מתעמת המאמין עם כוחות הנפש השונים העולים בו - זכרון החטא, הרצון להשתחרר מהבלי העולם הזה, הכמיהה אל המשיח, ההזדהות עם ייסוריו על הצלב וגילוי החסד האלוהי. </p> <p>את הטקסטים מגיש באך בשתי דרכים עיקריות, השאולות מן האופרה: כאריה (“נעימה"), המבוססת על טקסט תמציתי בעל אופי שירתי, וכרצ'יטטיב (“דקלום") המבוסס על טקסט בעל אופי דרשני ומדריגליסטי. כאשר באופרה, כמו גם באורטוריות ובפאסיונים, הרצ'יטטיב משמש לקידום העלילה באמצעות מונולוג או דיאלוג המתאר התרחשות דרמתית, בקנטטות משמש הרצ'יטטיב להטפה ולהעברת המסר הדתי בהתאם לנושא הקנטטה. לעיתים הרצ'יטטיב אף מתאר דו-שיח בין שתי דמויות שונות: הייאוש והתקווה או הנשמה והמשיח. לעומת זאת האריה, אשר באופרה משמשת לביטוי רגשות הגיבורים, נותנת ביטוי פואטי ורפלקטיבי לרגשות המאמין, אשר הוא הוא "הגיבור" של הקנטטה. כך יוצרות המילים הזדהות אצל המאזין ומשיגות את מטרתן הדתית. </p> <p>בנוסף לאריות ולרצ'יטטיבים, מופיעים בקנטטות עוד שני סוגים עיקריים של פרקים: הכוראלים (“מזמורים"), אשר חותמים כמעט כל קנטטה של באך, מבוססים על מזמור מסורתי ומוכר, אשר לו הוסיף באך הרמוניה; ופרקי מקהלה אשר בדרך כלל פותחים את הקנטטות של באך, בהם מובא לעיתים טקסט מתוך כתבי הקודש. הכוראלים, ששימשו את באך לא רק בקנטטות אלא גם כחומר גלם ליצירות כליות, זכו אצל באך לטיפול מסור ומגוון. לעיתים הוא אף שילב מנגינות כוראלים בתוך פרקי מקהלה, אריות ואף רצ'יטטיבים. </p> <p>בקנטטות שלו השכיל באך לשלב שלושה סוגים של טקסט - מקראי קודש, מזמורים וטקסט פואטי פרשני - למלאכת מחשבת אשר מצליחה גם כיום, מאות שנים מאוחר יותר, לרגש אותנו ולתת ביטוי אוניברסלי לכוחות-הנפש של כל אחד מאיתנו, תהיה אמונתו אשר תהיה. </p> </div> שרון רוזנר 2008-10-10T00:00:00-07:00 http://tom.preston-werner.com/2008/10/10/heavenly-stage <div dir="rtl"> <p>מוזיקאים ומאזינים רבים, בגלותם את הקנטטות של באך ויצירותיו הדתיות האחרות לראשונה, נדהמים מעצם רוחב היריעה הבלתי נתפס של מוזיקה זו. תגובה זו אינה נובעת כל-כך מעצם כמות הקנטטות שכתב (טלמן וגראופנר למשל היו פוריים פי כמה וכמה), או אורכן, אלא יותר מהתחושה שהמוזיקה עצמה מתרחשת על פני במה ענקית שקלעיה הם השמיים עצמם. אנשים רבים, החל מהמאה ה-19 טעו לחשוב כי מוזיקה מונומנטלית שכזו זקוקה לכוחות ביצוע מונומנטליים - תזמורת גדולה ומקהלה גדולה אף יותר - אך כל העדויות ההיסטוריות מראות דווקא כי במקור בוצעו יצירות אלה בכוחות מצומצמים ביותר. כפי שנראה, הקנטטות של באך אמנם מתארות דברים כבירים כחסד האלוהי או פלא הבריאה, אך הן במידה רבה יצירות מאוד