שתף בפייסבוק

הכירו את המוזיקה: מעיין השמחה

24/01/2010 מאת שרון רוזנר תויות: הכירו את המוזיקה

התכנית השלישית במחזור הקנטטות כוללת שלוש יצירות יפהפיות מאת באך: קנטטה רי"ב 156, קנטטה רי"ב 111 והמוטט רי"ב 227 "ישוע שמחתי". את החזרות הכלליות לקונצרט אנו עורכים השבוע, כאשר את החזרות הקוליות התחלנו כבר לפני מספר שבועות עם חמשת הזמרים שלנו: הדס, דניאלה, אביטל, דוד ויאיר. דניאלה היא הרכש החדש שלנו, וכיאה לחברה בסולני באך הישראלים יש לה שכל חריף במיוחד, והיא מאוד אוהבת לצחוק, בעיקר אם הדס עומדת לידה.

שיטת העבודה שלנו היא יוצאת דופן, מכמה בחינות, אבל גם בגלל שאנחנו לא ממש חוזרים על תכניות. בחודשים הקרובים יש לנו המון מוזיקה לבצע - בכל חודש תכנית שונה שבה לפחות 70 דקות מוזיקה, ותהליך העבודה כולל הכנת פרטיטורות עבורי ועבור הזמרים, הכנת תפקידים עבור הנגנים (על כך עוד ארחיב בעתיד), חזרות קוליות ולבסוף חזרות עם כולם. במקרה הנוכחי, מאחר שכ-25 דקות מתוך התכנית הן ללא כלים בכלל, בחרנו להקדיש יותר זמן לחזרות קוליות (כלומר עם זמרים בלבד), ופחות זמן לחזרות טוטי.

הנסיון מראה שמקונצרט לקונצרט אנחנו קופצים מדרגה - גם מבחינת איכות הנגינה והשירה, אבל בעיקר מבחינת ה"ביחד" של ההרכב, איזשהו דבק שנוצר מתוך עבודה משותפת לאורך זמן. מבחינתי באופן אישי, חשוב ליצור מצב שבו כל חברי ההרכב יהיו ברמת הקשבה מאוד גבוהה, ויוכלו להגיב באופן מאוד מדוייק למה שמתהווה בכל רגע.

אני כבר כתבתי בעבר על החשיבות של הטקסט המוזיקלי ושל קריאה נכונה של הטקסט הזה. זהו דבר שאני מאמין בו בכל ליבי: במוזיקה מהסוג הזה, העבודה שלנו בחזרות היא במידה רבה על קריאה נכונה של הטקסט. מכך יכול להשתמע שאנו מקבעים את הפרמטרים השונים של המוזיקה לקראת הקונצרט: טמפי, דינמיקה, ארטיקולציה וכד', אבל זה ממש לא כך. אנחנו דווקא שמים דגש על יצירה מתוך הרגע, אבל מתוך נסיון לתת משמעות לטקסט המוזיקלי.

בכל אופן, על מנת לתת טעימה מהמוזיקה לקראת הקונצרט, חשבתי להתחיל במסורת של סקירה של המוזיקה לפני כל קונצרט, על מנת שתוכלו להפיק יותר הנאה מהמוזיקה המיוחדת הזו. ככל שאני לומד יותר על המוזיקה ועל המשמעויות והכוונות הטמונות בה, כך אני מגלה יותר ויותר כמה עומק יש בה, עומק בלתי נדלה. אני מקווה שגם בשבילכם זה כך.

שתי הקנטטות שבתכנית נכתבו לאותו מועד בשנה - יום א' השלישי לאחר חג התגלית (epiphany). במועד זה, קוראים הנוצרים מהבשורה על פי מתי, פרק ח, בו מסופרת פרשת ריפוי המצורע וריפוי הנער של שר-המאה. הטקסט של שתי הקנטטות מתייחס לסיפור הזה (את הטקסטים המלאים ותרגומם לעברית תוכלו למצוא גם בדף הקונצרט.)

קנטטה רי"ב 156 "אני עם רגלי האחת בקבר"

הקנטטה הזו, שבוצעה לראשונה ככל הנראה בלייפציג ב-23 בינואר 1729, כתובה לארבעה קולות, אבוב, שני כינורות, ויולה וקונטינואו. למרות הכותרת המורבידית, מדובר בקנטטה יפהפיה שמציגה תמונה מאוד חזקה: אדם העומד לפני מותו, ומתפלל אל בוראו.

