עוד באותו נושא:


הכירו את המוזיקה: האור המבורך

17/05/2010 מאת שרון רוזנר תויות: הכירו את המוזיקה

הנה אנו עומדים לפני הקיץ, וכבר חם נורא, ועונת הקונצרטים עומדת בפני סיום (באמת צריך לבדוק פעם, למה אין קונצרטים של מוזיקה קלאסית בקיץ?) גם העונה שלנו מסתיימת כבר השבוע, עם תכנית אחרונה המפגישה שלושה מלחינים גדולים: באך, זלנקה ובראהמס.

בתכנית שתי קנטטות מאת באך, רי"ב 44 ו-165, המיזררה של זלנקה רי"ז 57, שני מוטטים מאת בראהמס וגם המיסה בסול מז'ור של באך, אותה כבר ביצענו באוקטובר האחרון בתכנית הראשונה של מחזור הקנטטות.

יאן דיסמס זלנקה - מיזררה

זלנקה הנו מלחין ממוצא צ'כי, שהגיע לראשונה לדרזדן כנגן ויולונה, ואז נסע לוינה ללמוד קונטרפונקט עם יוהאן פוקס ואחרי מספר שנים חזר לדרזדן. הוא שימש כעוזר לקאפלמייסטר יוהאן דויד הייניכן, ומילא את מקומו של הייניכן כאשר בריאותו התרופפה.

לאחר שהייניכן נפטר, זלנקה ביקש לקבל את משרת הקאפלמייסטר, אך זו הלכה ליוהאן אדולף האסה. במקום זאת קיבל זלנקה את התואר "מלחין מוזיקה כנסייתית" בחצר דרזדן, תואר אותו זכה לקבל גם יוהאן סבסטיאן באך. הוא נפטר ב-1745, חמש שנים לפני באך. זלנקה נשכח לאחר מותו, ורק בעשורים האחרונים זוכה המוזיקה שלו להערכה רבה בזכות המנגינות הייחודיות שלו, ומלאכת המחשבת של כתיבה פוליפונית הניכרת בכתיבתו.

המיזררה של זלנקה מבוסס על מילות תהילים נא: "חונני אלוהים כחסדך כרוב רחמיך מחה פשעיי". הפתיחה הדרמטית של יצירה זו מזכירה במקצת את הפתיחה של היוהאנס-פאסיון של באך - קצב עיקש בתזמורת והרמוניה מלאת התנגשויות.

המוזיקה של הפרק השני היא בעצם ריצ'רקר מאת פרסקובלדי, אליו הוסיף זלנקה את מילות כל 19 פסוקי פרק התהילים, וכן תפקידי תזמורת מכפילים בדימינוציה. יתר פרקי היצירה מוקדשים לדוקסולוגיה, נוסחאות שונות של גמירת ההלל: שני פרקי "תהילה לאב, לבן, ולרוח הקודש" אשר הראשון בהם הוא אריה יפהפיה לסופרן ותזמורת, והשני פרק מקהלתי קצר בסגנון הומופוני.

הדוקסולוגיה ממשיכה עם הנוסחא "כפי שהיה בראשית" עם חזרה על חלק מתוך הריצ'רקר של פרסקובלדי, וממשיכה ישירות לחזרה על הפרק הראשון בגרסא מקוצרת עם אותן המילים.

יוהאנס בראהמס - שני מוטטים


בראהמס - נגד הזרם

יוהאנס בראהמס לא זקוק למילים רבות. עם רגל וחצי במוזיקה הטרום-קלאסית, הוא הלך במידה רבה כנגד הזרם של זמנו, ולמרות שהוכרז כבר בצעירותו כ"משיח" של המוזיקה על ידי רוברט שומאן, בראהמס תמיד הסתכל לאחור: בספרייתו של שומאן הוא גילה את המוזיקה של גבריאלי, שוץ, האסה, וכמובן באך. במוזיקה העתיקה הוא מצא השראה, וחלק גדול מהמוזיקה שלו מבוססת על המודלים הישנים של כתיבה פוליפונית.

המוטט "הו משיח, קרע את שערי השמיים" כתוב כסדרה של ואריאציות על כוראל (pro omnes versus) בדומה ל"ישוע שמחתי" של באך. במוטט זה מלחין בראהמס חמישה מבתי כוראל באותו שם מהמאה ה-16 מאת פרידריך שפה (Spee). מוטט זה מדגים היטב את ההיכרות העמוקה של בראהמס עם המסורת הגרמנית ארוכת השנים של הז'אנר.

לבראהמס כנראה היה יחס מיוחד ואישי לדת ולרוחניות בכלל. זה ניכר כמובן ביצירתו הקולית המפורסמת ביותר - רקויאם גרמני, אשר אותה ביסס על טקסטים שאסף בעצמו מכתבי הקודש, ולא עם הטקסט המקובל, וכן במספר יצירות אחרות, בינהן המוטט "למה יתן לעמל אור" אופוס 74 מספר 1, וכן השיר הרוחני אופוס 30 שאנו מבצעים בתכנית זו, על פי טקסט של פאול פלמינג: "אל תרגיש צער או חרטה, / היה שקט, כאשר ציווה האל, / וכך יתמלא רצוני!"

