שתף בפייסבוק

המוזיקה תמיד נמצאת שם

05/01/2010 מאת שרון רוזנר תויות: קונצרטים אינטרנט

הנה כבר עברנו שתי תכניות במחזור הקנטטות, ועם כל תכנית שחולפת ההתרגשות שלנו רק גדלה והולכת, על עצם הזכות לנגן ולשיר את המוזיקה הנפלאה הזו. ההיכרות האינטימית עם התוים והמילים מעמיקה בכל פעם שאנו ניגשים לקנטטות, ואני מקווה שזה גם התהליך שעובר על המאזינים שלנו.

יש לא מעט אנשים שחושבים שרוב הקנטטות של באך משמימות, שיש רק כמה יצירות בודדות שלו שבאמת מעניינות. אני לעומת זאת, אוהב את כל היצירות של באך. אני חושב שאם המוזיקה הזו נשמעת לא מעניינת, זה אך ורק בגלל שאנחנו לא מאזינים לה נכון. אמר פעם ג’ון קייג זצ"ל:

המוזיקה תמיד נמצאת שם, אלה רק אנו שמפנים לה את הגב.

כך גם עם המוזיקה של באך, ושל הרבה מאוד מלחינים אחרים שלצערי לא מושמעים כמעט בארץ, אך ורק כי אנשים ‪‬שמעולם לא הקשיבו למוזיקה החליטו משום מה שהיא משעממת.

אני גורס כי בתחום המוזיקה העתיקה, יש צורך לא רק לקרוא בצורה שונה ולנגן בצורה שונה, אלא גם להקשיב בצורה שונה, וזה נכון גם לקהל וגם למוזיקאים עצמם. שני הצדדים באים למוזיקה הרבה פעמים עם דעות קדומות, עם רעיונות שגובשו מראש לגבי איך היא אמורה להישמע, עם דעות קדומות לגבי הערך שלה, עם אידאלים אסתטיים שנרכשו מהסביבה – מחינוך מוזיקלי, מקריאה על המוזיקה, מהאזנה להקלטות של המוזיקה. גם אני לפעמים מתקשה ללכת לשמוע קונצרט בראש פתוח ופשוט ליהנות מהעשייה המוזיקלית וממה שיש למוזיקאים על הבמה להציע. זהו אתגר לכל חובב מוזיקה.

אולי הקושי הגדול ביותר בביצוע של מוזיקה עתיקה הוא ההתמודדות עם העובדה שהמוזיקה הזו היתה בשעתה מוזיקה חדשה, ורובה (לפחות במקרה של באך) זכתה לביצועים חד פעמיים. זו היתה מוזיקה שימושית, מוזיקה שמשרתת מטרה מיידית.

הקנטטות של באך הן דוגמא מצויינת לכך – בשנים הראשונות שלו בלייפציג באך כתב כ-25 דקות של מוזיקה בכל שבוע, ובתוך אותו שבוע היה צריך להספיק לא רק לכתוב את המוזיקה, אלא גם להעתיק תפקידים, לערוך חזרות ולבסוף לבצע אותה ביום א’ בכנסייה.

אך כאשר אנו ניגשים אל המוזיקה הזו, אנו מביאים איתנו שנים של למידה, אפילו “שינון” של הטקסט המוזיקלי, הרבה כללי “עשה” ו"אל תעשה" בנוגע להיבטים שונים של הנגינה והשירה, וגם את כל המטען האסתטי שצברנו, שאומר לנו איך המוזיקה הזו אמורה להישמע.

זו היא הסכנה הגדולה הטמונה היום בלבו של הביצוע היסטורי. כבר נוצרה איזושהי מסורת של ביצוע מוזיקת בארוק, שיש הקוראים לה “תעשיית הבארוק”, שבמהותה לא שונה מהביצוע ה"מסורתי" או ה"רומנטי", שכן זוהי מסורת ביצוע שלא שואלת שאלות, ופשוט מנציחה את עצמה.

למזלנו, עדיין יש בעולם אנשים ששואלים שאלות, כמו למשל זיגיסוולאד קאוקן או אנדרו פארוט או ג’ושוע ריפקין ועוד. אנשים אלה הם המניעים את תנועת המוזיקה העתיקה קדימה, ובסופו של דבר מביאים לתגליות חדשות, לתובנות חדשות, ומעניקים למוזיקה משמעות חדשה.

וידוי קטן: כאשר התחלנו בתכנון מחזור הקנטטות, לא הייתי מודע כלל לרעיונות של ריפקין לגבי הקנטטות של באך, וכאשר שמעתי לראשונה על האפשרות לבצע את הקנטטות עם זמרים בודדים זה די הרתיע אותי. אך ככל שלמדתי יותר על המוזיקה, וככל שהעמקתי לקרוא באוקיינוס המחקר שמקיף אותה, וככל שהתוודעתי למקורות – כתבי היד של באך עצמם, כך יותר ויותר הבנתי שלא רק שהביצוע עם זמרים בודדים הוא נכון למוזיקה, אלא גם שמשיטת ביצוע זו משתמעים הרבה דברים אחרים: דרך השירה משתנה, דרך הנגינה משתנה, היחס בין הזמרים והנגנים משתנה, היחס בין פרקי המקהלה והפרקים האחרים משתנה, וכמו שאומר ריפקין, הזהות של המוזיקה עצמה משתנה.

התהליך הזה שעברתי עם הקנטטות של באך והמחקר של ריפקין לימד אותי יותר מכל מה שידעתי עד אז על מוזיקה עתיקה. הדבר העיקרי שלקחתי מזה הוא שחייבים לבוא לכל יצירה, לכל התרחשות מוזיקלית ללא דעות קדומות, בלי להחליט מראש על “פרשנות” (דבר שאני לא מוצא לו שום מקום במוזיקה הזו), ופשוט להתמודד עם הטקסט המוזיקלי: מה יש בו, מה אין בו, ומה משתמע ממנו.

אצלנו בסולני באך הישראלים זהו הדבר שאנו מנסים לעשות בחזרות שלנו: לפגוש את הטקסט ולהפוך אותו למוזיקה. וכאשר אנחנו עובדים נכון, כאשר אנחנו מנגנים ושרים בראש פתוח, באוזניים כרויות, ובאים מהטקסט, המוזיקה קורית כמעט מעצמה. זוהי החוויה שאני מחפש במוזיקה העתיקה.

קטעים מתוך התכנית האחרונה שלנו תוכלו לשמוע בדף הצלילים, ובקרוב גם נוסיף קטעי וידאו מהקונצרטים האחרונים. אתם גם יכולים להזמין כרטיסים לקונצרט הבא במחזור הקנטטות שיתקיים בסוף החודש הזה - הפעם עם תכנית שכולה באך ועם המוטט היפהפה "ישוע שמחתי".