הקנטטה מתחילה בסינפוניה יפהפיה שבה מככב האבוב, עם מנגינה שכל אחד יזהה מייד, וממשיכה לאריה פוליפונית יפהפהיה שהקוים מתארים נפילה (ממש כך!) בשיח בין הטנור, הקונטינואו, וכלי הקשת באוניסונו. אל הפוליפוניה מצטרף הסופרן בשירת הכוראל: "עשה עמי, אלהים, מרצונך הטוב".

הקנטטה ממשיכה ברצ'יטטיב ובו תפילתו של אדם חולה אל אלוהיו: עשה עמי כרצונך, אך אם החלטת לקחת אותי, אנא עשה שסבלי יהא קצר. האריה הבאה הכתובה כפרק קונצ'רטו כפול לאבוב וכינורות, מבטאת את הקבלה של רצון הבורא: בשמחה ובסבל, שיעשה לי תמיד כרצונך. הרצ'יטטיב העוקב מבקש מהאל בריאות בגוף ובנפש, ואת הקנטטה מסכם הכוראל "אדון, כרצונך כך עשה לי".

את הטקסט לקנטטה (למעט הכוראלים בפרק 2 ו-6) כתב פיקאנדר, הלא הוא כריסטיאן פרידריך הנריצי, אשר שיתף פעולה עם באך לאורך תקופה ארוכה בלייפציג (הוא גם כתב את הליברטי למתאוס-פאסיון של באך), ואשר טען כי באך הלחין מחזור קנטטות שלם לטקסטים שלו. הכוראל בפרק 2 (האריה לטנור) הוא פרי עטו של יוהאן הרמן שיין, והכוראל המסיים הוא ככל הנראה ממקור מהמאה ה-15, עם טקסט מאת קספאר בינמאן.

קנטטה רי"ב 111 "כרצון אלהי יהי תמיד"

לקנטטה הזו, שבוצעה לראשונה ב-21 בינואר 1725, מבנה כמעט זהה לזה של קודמתה, רק שכאן במקום סינפוניה יש פרק מקהלה פותח ובו הכוראל שהוא הנושא של הקנטטה: "כרצון אלהי יהי תמיד". אם בקנטטה 156 המאמין מבקש מהאל לחוס עליו, כאן הוא כבר מקבל את הסוף, ורק מבקש מהבורא להנחות אותו להגן עליו.

הפרק השני הוא אריה לבאס וקונטינואו, ובה מדבר המאמין אל ליבו ואומר לו: אל תירא, אלהים הוא נחמתך ומבטחך (וזהו למעשה ציטוט בטקסט ובמנגינה מתוך הכוראל אשר מופיע גם בקנטטה 156). ברצ'יטטיב העוקב נוזף המאמין בעצמו: כסיל! למה אתה נמלט מהאל כמו יונה הנביא? הרי מחשבותינו ידועות לו, והוא יודע לספור את שערות ראשנו!

האריה העוקבת - דואט יפהפה לטנור ואלט - מפתחת את הרעיון של בטחה באל: כך הולך אני בצעדי און, גם כי יובילני האל אל הקבר. הרצ'יטטיב הבא מתאר כיצד המוות קורע את הנשמה מהגוף, וכיצד הנשמה הופכת לשדה קרב בין כוחות הטוב והרשע. המאמין מבקש מהאל לעזור לאמונתו לנצח. הקנטטה מסתיימת עם בית נוסף מתוך הכוראל: "כאשר הרוחות הרשעות יפתוני, אל תתן לי להתייאש."

הליברטיסט בקנטטה זו לא ידוע (למרות תאוריות שונות על כך שבאך וכומר מסויים שיתפו פעולה בכתיבת הטקסט). הכוראל בקנטטה הוא שילוב של טקסט מאת הדוכס אלברכט מפרוסיה ומנגינה מאת המלחין הצרפתי קלודין דה סרמיסי.

(מסורת הכוראלים בכנסייה הלותרנית היא תופעה מעניינת כשלעצמה, ולדעתי על מנת להבין באמת את המוזיקה של באך יש להבין את המשמעות של הכוראלים, שכן הם מופיעים בחלק גדול מאוד מיצירתו של באך - היצירות הקוליות והיצירות לעוגב.)