אישיות, אשר זירת התרחשותן היא מקום פנימי ופרטי. </p> <p>המפתח להבנת הקנטטות טמון בהיותן בראש ובראשונה יצירות דרמטיות. הקנטטות, אשר שפתן המוזיקלית והמילולית שואלת רבות מהאופרה, אינן כמובן מומחזות או מקבלות ביטוי חזותי כלשהוא, וכל קיומן הוא באזני המאזין בלבד. אך האזנה זהירה תגלה כי בקנטטות שלו השכיל באך להשתמש בכל האמצעים המוזיקליים העומדים לרשותו על מנת לשנות נקודות מבט, תאורה וגם תפאורה. </p> <p>אם נסתכל על ההתרחשות הדרמטית שבקנטטות בגוף ראשון, כלומר נקבל אותה כהתרחשות שנחווית באופן פנימי, נוכל לראות כי באך מפנה את מבטנו לכיוונים שונים - כמעט כמו בסרט בו סצנה אחת מורכבת מצילומים ממספר נקודות מבט שונות - בהתאם לטקסט. אפקט "ההילה" המתקבל ברצ'יטטיבים רבים אשר מלווים ע"י אקורדים ארוכים בכלי הקשת, מפנה את מבטנו כלפי מעלה, אל החסד האלוהי. תקתוק השעון, אשר מלווה קטעי אריוזו רבים המתארים את הקיום הארצי (נושא אליו חוזר באך שוב ושוב), מפנה את מבטנו אל הזמן החולף. האריות, לעומת זאת מאירות בזרקור על רגש אחד המקבל את ביטויו על פני במה התלויה ברקיע. </p> <p>פרקי המקהלה בסגנון הכביר, אשר פותחים את רוב הקנטטות של באך, וכמוהם הסינפוניות אשר בהן מתחילות חלק מהקנטטות, משמשים להרמת המסך ולהכרזה על נושא הקנטטה. כמו באינסוף התבליטים והפסלים הקטנים המעטרים כנסיות מתקופת הבארוק, גם כאן ניתן לדמיין מלאכים התוקעים בחצוצרות ומכריזים על נוכחות אלוהית. דוגמה אחרת לתפאורה בה מעטר באך את הבמה היא באריות המתארות את הרוע הארצי, בהן הוא ממש מצייר רקע מדברי צחיח באמצעות צליל תזמורתי ריק וקשה. </p> <p>למרות הגיוון הסגנוני האדיר שבקנטטות של באך, בכולן ניכרת טביעת אצבעו היחודית, שניכרת, במילותיו של חוקר באך כריסטוף וולף, ב"איכות מוזיקלית גבוהה באופן עקבי ובעומק הבעתי שלעולם אינו מאכזב". העוצמה ההבעתית הייחודית של באך, שניכרת בכל יצירותיו, באה לידי ביטוי מושלם בקנטטות שלו. בהן הוא הצליח יותר מכל מלחין אחר, כך נדמה, להביע רגש שמדבר אל כל אחד מאיתנו, גם ממרחק הזמן, השפה והאמונה. </p> <p>בבואנו לבצע את הקנטטות של באך וגם להאזין להן, עלינו לשים לב לא רק לשכבות השונות של טקסט מילולי (עליו תוכלו לקרוא עוד בהמשך), אלא גם לסאב-טקסט המוזיקלי אשר באך מחדיר "בין השורות" ובו הוא משתמש כדי "להאיר" את המילים. השינויים התכופים בהם נוקט באך - נקודות-מבט שונות, תאורה שונה ותפאורה שונה - מחייבים אותנו, הן כמאזינים והן כמבצעים, להיות רגישים במיוחד לשימוש אשר הוא עושה בקולות הזמרים, בכלי התזמורת השונים ובשילובים ביניהם, ואף יותר מכך, לכוון את תשומת ליבנו למסר האוניברסלי שצפון ביצירות