מעבר ליופי מרחיב הלב של המוזיקה, אנו מגלים כי היא כתובה בקאנון כפול במרווח של נונה - הטנור מחקה את הסופרן, הבאס את האלט - עדות למיומנות הגבוהה של בראהמס בכתיבת קונטרפונקט.

קנטטה רי"ב 165

את הקנטטות של באך נהוג לחלק לקבוצות על פי המקומות השונים בהם עבד: מולהאוזן, ויימאר, קתן ולייפציג. כבר כתבתי בעבר על השינוי המשמעותי שעבר באך בויימאר, ועל הגישה המיוחדת של באך לטקסטים של הקנטטות מתקופה זו. הקנטטה "הו מרחץ קדוש של מים ורוח" על פי מילים מאת זלומו פראנק, אחד מהליברטיסטים האהובים על באך, היא מהיפות ביותר שכתב באך בויימאר, ונושאה הוא כח הטבילה לתת חיים חדשים לנוצרי:

הו מרחץ קדוש של רוח ומים, / מלכות האל אותנו אליה מכניסה / ובספר החיים אותנו רושמת! / הו מבול, אשר כל חטא / בכוחו הפלאי שוטף / ולנו חיים חדשים מעניק!

את המילים האלו מלחין באך בפוגה בחמישה קולות, אשר ארבעה מהם מנוגנים על ידי התזמורת, ואת החמישי לוקח הסופרן. הקנטטה ממשיכה ברצ'יטטיבים ואריות לסירוגין, כאשר באריה השלישית, "ישו, המוות של מותי", מלווה הטנור על ידי הכינורות במנגינה שממחילה גבוה-גבוה ויורדת נמוך-נמוך, כפי שרק באך יכול להמציא.

קנטטה רי"ב 44

הקנטטה רי"ב 44 "הנה ינדו אתכם", משכה את עיני מהרגע הראשון בו הבטתי בה. זו אחת היצירות של באך בהן ניכר כי הוא כתב לגמרי ללא מעצורים, כמעט כאילו הוא היה במצב-רוח רע במיוחד וכתב כך על מנת להכעיס.

הקנטטה נפתחת בדואט לטנור ובאס בליווי שני אבובים על פי תחילת פסוק מהבשורה על פי יוחנן: "הנה ינדו אתכם". האריה ממשיכה ישירות לפרק מקהלה עם שארית הפסוק: "ואף באה שעה אשר כל-הרג אתכם ידמה לעשות עבודה לאלהים", בכתיבה הרמונית חריפה במיוחד בו לוקח אותנו באך לסולמות הרחוקים ביותר על מנת לבטא את חריפות הטקסט.

החריפות הזאת, הן של המילים והן של המוזיקה, ממשיכה גם ביתר פרקי הקנטטה. בפרק הכוראל, אשר חוצה את הקנטטה לשניים, שר הטנור: "הו אלוהים, מה רב כאב הלב / התוקפני בעת הזו" בליווי קו קונטינואו כרומטי וסתום.

רק האריה השלישית, מביעה רגש של השלמה ואף שמחה על גורל הנוצרים על פני הארץ. גם הכוראל המסיים מביע השלמה עם הגורל: "יהא אשר יהא, / אביך שבמרומים, / מיטיב דעת ועצה."

מיסה בסול מז'ור רי"ב 236

ארבע מיסות לותרניות כתב באך, ובהן השתמש מחדש במוזיקה מתוך קנטטות שונות שלו. מעט ידוע לנו על הנסיבות לכתיבת המיסות - מתי בדיוק נכתבו ולאיזה צורך, אולם על פניו נראה כי אלו יצירות יחסית מאוחרות, אשר מהוות במידה מסויימת סיכום של יצירתו הליטורגית.

המיסה בסול מזו'ר מורכבת ממוזיקה מתוך ארבע קנטטות נהדרות, רי"ב 17, 179, 79 ו-138. קנטטות 179 ו-79 כנראה היו אהובות במיוחד על באך, שכן הוא השתמש בפרקים מהן גם במיסה בלה מז'ור, אותה נבצע בעוד כשנה.

המיסה נפתחת בפרק קיריה וירטואוזי הכתוב כפוגה בה משלב באך את הנושא עם היפוכו בהפגנת עוצמה של כתיבה פוליפונית. הגלוריה שבאה מיד אחר כך היא כולה זיקוקין די-נור, פוגה שהסטרטו שלה (הסטרטו הוא תמיד החלק בפוגה בו מקבלים "דפיקות לב") באמת גורם לדפיקות לב (גם למאזינים וגם ולמוזיקאים).

המיסה ממשיכה ברצף של שלוש אריות יפהפיות, ונחתמת בדוקסולוגיה "עם רוח הקודש" על פי הפרק הפותח של קנטטה 17. המעניין בשימוש החוזר של באך במוזיקה שכתב קודם זו העובדה שהוא תמיד משנה דברים. גם כאן, במיסה בסול, באך לא חוזר על מה שעשה קודם, אלא לוקח את החומר וממשיך ללטש אותו.