מקהלה או סולנים?

תויות: ביצוע היסטורי 27/11/2008 מאת שרון רוזנר

שלושים השנים האחרונות היו עדות לפולמוס חריף בין חוקרי באך הנוגע לשאלה מהי הדרך האותנטית ביותר לבצע את הקנטטות (והיצירות הקוליות האחרות) של באך, ובאיזה הרכב של זמרים. עיקר התרומה להבנה חדשה של הסוגיה בא מכיוונם של ג'ושוע ריפקין ואנדרו פארוט, אשר גורסים כי כל העדויות מצביעות על כך שבאך השתמש ברוב הקנטטות שלו בהרכב בן 4 זמרים וללא מקהלה. מין העבר השני ניצבים טון קופמן, כריסטוף וולף ואחרים, הטוענים כי באך השתמש במקהלה בת 12 עד 16 זמרים.

אולם בבואנו ללמוד סוגיה זו, הסתבר לנו כי השאלה אינה האם להשתמש במקהלה או מה גודל המקהלה האידאלי, אלא מהו תפקידה של המקהלה אצל באך ומלחינים אחרים בני המקום והתקופה, שכן התפיסה הנהוגה כיום לגבי מקהלה היא שונה לחלוטין מזו של הבארוק. עבור באך ובני תקופתו, ההבחנה לא היתה בין סולנים וזמרי מקהלה, אלא בין 'קונצרטיסטים' (concertisten) ו'ריפייניסטים' (ripienisten). הקונצרטיסטים הם הזמרים אשר שרים גם את קטעי האנסמבל וגם את קטעי הסולו לאורך כל הקנטטה, והם בעצם "המסד של כל הקונצ'רטו" כפי שתיאר זאת פרטוריוס ב-1619. הריפייניסטים (מלשון ripieno, 'מלא') הם כוחות נוספים בהם משתמשים על מנת 'למלא' את האנסמבל.

אם כך יש לנו שתי קבוצות זמרים: הקונצרטיסטים אשר מהווים את הבסיס ואשר "נבחרים כזמרים הטובים ביותר; כאן נמצאים המבצעים הראשיים והכיוון המוזיקלי" (פרטוריוס, 1619). הריפייני לעומת זאת הם זמרים נוספים אשר נמצאים שם רק "על פי הנסיבות, להוספת יופי או להרכב מלא יותר, ושניתן לוותר עליהם לגמרי אם אין מספיק מוזיקאים." (אותו המקום). מלחינים מתקופת הבארוק השתמשו לעיתים ברובריקות בנות שני מספרים על מנת לציין את מספר המוזיקאים הנחוצים לביצוע יצירה, למשל "ל-16 או 21". המספר הראשון הינו מספר הקונצרטיסטים (זמרים ונגנים), המספר השני כולל 5 ריפייניסטים נוספים. גם באך השתמש ברובריקה דומה בקנטטה רי"ב 71: "ל-18 או 22 אם רוצים." עיון בתווים מראה כי קנטטה זו כתובה להרכב בו 14 כלי נגינה (לא כולל קונטינואו) ו-4 קולות. אם ניקח את הרובריקה של באך פשוטו כמשמעו, לא רק שהזמרים הקונצרטיסטים מונים 4 בלבד, אלא זהו גם גודל קבוצת הריפייני!

למעשה, ברוב יצירותיו הקוליות של באך אין שום עדות לכך שהוא השתמש בריפייני. הגישה הנהוגה כיום לביצוע יצירות באך בה מקהלה בת לפחות 3 זמרים בכל קול שרה את קטעי המקהלה, ואילו קבוצה נפרדת של סולנים שרה אך ורק את האריות (והרצ'יטטיבים), היא למעשה הפוכה מהגישה שעל פי כל העדויות היתה נהוגה בימי באך.