הכירו את המוזיקה: ישוע שמחתי

תויות: הכירו את המוזיקה 01/11/2010 מאת שרון רוזנר

בתכנית הקרובה בסדרת "קול הנשמה" אנו משלבים לראשונה מוזיקה יהודית ליטורגית יחד עם המוזיקה של באך. אני מקוה כי בכך אנו מתחילים במסורת של שילוב מוזיקה יהודית ונוצרית, וכן הזמנת יצירות חדשות ממלחינים ישראלים על נושאים דתיים.

יחזקאל בראון הוא ללא ספק מחשובי המלחינים החיים כיום בארץ. כאשר התוודעתי לראשונה אל המוזיקה הליטורגית שלו, ידעתי מיד כי אני רוצה לבצע אותה. לשמחתי הרבה הוא נענה לבקשתנו לכתוב עבורנו, וכשגיליתי כי הוא הלחין את קינת דוד, אחד הטקסטים הכי מרגשים בתנ"ך, והטעונים במיוחד עבורנו כישראלים, אף גברה שמחתי. התוצאה, אני חייב לומר, לא מאכזבת, וניכר ביצירה כי היא כתובה ביד אומן. הנה הסבר על היצירה במילותיו של בראון עצמו:

קינת דוד מאת יחזקאל בראון

יחזקאל בראון

האלכימיה שהופכת מילים למוסיקה, או יותר נכון: שמרכיבה מוסיקה על מילים ועושה מהן מהות אחת, אלכימיה זאת הייתה לי מאז ומתמיד תעלומה שנבצרה מבינתי. אני רק יודע, כי היא קיימת, ומבחינתי כמלחין אני יודע כי במקרה הנדיר הטוב יוצאת מתכת אצילה, לפעמים אפילו זהב. אך אין לי כל שליטה על התהליך. מה שאני יכול, וחייב לעשות, הוא לקרוא את המילים פעמים רבות, רצוי בקול רם, להפנים את המקצבים והמשקלים, את ההטעמות ואת צלילי ההגאים וההברות – כל אלה עניינים שניתנים להגדרה פחות או יותר ברורה. אך עלי להפנים גם, ובמיוחד, את התוכן ואת מה שהוא מביע ברמה הרגשית – ועניין זה אינו ניתן להגדרה. כאן המסתורין, כאן התעלומה.

במשך שנים רבות העסיקה אותי קינת דוד על שאול ועל יהונתן בנו. לא העזתי להלחין אותה, עד שבאו אלי שרון רוזנר וזהר שפי והציעו לי לכתוב "משהו" בשבילם, כלומר בשביל אנסמבל סולני באך שהם הקימו. מייד היה לי ברור כי ה"משהו" הזה יהיה קינת דוד ושאני חייב לעשות את זה.

הלחנתי את קינת דוד בששה פרקים. הקינה פותחת בלחן קודר מאד, מתמשך ואיטי מאד, שמשמיע הבאס בצליליו העמוקים. יתר הכלים מצטרפים בהדרגה. לחן זה יישמע גם בסוף הפרק הראשון וגם בסוף הקינה והוא משמש כמסגרת לקינה כולה. האווירה הקודרת של לחן זה משתלטת על כל השאר.

מיסה בסול מז'ור רי"ב 236

המיסה הקצרה בסול מז'ור היא אחת מארבע מיסות קצרות (או מיסות לותרניות, הכוללות רק את הקיריה והגלוריה), אשר לפחות שתיים מהן ניתן לתארך לשנת 1738 על פי כתב היד של באך. בעשור השישי לחייו החל באך להביט לאחור על 15 שנה של שירות כקאנטור בלייפציג: מאות הקנטטות אותן כתב, הפאסיונים והאורטריות, וכן המיסה הגדולה אותה הקדיש לחצר דרזדן. אחרי כל השנים האלו של עשייה, תכופות תוך עימות עם מעסיקיו, באך החל בבחינה מחודשת של התוצר האמנותי שלו, ואולי אף החל בשימור יצירותיו בצורה סופית. המיסות הלותרניות מהוות נדבך חשוב בתהליך זה, ובמידה רבה הן מהוות רטרוספקטיבה של כתיבתו הליטורגית.

המיסות הלותרניות בנויות כמעט במלואן מפארודיות ועיבודים מחדש של פרקים מתוך הקנטטות של באך, אשר נרתמו ע"י באך לטקסט הלטיני של המיסה. המיסה בסול מז'ור מבוססת על פרקים מתוך ארבע קנטטות שונות. המיסה נפתחת בפרק קיריה, אשר הינו אחד המורכבים ביותר מבחינה פוליפונית בכל יצירתו של באך. הפרק כתוב כפוגה כפולה העושה שימוש גם בהיפוכים של שני הנושאים, המופיעים בו-זמנית יחד עם צורתם הרגילה.

