שתף בפייסבוק

פרנסואה קופראן - האומות

01/09/2008 מאת שרון רוזנר תויות: קונצרטים קופראן

פרנסואה קופראן (1668-1733), בן למשפחת מוזיקאים עניפה, נקרא עוד בימי חייו "קופראן הגדול" ונחשב לגדול המלחינים הצרפתיים בין לולי וראמו. קופראן הינו מלחין בעל קול ייחודי, אשר הקדיש את כל חייו לזיקוק של סגנון מוזיקלי המשלב את הטעם הצרפתי והטעם האיטלקי לכדי מה שקרא "שלמות המוזיקה".

בניגוד למלחינים אחרים שכתבו יצירות דתיות רבות, יצירות תזמורתיות או יצירות דרמטיות, קופראן עסק כמעט אך ורק במוזיקה כלית קאמרית. הוא הותיר אחריו בין היתר ארבעה ספרים של מוזיקה לצ'מבלו, שני אוספים של קונצרטים לכלי מלודי וקונטינואו, וכמו כן גוף גדול של יצירות בטקסטורת טריו-סונאטה, כלומר לשני כלים גבוהים ובאס. גוף זה כולל את האוסף "האומות", את שתי האפותיאוזות של לולי וקורלי, ומספר סונאטות נוספות לשלושה וארבע קולות אשר שרדו בשני כתבי יד שונים בפריס ובליון.

במבוא לאוסף "האומות" מתאר קופראן את סיפורם של ארבעה הסדרים הכלולים באוסף: "חלק מהשלישיות הכלולות כאן הולחנו כבר לפני מספר שנים - והופצו בכתבי יד שונים ברחבי העולם... מזמן לזמן הוספתי למספרן ובטוחני שאוהבי המוזיקה האמיתיים ימצאו בהן סיפוק. הסונטה הראשונה באוסף זה היא גם הראשונה שאי פעם כתבתי והראשונה שאי פעם נכתבה בצרפת [הכוונה היא לטריו-סונאטה]. הסיפור עצמו הוא מיוחד.

"לאחר ששמעתי את הסונאטות של אדון קורלי, שאותן אוהב כל חיי... העזתי לכתוב בעצמי אחת, שהבאתי לביצוע באותו הקונצרט בו שמעתי את אלו של קורלי. בהכירי את המשיכה של הצרפתים לכל חידוש זר ובהיותי חסר-בטחון עשיתי לעצמי שירות ע"י הונאה "טכנית". העמדתי פנים שקרוב שלי, בשירות מלך סרדיניה, שלח לי סונטה מאת מלחין איטלקי חדש. סידרתי מחדש את אותיות שמי בשם בעל צליל איטלקי, שבו השתמשתי. הסונאטה התקבלה בהתלהבות, ואין לי צורך להגן על עצמי. זה עודד אותי לכתוב סונאטות נוספות, ושמי האיטלקי הביא לי, במסווה, תשואות רבות."

האוסף "האומות" הוצא לאור ב-1726 וכולל ארבעה סדרים, בכל סדר טריו סונאטה (לרוב במתכונת סונאטה דה קאמרה) ולאחריה סוויטת ריקודים באותו הסולם. שלוש מתוך ארבע הסונאטות שרדו גם בשני כתבי יד שונים, ומעיון בשלושת המקורות (העותק של ההוצאה לאור ושני כתבי היד) עולה כי הסונאטות בכל הסדרים (למעט הסדר השלישי - "האימפריאלית") נכתבו ככל הנראה כ-30 שנה לפני ההוצאה לאור, ומראות השפעה חזקה של קורלי. הסוויטות שהוסיף קופראן, וכמו כן הסונאטה "האימפריאלית" כתובות בסגנון יותר בשל, והרבה יותר צרפתי.

במבט ראשון על "האומות" ניתן הרושם שהסדרים מאוד דומים אחד לשני - בכולם פחות או יותר אותו הרכב של פרקים מהירים ואיטיים, ופחות או יותר אותם הריקודים - אך עיון מעמיק יותר מגלה שהכותרות לסדרים: "הצרפתית", "הספרדית", "האימפריאלית" ו-"הפיימונטית", אינן מקריות. בכל סדר מדגיש קופראן מאפיינים של סגנון לאומי מסויים: הסונטה "הצרפתית" מאופיינת במנגינות פשוטות ומסתיימת בנעימה צרפתית, הסונטה "הספרדית" מאופיינת בקצביות ומנגינות מסולסלות, הסונטה "האימפריאלית" (זאת אומרת, הגרמנית) כתובה בסגנון מלומד עם נושאים ארוכים במיוחד, ו-"הפייימונטית" כתובה לגמרי כחיקוי של סונטה של קורלי ומסתיימת בג'יגה איטלקית סוערת.

למרות הקנאות הצרפתית לסגנון הצרפתי, והפולמיקה שהתפתחה במשך המאות ה-17 וה-18 בצרפת סביב העימות בין הטעם הצרפתי וההשפעות הזרות, הצרפתים תמיד אימצו בחום חידושים זרים (כפי שכותב קופראן עצמו) וגם אהבו פארודיות על סגנונות לאומיים זרים, כפי שיעידו המרש הטורקי והריקודים הלאומיים בקומדיה "גם הוא באצילים" של לולי/מולייר, ואין ספור יצירות המחקות את הסגנון האיטלקי, הספרדי, הפורטוגזי, הגרמני, האנגלי, ואף הטורקי בידי מלחינים כגון מארן מאריי, ז'אן-פיליפ ראמו וכמובן קופראן.

לכן בנינו ארבע תוכניות שונות סביב כל אחד מסדרי "האומות", המביאות סגנון לאומי מסויים דרך עיניים צרפתיות. בנוסף, תכנית חמישית מגישה את שתי האפותיאוזות שהקדיש קופראן לקורלי ולולי, שבעבורו ייצגו את פסגת הסגנון האיטלקי והסגנון הצרפתי. שתי האפותיאוזות כתובות כמוזיקה תכניתית, בה בכל פרק ישנה התרחשות דרמטית, וכל אפותיאוזה מספרת את סיפור ההאלהה של קורלי או לולי ועלייתם לפרנאסוס, מקום מושבו של אפולו, פטרון המוזיקה.