אלו. </p> </div> שרון רוזנר 2008-10-03T00:00:00-07:00 http://tom.preston-werner.com/2008/10/03/bach's-magic <div dir="rtl"> <p>זה מאות שנים שיוהאן סבסטיאן באך - האיש ויצירתו - מהווה מקור השראה למלחינים, מבצעים, חובבי מוזיקה וחוקריה, וככל שהזמן חולף, כן גדל צילו של הענק שבענקים, גדול המלחינים של תרבות המערב, האיש אשר כונה בפי בטהובן "אבי ההרמוניה". </p> <p>ההערצה לה זוכה באך בימינו אינה דבר חדש. בניגוד לאגדה הרווחת כיום, באך מעולם לא נשכח, לפחות לא על ידי המוזיקאים עצמם, ו"גילויו מחדש" על ידי פליקס ברתולדי מנדלסון בתחילת המאה ה-19 רק חשף את מורשתו בפני הקהל הרחב, אשר קיבל את באך ביראת קודש. הקטור ברליוז כתב בעקבות ביצוע של המתאוס-פאסיון בברלין: “הם מאמינים בבאך, הם סוגדים לו... מעולם לא יעלה על דעתם להטיל ספק באלוהיותו" והוסיף באירוניה: “אלוהים הוא אלוהים ובאך הוא באך". </p> <p>מדוע נדמה לנו כאילו המוזיקה של באך באה ממקור עמוק יותר, מיסתורי יותר? כיצד זה שאנו מוצאים ביצירותיו שוב ושוב עניין מחודש, סמלים נסתרים, סימטריות חדשות, יחסים מתמטיים והרמוניים חדשים? מהו אותו מרכיב חמקמק שעומד ביסוד המוזיקה של באך? מהו המכנה המשותף שמאחד את יצירותיו של המלחין הרב-גוני ביותר בתולדות המוזיקה? </p> <p>למרות המחקר המוזיקולוגי הנרחב לו זכה באך - אולי יותר מכל מלחין אחר - יודעים אנו למעשה די מעט על האיש עצמו ועל חייו. עובדה זו כמובן שתרמה לריבוי המעשיות הקשורות בשמו, אולם גם מעט העדויות הישירות שיש בידינו יוצרות רושם של אישיות לא רגילה, אדם שנשם מוזיקה בכל נימיו ובכל רגע מחייו, מלחין בן לשושלת מוזיקלית בת מספר דורות, שראה את ההלחנה כדרך חיים וכמלאכה ואשר כתב את יצירותיו בתוך מסורת הפוליפוניה העתיקה, ויחד עם זאת יצר מוזיקה כל כך שונה מכל מוזיקה אחרת של זמנו. </p> <p>בניגוד לתדמיתו כמלחין מיושן ושמרני היה באך מלחין פורץ דרך במספר דרכים - הוא הראשון שכתב סונטות לכלי מלודי ולמקלדת אובליגטו, הוא הלחין יצירות בסדר גודל חסר תקדים כגון המיסה בסי מינור והפאסיונים, יצירותיו הכליות סימנו את הדרך אל צורת הסונטה הקלאסית - אבל יותר מכך, הישגיו בכתיבה הפוליפונית ובצורות "הישנות" היו כל כך כבירים, עד שהמלחינים שבאו בעקבותיו חייבים היו לפנות לדרכים חדשות. לכן המוזיקה של באך מסמלת את סיומו של עידן, שכן עם מותו מתה גם המסורת הפוליפונית הגדולה שהגיעה לשיאה בדמותו. </p> <p>בכל יצירותיו של באך - החל מהאינוונציות בשני קולות ושאר היצירות הדידקטיות, דרך יצירותיו הכליות ועד ליצירות הליטורגיות הגדולות - באים לידי ביטוי גם עומק אינטלקטואלי וגם עומק רוחני. בעיני באך - כמו