שתף בפייסבוק

על בימת הרקיע

10/10/2008 מאת שרון רוזנר תויות: קנטטות

מוזיקאים ומאזינים רבים, בגלותם את הקנטטות של באך ויצירותיו הדתיות האחרות לראשונה, נדהמים מעצם רוחב היריעה הבלתי נתפס של מוזיקה זו. תגובה זו אינה נובעת כל-כך מעצם כמות הקנטטות שכתב (טלמן וגראופנר למשל היו פוריים פי כמה וכמה), או אורכן, אלא יותר מהתחושה שהמוזיקה עצמה מתרחשת על פני במה ענקית שקלעיה הם השמיים עצמם. אנשים רבים, החל מהמאה ה-19 טעו לחשוב כי מוזיקה מונומנטלית שכזו זקוקה לכוחות ביצוע מונומנטליים - תזמורת גדולה ומקהלה גדולה אף יותר - אך כל העדויות ההיסטוריות מראות דווקא כי במקור בוצעו יצירות אלה בכוחות מצומצמים ביותר. כפי שנראה, הקנטטות של באך אמנם מתארות דברים כבירים כחסד האלוהי או פלא הבריאה, אך הן במידה רבה יצירות מאוד אישיות, אשר זירת התרחשותן היא מקום פנימי ופרטי.

המפתח להבנת הקנטטות טמון בהיותן בראש ובראשונה יצירות דרמטיות. הקנטטות, אשר שפתן המוזיקלית והמילולית שואלת רבות מהאופרה, אינן כמובן מומחזות או מקבלות ביטוי חזותי כלשהוא, וכל קיומן הוא באזני המאזין בלבד. אך האזנה זהירה תגלה כי בקנטטות שלו השכיל באך להשתמש בכל האמצעים המוזיקליים העומדים לרשותו על מנת לשנות נקודות מבט, תאורה וגם תפאורה.

אם נסתכל על ההתרחשות הדרמטית שבקנטטות בגוף ראשון, כלומר נקבל אותה כהתרחשות שנחווית באופן פנימי, נוכל לראות כי באך מפנה את מבטנו לכיוונים שונים - כמעט כמו בסרט בו סצנה אחת מורכבת מצילומים ממספר נקודות מבט שונות - בהתאם לטקסט. אפקט "ההילה" המתקבל ברצ'יטטיבים רבים אשר מלווים ע"י אקורדים ארוכים בכלי הקשת, מפנה את מבטנו כלפי מעלה, אל החסד האלוהי. תקתוק השעון, אשר מלווה קטעי אריוזו רבים המתארים את הקיום הארצי (נושא אליו חוזר באך שוב ושוב), מפנה את מבטנו אל הזמן החולף. האריות, לעומת זאת מאירות בזרקור על רגש אחד המקבל את ביטויו על פני במה התלויה ברקיע.

פרקי המקהלה בסגנון הכביר, אשר פותחים את רוב הקנטטות של באך, וכמוהם הסינפוניות אשר בהן מתחילות חלק מהקנטטות, משמשים להרמת המסך ולהכרזה על נושא הקנטטה. כמו באינסוף התבליטים והפסלים הקטנים המעטרים כנסיות מתקופת הבארוק, גם כאן ניתן לדמיין מלאכים התוקעים בחצוצרות ומכריזים על נוכחות אלוהית. דוגמה אחרת לתפאורה בה מעטר באך את הבמה היא באריות המתארות את הרוע הארצי, בהן הוא ממש מצייר רקע מדברי צחיח באמצעות צליל תזמורתי ריק וקשה.

למרות הגיוון הסגנוני האדיר שבקנטטות של באך, בכולן ניכרת טביעת אצבעו היחודית, שניכרת, במילותיו של חוקר באך כריסטוף וולף, ב"איכות מוזיקלית גבוהה באופן עקבי ובעומק הבעתי שלעולם אינו מאכזב". העוצמה ההבעתית הייחודית של באך, שניכרת בכל יצירותיו, באה לידי ביטוי מושלם בקנטטות שלו. בהן הוא הצליח יותר מכל מלחין אחר, כך נדמה, להביע רגש שמדבר אל כל אחד מאיתנו, גם ממרחק הזמן, השפה והאמונה.

בבואנו לבצע את הקנטטות של באך וגם להאזין להן, עלינו לשים לב לא רק לשכבות השונות של טקסט מילולי (עליו תוכלו לקרוא עוד בהמשך), אלא גם לסאב-טקסט המוזיקלי אשר באך מחדיר "בין השורות" ובו הוא משתמש כדי "להאיר" את המילים. השינויים התכופים בהם נוקט באך - נקודות-מבט שונות, תאורה שונה ותפאורה שונה - מחייבים אותנו, הן כמאזינים והן כמבצעים, להיות רגישים במיוחד לשימוש אשר הוא עושה בקולות הזמרים, בכלי התזמורת השונים ובשילובים ביניהם, ואף יותר מכך, לכוון את תשומת ליבנו למסר האוניברסלי שצפון ביצירות אלו.