מוטט רי"ב 227 "ישוע שמחתי"

יצירה זו, אחת מיצירות המופת הגדולות של באך, היא אחת מהיצירות האלה בהן באך "נותן בראש" מהתחלה ועד הסוף. המוטט בנוי מ-11 פרקים הערוכים באופן סימטרי: הפרק הראשון מקביל לאחרון, השני מקביל לעשירי, השלישי לתשיעי, וכולי, כאשר מרכז היצירה הוא הפרק השישי, אשר כתוב כפוגה.

עוד פרט חשוב לגבי המבנה: היצירה משלבת לסירוגין בתים מתוך הכוראל "ישוע שמחתי" (טקסט מאת יוהאן פראנק, מנגינה מאת יוהאן קרוגר), ופסוקים מתוך איגרת אל הרומיים פרק ח.

הטקסט הוא מאוד דרמטי (וכך גם המוזיקה של באך) והוא עוסק בנושא שחוזר שוב ושוב בתאולוגיה הלותרנית: הרצון לחוות מוות בבשר על מנת לקבל חיי רוח. מדובר כמובן (זו לפחות ההבנה שלי) במטאפורה: הרצון להגיע לחוויה רוחנית של החיים, שמתעלה מעל הקיום הגשמי. אנחנו צריכים לזכור שהקיום הגשמי בתקופתו של באך היה לא פשוט: מוות ומחלה היו דברים שכולם היו צריכים להתמודד איתם מדי יום - באך עצמו שכל עשרה מתוך עשרים מילדיו, וגם את אשתו הראשונה.

אני כבר כתבתי על הזירה הפנימית בקנטטות של באך, דרמה שמתרחשת בתוך הנשמה, בתוך ההוויה האישית, בין כוחות הנפש השונים: טוב, רוע, פחד, קנאה, זעם, גאווה, ענווה, חמלה וכו'. גם במוטט הזה אני מוצא לכך ביטוי. לא מדובר במוטט רגיל - יצירה מקהלתית שמשלבת מספר פסוקים מתוך הברית הישנה או החדשה במספר פוגות העוקבות אחת אחר השניה.

כאן יש ביטוי אישי, התרסה של המאמין כלפי כוחות הרוע: "הלאה, הדרקון הזקן! הלאה, מלתעות המוות! הלאה, הפחד מאלה! זעם, עולם, ונתר עליי! כאן אעמוד ואשיר בבטחה גמורה. עוצמת האל עליי תגן." בין הבתים הרוגשים האלה של הכוראל, מוכנסים הפסוקים מהאיגרת אל הרומיים ובהם אחד מהעקרונות החשובים של הנצרות: "על-כן עתה אין-אשמה באלה אשר הם במשיח ישוע, המתהלכים שלא כבשר אלא לפי הרוח."

המוטט כתוב לחמישה קולות: שני סופרנים, אלט, טנור ובאס, ללא כל תפקידי ליווי, אך רוב פרקי הכוראל כתובים לארבעה קולות, ושני פרקים (הרביעי והשמיני) כתובים לשלושה קולות. כמנהגו, גם כאן באך משתמש בכל טכניקת כתיבה אפשרית ומערב ז'אנרים שונים: כוראל, טריו-סונטה, ופוגה, כאשר הפרק היוצא דופן הוא הפרק התשיעי, הכתוב ככוראל-פרלוד לשני סופרנים וטנור, עם מנגינת הכוראל באלט בגרסא קצת שונה מזו אשר מופיעה בפרקים האחרים.

את המוטט אנו מבצעים כהרגלנו עם זמרים בודדים, ודבר זה כבר מביא לתובנות חדשות לגבי המוזיקה - היא הופכת להיות הרבה יותר אישית, ומבחינות רבות היא הרבה יותר "מדברת" - במובן הרטורי של המילה.

אני מקווה שבעקבות הפוסט הזה הצלחתי להכניס קצת משמעות בתכנית הזו, ו"להכין" אתכם לקונצרט. שימו לב: זו תכנית חד פעמית, ובאמת מומלץ לבוא ולהקשיב. נ.ב. לאלה מכם שיבואו מובטחת עוד הפתעה קטנה מאת באך.