הפרק השני, ה"גלוריה", הוא פרק מקהלתי רחב יריעה, הכתוב כפוגה קונצרטנטית, חגיגית, בעלת סטרטו סבוך במיוחד. לאחר הגלוריה באות שלוש אריות אקספרסיביות, בהן ניתן לטקסט הלטיני, בעל הקונוטציה הקהילתית, ביטוי אישי ורפלקטיבי. המיסה מסתיימת בנוסחא הדוקסולוגית "עם רוח הקודש" בפוגה בעלת נושא מפותל וארוך.

בגלל היותן של המיסות הלותרניות של באך יצירות לא-מקוריות כביכול, הן קיבלו מוניטין של יצירות סוג ב'. אך מבט מקרוב יגלה כי ביצירות אלה היטיב באך לא רק לבחור כמה מהפרקים היפים ביותר מתוך אוסף הקנטטות הגדול שלו, אלא גם להתאים את הטקסט הלטיני הנדוש של המיסה למוזיקה המאוד רגשית שלו ובכך לתת לו משמעות חדשה.

קנטטה רי"ב 93 "כל הנותן אך לאל לגבור"

הקנטטה רי"ב 93 שייכת למחזור הקנטטות השני (מתוך חמישה) שבאך כתב בלייפציג, ובוצעה לראשונה ביולי 1724. בדומה לרוב המכריע של הקנטטות מהמחזור השני של באך, גם קנטטה זו שייכת לז'אנר ה"כוראל קנטטה", כלומר קנטטה אשר רוב או כל פרקיה מבוססים על כוראל, ולמעשה היא אחת הדוגמאות הכי יפות של הז'אנר. קנטטה זו מבוססת על כוראל מאוד פופולארי מאת גאורג נוימארק, מוזיקאי ומשורר גרמני מאמצע המאה ה-17, אשר באך עשה בו שימוש בלא פחות מ-13 יצירות שונות, ומופיע בקנטטות שלו יותר מכל כוראל אחר.

הכוראל זוכה בקנטטה זו לטיפול יוצא דופן הבא לידי ביטוי בעיקר ברצ'יטטיבים המורכבים, המשלבים בדרך יוצאת דופן את הכוראל עם טקסט מדריגליסטי מאת ליברטיסט לא ידוע. הפרק הפותח כתוב בז'אנר ה"כוראל-פנטזיה" השגור בקנטטות של באך, בו כל שורה של הכוראל כתובה כפוגה קטנה על מנגינת הכוראל, וריטורנלו כלי חוזר על עצמו בין שורות הכוראל. שלוש אריות בקנטטה, ובכל אחת מהן מקבל הכוראל טיפול מיוחד. האריה אשר באמצע הקנטטה כתובה כדואט לסופרן ולאלט בליווי הקונטינואו והכינורות, אשר מנגנים את מנגינת הכוראל. אריה זו, אשר בעצם כתובה ככוראל פרלוד, זכתה מאוחר גם לגרסא לעוגב כאחד מתוך ששת "כוראלי שובלר".

מוטט רי"ב 227 "ישוע שמחתי"

יצירה זו, מיצירות המופת הגדולות והאהובות ביותר של באך, היא אחת מתוך כמות מועטה יחסית של מוטטים שבאך הותיר אחריו. המוטט שייך לז'אנר ה-"per omnes versus" (או "על כל הבתים" בעברית), בו מולחנים כל בתי הכוראל בואריאציות שונות. המוטט משלב לסירוגין את ששת בתי הכוראל יחד עם פסוקים מתוך האיגרת אל הרומיים, אשר אותה הגדיר מרטין לותר עצמו כ"חלק החשוב ביותר בברית החדשה". מבנה המוטט הוא סימטרי: הפרק הראשון מקביל לאחרון, השני מקביל לעשירי, השלישי לתשיעי, וכולי, כאשר מרכז היצירה הוא הפרק השישי, אשר כתוב כפוגה.

המוטט כתוב להרכב של חמישה קולות: שני סופרנים, אלט, טנור ובאס, ללא כל ליווי כלי. כמנהגו, גם כאן באך משתמש בכל טכניקת כתיבה אפשרית ומערב ז'אנרים שונים: כוראל, טריו-סונטה, ופוגה, כאשר הפרק היוצא דופן הוא הפרק התשיעי, הכתוב ככוראל-פרלוד לשני סופרנים וטנור, עם מנגינת הכוראל באלט.

הכוראל עצמו הולחן באמצע המאה ה-17 על ידי המלחין יוהאן קרוגר, לטקסט מאת יוהאן פרנק, אשר מבטא חוייה דתית מאוד אישית של המאמין, הדוחה את החטא, השטן, המוות והפחד, ודבק במשיח הנוצרי. בין בתי הכוראל הלחין באך פסוקים מתוך האיגרת אל הרומיים, העוסקים בצורך לדבוק ברוח ולמאוס בבשר, נושא מרכזי בתאולוגיה הלותרנית.

הדרמה הפנימית אשר מקבלת ביטוי בטקסט זוכה לטיפול מסור בידי באך, אשר יוצר כאן לא רק מלאכת מחשבת של כתיבה פוליפונית, אלא גם חוייה רגשית עמוקה בזכות החיבור המדוייק שבאך עושה בין מילים למוזיקה.