גם בעיני יתר בני תקופתו - אין בכך כל ניגוד - שהרי המוזיקה היא בעת ובעונה אחת גם מדע וגם אמנות, והקנטטות של באך הן הביטוי המושלם לשני היבטים אלה של המוזיקה. יצירות אלה, ששימושן המקורי היה כחלק מהפולחן הלותרני, משלבות בתוכן מספר "קולות" שונים: הקול של הכתבים הקדושים, הקול של הקהילה ויותר מכל - הקול של המאמין היחיד, שנשמתו היא למעשה הזירה בה מתרחשת הדרמה שבמוזיקה, ושהוא עצמו הגיבור של אותה הדרמה. </p> <p>בקנטטות של יוהאן סבסטיאן באך, כמו בכל ז'אנר אחר בו ניסה את כוחו, ניכרת טביעת האצבע היחודית שלו, הן במנגינות הנועזות והמפולפלות, הן בקשר בין הרמוניה וטקסט, והן בריבוי הרבדים אשר יוצרים עושר אינסופי. בקנטטות שלו משלב באך מלאכת מחשבת פוליפונית - ביטוי ליפי הבריאה - יחד עם השירה של נשמת המאמין, שכן במילותיו של באך עצמו: "מטרתה הסופית של המוזיקה אינה אלא תהילת האל ותזונת הנפש". </p> </div> שרון רוזנר 2008-09-01T00:00:00-07:00 http://tom.preston-werner.com/2008/09/01/francois-couperin <div dir="rtl"> <p>פרנסואה קופראן (1668-1733), בן למשפחת מוזיקאים עניפה, נקרא עוד בימי חייו "קופראן הגדול" ונחשב לגדול המלחינים הצרפתיים בין לולי וראמו. קופראן הינו מלחין בעל קול ייחודי, אשר הקדיש את כל חייו לזיקוק של סגנון מוזיקלי המשלב את הטעם הצרפתי והטעם האיטלקי לכדי מה שקרא "שלמות המוזיקה". </p> <p>בניגוד למלחינים אחרים שכתבו יצירות דתיות רבות, יצירות תזמורתיות או יצירות דרמטיות, קופראן עסק כמעט אך ורק במוזיקה כלית קאמרית. הוא הותיר אחריו בין היתר ארבעה ספרים של מוזיקה לצ'מבלו, שני אוספים של קונצרטים לכלי מלודי וקונטינואו, וכמו כן גוף גדול של יצירות בטקסטורת טריו-סונאטה, כלומר לשני כלים גבוהים ובאס. גוף זה כולל את האוסף "האומות", את שתי האפותיאוזות של לולי וקורלי, ומספר סונאטות נוספות לשלושה וארבע קולות אשר שרדו בשני כתבי יד שונים בפריס ובליון. </p> <p>במבוא לאוסף "האומות" מתאר קופראן את סיפורם של ארבעה הסדרים הכלולים באוסף: "חלק מהשלישיות הכלולות כאן הולחנו כבר לפני מספר שנים - והופצו בכתבי יד שונים ברחבי העולם... מזמן לזמן הוספתי למספרן ובטוחני שאוהבי המוזיקה האמיתיים ימצאו בהן סיפוק. הסונטה הראשונה באוסף זה היא גם הראשונה שאי פעם כתבתי והראשונה שאי פעם נכתבה בצרפת [הכוונה היא לטריו-סונאטה]. הסיפור עצמו הוא מיוחד. </p> <p>"לאחר ששמעתי את הסונאטות של אדון קורלי, שאותן אוהב כל חיי... העזתי לכתוב בעצמי אחת, שהבאתי לביצוע באותו הקונצרט בו שמעתי את אלו של קורלי. בהכירי את המשיכה של הצרפתים לכל חידוש זר ובהיותי חסר-בטחון עשיתי לעצמי שירות ע"י הונאה "טכנית". העמדתי פנים שקרוב שלי, בשירות מלך סרדיניה, שלח לי סונטה מאת מלחין איטלקי חדש. סידרתי מחדש את אותיות שמי בשם בעל צליל איטלקי, שבו השתמשתי. הסונאטה התקבלה בהתלהבות, ואין לי צורך להגן על עצמי. זה עודד אותי לכתוב סונאטות נוספות, ושמי האיטלקי הביא לי, במסווה, תשואות רבות." </p> <p>האוסף "האומות" הוצא לאור ב-1726 וכולל ארבעה סדרים, בכל סדר טריו סונאטה (לרוב במתכונת סונאטה דה קאמרה) ולאחריה סוויטת ריקודים באותו הסולם. שלוש מתוך ארבע הסונאטות שרדו גם בשני כתבי יד שונים, ומעיון בשלושת המקורות (העותק של ההוצאה לאור ושני כתבי היד) עולה כי הסונאטות בכל הסדרים (למעט הסדר השלישי - "האימפריאלית") נכתבו ככל הנראה כ-30 שנה לפני ההוצאה לאור, ומראות השפעה חזקה של קורלי. הסוויטות שהוסיף קופראן, וכמו כן הסונאטה "האימפריאלית" כתובות בסגנון יותר בשל, והרבה יותר צרפתי. </p> <p>במבט ראשון על "האומות" ניתן הרושם שהסדרים מאוד דומים אחד לשני - בכולם פחות או יותר אותו הרכב של פרקים מהירים ואיטיים, ופחות או יותר אותם הריקודים - אך עיון מעמיק יותר מגלה שהכותרות לסדרים: "הצרפתית", "הספרדית", "האימפריאלית" ו-"הפיימונטית", אינן מקריות. בכל סדר מדגיש קופראן מאפיינים של סגנון לאומי מסויים: הסונטה "הצרפתית" מאופיינת במנגינות פשוטות ומסתיימת בנעימה צרפתית, הסונטה "הספרדית" מאופיינת בקצביות ומנגינות מסולסלות, הסונטה "האימפריאלית" (זאת אומרת, הגרמנית) כתובה בסגנון מלומד עם נושאים ארוכים במיוחד, ו-"הפייימונטית" כתובה לגמרי כחיקוי של סונטה של קורלי ומסתיימת בג'יגה איטלקית סוערת. </p> <p>למרות הקנאות הצרפתית לסגנון הצרפתי, והפולמיקה שהתפתחה במשך המאות ה-17 וה-18 בצרפת סביב העימות בין הטעם הצרפתי וההשפעות הזרות, הצרפתים תמיד אימצו בחום חידושים זרים (כפי שכותב קופראן עצמו) וגם אהבו פארודיות על סגנונות לאומיים זרים, כפי שיעידו המרש הטורקי והריקודים הלאומיים בקומדיה "גם הוא באצילים" של לולי/מולייר, ואין ספור יצירות המחקות את הסגנון האיטלקי, הספרדי, הפורטוגזי, הגרמני, האנגלי, ואף הטורקי בידי מלחינים כגון מארן מאריי, ז'אן-פיליפ ראמו וכמובן קופראן. </p> <p>לכן בנינו ארבע תוכניות שונות סביב כל אחד מסדרי "האומות", המביאות סגנון לאומי מסויים דרך עיניים צרפתיות. בנוסף, תכנית חמישית מגישה את שתי האפותיאוזות שהקדיש קופראן לקורלי ולולי, שבעבורו ייצגו את פסגת הסגנון האיטלקי והסגנון הצרפתי. שתי האפותיאוזות כתובות כמוזיקה תכניתית, בה בכל פרק ישנה התרחשות דרמטית, וכל אפותיאוזה מספרת את סיפור ההאלהה של קורלי או לולי ועלייתם לפרנאסוס, מקום מושבו של אפולו, פטרון המוזיקה. </p> </div>